יותר חשוב מהרכבת הקלה

הודעתה של גוגל בדבר בחירתה בגוש דן כאתר הניסוי לשירות שיתוף ההסעות החדש שלה - RideWith - הגיעה השבוע בתיזמון מושלם על רקע תחילתן של עבודות הנחת התשתית לרכבת התחתית העתידית של תל אביב. מצד אחד, פתרון טכנולוגי חדשני המתבסס על אפליקציית מובייל, שירותים מבוססי מיקום וטכנולוגיות מאובטחות לתשלומים דרך המכשיר הסלולרי ומשתלב יפה בטרנד העולמי של כלכלה שיתופית. ומצד שני פרויקט תשתית ענק, שיעלה מיליארדי דולרים, יחרוג בוודאות מהתקציב הדמיוני שהוקצב לו, יימשך שנים רבות, הרבה מעבר לזמן שתוכנן לו באופטימיות לא מוצדקת, ישבית את אזור העבודות וישבש את חייהם של מיליוני תושבי העיר תל אביב ומבקריה במשך זמן בלתי סביר, ולכשיושלם יהווה אולי פתרון לבעיות התחבורה של תל אביב - לפני כעשרים שנה.

RideWith היא דוגמא מצוינת לחשיבה מודרנית, לפתרון בעיה ישנה וכואבת על ידי יציאה מהמרובע והקיבעון המחשבתי. רוצים להפחית את העומס בכבישים? לחסוך בזמן הנסיעה בשעות העומס? להעלות את הפריון על ידי מניעת הבזבוז המשווע של אין סוף שעות פקקים והרגעת העצבים המרוטים של הנהגים המתוסכלים?

ובכן, במקום לחשוב - כדרך העולם הישן - על פרויקטים תשתיתיים מגלומניים, על חפירות ועל בולדוזרים, על מחלפים חדשים עם גשרים תלויים ומנהרות תת קרקעיות שהן פאר היצירה ההנדסית, למה לא לחשוב על פתרונות פשוטים בהרבה? למה לא פשוט להפחית את כמות הרכבים הנוסעים בכבישים בשעות העומס? וזה בדיוק הכיוון שגוגל מציעה באמצעות השירות החדש. מסיבותיה שלה, גוגל נוקטת במשנה זהירות ומגבילה את השימוש באפליקציה לשתי פעמים ביום. מה שהופך את משתמשי RideWith לאנשים שמשתתפים בנסיעה קבוצתית ברכב ומשפרים בכך את רמת חייהם ולא לנהגים בשכר, הזוכים למקור הכנסה נוסף (כי בשביל זה הרי כבר קיימת אובר).

וזו בדיוק דרך המחשבה שצריכים היו פרנסי העיר תל אביב לנקוט. אילו היו חושבים מחוץ לקופסה, ומסתכלים סביבם על טכנולוגיות המאה ה-21 יכלו להעלות רעיונות נוספים, זולים בהרבה ובעלי השפעה מיידית על איכות החיים של הנוהגים בעיר ועל תושביה. במקום לבנות כבישים ומנהרות, אפשר פשוט להפחית את כמות הרכבים בעיר. כמה פשוט וכמה נכון.

איך עושים את זה? באמצעות 20 מיליארד השקלים שעומדים להשקיע בפרויקט האדיר, על מנת להקים את חלקו הראשון, אפשר לעשות הרבה דברים. אפשר לסבסד את הדלק לנהגים שיוכיחו באמצעים טכנולוגיים שהם מסיעים איתם אנשים לעבודה ובחזרה. אפשר לקנות עשרות אלפי זוגות אופניים ולפזר אותם ברחבי העיר. ניתן לסגור מסלולים מיוחדים לרכבים אוטונומיים (גם כאן מן הראוי לשים לב להתקדמות שמובילה חברת גוגל בנושא), שיסיעו אנשים במסלולים שנקבעו מראש. לרכבים אלה אין צורך לבנות מנהרות, כבישים מיוחדים, או גשרים כלשהם. הטכנולוגיה כבר קיימת ותבשיל לכדי שימוש מסחרי מוגבל כבר בשנים הקרובות.

אפשר לבצע אופטימיזציה בכבישים על ידי תוכנות שינתחו הררי נתונים ויפעילו אלגוריתמים חכמים לצורך ויסות שעות העבודה בניגוד לשעות העומס בדרכים. ניתן לתת הנחות במיסים ותמריצים מיוחדים לעסקים ומקומות עבודה שיוכיחו שכמות הרכבים בהם משתמשים העובדים ומספר שעות הנסיעה ירדו מסף מסוים. וכמו בלונדון המודרנית, המחוברת היטב על ידי רכבת תחתית וותיקה ויעילה ביותר, ניתן גם לקבוע שעות ואזורים בהם הנסיעה ברכב היא יקרה עד כדי כך שאיננה כדאית.

כל אלה ועוד רעיונות רבים אחרים יכולים להקל באופן משמעותי ביותר את בעיות התחבורה והעומס הבלתי נסבל באזור המרכז. כל מה שנדרש הוא אימוץ קו מחשבה חדשני ומחוץ לקופסה. וכל מי שאומר שרק מיליארדי דולרים של בטון ודחפורים וסבל של מיליוני תושבים לאורך שנים ארוכות הם אלה שיביאו לפתרון הבעיות של פעם, מתעלם מפוטנציאל החדשנות האדיר שקיים ממש כאן, בהישג ידינו, באומת הסטארט-אפ.

המגבלה היחידה שאפשר להעיד לגביה בוודאות בשלל הפתרונות החדשניים האפשריים היא, שהם אינם כוללים טקסים רבי משתתפים בהם עומדים ראש הממשלה ושר התחבורה כתף אל כתף, כשקסדה צהובה מהודקת בקפדנות לראשיהם ומהווה ניגוד מושלם לחליפה החגיגית אותה הם לובשים ביום חגם. והטקסים האלה מצטלמים כמובן היטב למהדורות סוף השבוע ופרסומות הבחירות, מה שמגביר את נחיצותם הקריטית. הטקסים אמנם לא יתקיימו, אבל אתם יודעים מה - באמצעות כמה אלפי דולרים בודדים ניתן לרכוש חומרה ותוכנות שייצרו מציאות מדומה מרשימה עבור הפוליטיקאים שלנו ויאפשרו להם לגזור סרטים כאוות נפשם אל מול קהל וירטואלי של מיליוני אנשים, שיריעו להם בשאגות אדירות ויקראו בשמם בקצב, ללא לאות וללא הפסקה.

יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל