פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תנו לרוכבי הדו גלגלי לרכוב בנת"צ ולהציל עסקים קטנים מקריסה

      עבודות הרכבת הקלה סותמות את תל-אביב והרבה עסקים נמצאים בסכנת קריסה. יש לאפשר לרוכבי אופנועים, בהם שליחים לרכוב בנתיבי תחבורה ציבורית ולמנוע פיטורים מיותרים

      מבחן קטנוע תלת גלגלי ימאהה טריסיטי 125 (דרור עינב)
      (צילום: דרור עינב)

      "קשה עכשיו, הקלה אחר כך", מכריזות הפרסומות על תחילת העבודות. השבוע ייהרס גשר מעריב, ואז באופן רשמי יתחיל עידן תחבורתי חדש של עומסים, עיכובים ופקקים אימתניים ברחבי העיר. רבים טוענים כי יחול שיבוש מהותי בשגרת היום, אולם אין מקום לייפות את התמונה, לבטח לא כאשר פרנסתם של עשרות אלפים תלויה בכך. המילה שיבוש, היא בגדר 'פוליטקלי קורקט' למצב של ברדק חסר תקדים, ופגיעה קשה בתזרים המזומנים שייווצר גם בשל ההחלטה האווילית לאסור על רוכבי דו"ג לנוע בנתיבי הנת"צ.

      בעיר תל אביב יש למעלה מ-68 אלף עסקים בקירוב אשר מהווים כ-13% מכלל העסקים שפועלים בישראל. מדובר בעסקים מכל קשת התחומים, החל בבתי מלאכה המסורתיים, דרך פירמות של רואי חשבון, עורכי דין והנהלות של בנקים וכלה בחברות היי טק ותאגידים בין-לאומים. התנהלותם השוטפת של שיעור ניכר מהעסקים תלויה גם ביכולת שלהם לשנע במהירות וביעילות מסמכים, מוצרים, טובין וכו' באמצעות אלפי השליחים שפועלים ברחבי העיר. האיסור על נסיעת דו"ג בנתיבי התחבורה הציבורית צפויים להקשות באופן דרמטי על היכולת להמשיך ולקיים שגרה עסקית מינימאלית. ואין מדובר על בתי העסק שיפגעו בשל מיקומם על תוואי העבודות, אלא כאמור, על עשרות אלפי עסקים ברחבי העיר.

      גשר מעריב לפני הפיצוץ בעקבות בניית הרכבת הקלה, אוגוסט 2015 (ראובן קסטרו)
      גשר מעריב עומד להיעלם מהנוף התל אביבי

      אז נכון כי מתן היתר לרכיבת דו"ג ישפיע במידה מסוימת על זרימת התחבורה הציבורית אולם מנגד, עשרות אלפי העסקים יוכלו להמשיך ולתפעל באופן סביר את המערך העסקי בלא שיידרשו לנקוט במהלך של פיטורים וצעדי התייעלות אגרסיביים. אך לא רק בהיבט העסקי מדובר, כי אם ביכולת לחיות בעיר. גם כך, עוד בטרם החלו העבודות, רכיבה על דו"ג מהווה את הפתרון היעיל ביותר בתל אביב, וככל שנפח התנועה עולה, נדמה כי זה הפתרון היחיד שמאפשר לך לחצות את העיר בטווח זמן שפוי.

      וגם נכון כי נעשה מאמץ מסוים להתאים את שירותי התחבורה הציבורית לאתגר הרכבת הקלה, אולם מוטב לכולם להכיר באמת : את הליקויים המהותיים בתחום התחבורה הציבורית לא יתקנו בן לילה, וגם לא במהלך השנה – שנתיים הקרובות. הרעיון להוזיל את שירותי התחבורה הציבורית או להגדיל את מספר האוטובוסים – מבורך, אך לא נותן מענה של ממש למצוקה התחבורתית, שכן הסיבה בעטיה רבים אינם משתמשים בה – היא לא עלויות השימוש, אלא חוסר היעילות הקיצוני.

      הרכבת הקלה בגוש דן: התיקון הגדול והמיוחל

      אותו חוסר יעילות, עליו העיד לאחרונה גורם בכיר שאמר במסגרת וועדה שדנה בהשלכות העבודות כי "אם הוועדה הייתה מגיעה לפני שנתיים לדון בבעיות, זה היה נראה קצת טוב יותר, כאן דנים שהבעיה כבר לפתחנו". גם מחקר שנערך בכנסת שופך מים צוננים על פניהם של אלו שסבורים כי שחר של יום חדש ממתין לנו ליד תחנת האוטובוס, בו נכתב כי "הפתרונות המוצעים אינם נותנים מענה ראוי לבעיות התחבורה הצפויות בזמן חפירות הרכבת הקלה. הנסיעות בתחבורה הציבורית יתארכו, לפי המחקר ב-20%. גם החניונים לא עונים על הצורך".

      למעשה איש לא ירוויח מהטלת האיסור מלבד הרשות המקומית שצפויה לגרוף במהלך ביצוע העבודות סכומי עתק בגובה מאות מיליונים של שקלים, שיתאדו מכיסם של הרוכבים העבריינים, שחטאו בכך כי רצו להגיע בזמן למקום העבודה או לאסוף את הילד מהגן. ואם לא די בכך, הקנס על נסיעה בנת"צים, בניגוד לחוק, עומד כיום על 250 שקלים ובעתיד הקרוב, משרד התחבורה צפוי לפעול להעלאת גובה הקנס ל-750 שקלים וקביעת נקודות חובה, בשיטת הניקוד.

      לפיכך, בטרם ניכנס לתוך סחרור של פקקי ענק ושיתוק כמעט מוחלט של חיי המסחר בעיר, מוטב היה לאפשר לרוכבי הדו"ג לרכב בנתיבי הנת"צ, לפחות בחלקם ולבחון תוך כדי תנועה את האופן בו הדבר משפיע על מהלך הנסיעה של התחבורה הציבורית.

      הכותב הוא מומחה לדיני ביטוח ואזרח מודאג