כשהצרכן מבושם מאלכוהול הרבה יותר קל לבוא בשעריו ולשכנע אותו שהוא מקבל טיפול הולם. זו תמונת המצב של ישראל 2015, בה הממשלה מרככת את עוצמת החדירה של מנגנון המס לכיסו של האזרח באמצעות שלל תופינים מסיחי דעת. רק לאחרונה התבשרנו כי למרות הפחתת המס על האלכוהול, גם יוזל במעט מחיר תעריפי החשמל. אולם צריך להודות באמת; מדובר על צעדים שאינם נכללים במסגרת ספר התקציב, כסף קטן, לעומת סכומי העתק שנגבים מהציבור בענף הרכב - 32.5 מיליארד שקל בשנה.
את המציאות בתחום מיסוי הרכב צריך לבחון מבעד לתאורה של פרוקטולוג ורק אז נקבל תמונת מצב מדויקת: אם לפני 7 שנים, תא משפחתי קלאסי שילם עבור רכב סכום שעומד על 110 אלף שקל בממוצע, הרי שכיום, המחיר הרקיע בשיעור של 18%. אם נעמיק עוד יותר, נגלה כי למעשה, המדינה מרוויחה על כל רכב משפחתי ממוצע סכום של 100 אלף שקל.
לא מדובר רק על כאב מקומי אותו חש האזרח במהלך סגירת העסקה לקניית רכב, אלא על כאב מפושט, אותו הוא חווה גם במהלך תדלוק הרכב. בישראל של שנת 2015, שיעור מקומם של 60% בקירוב ממחירו של ליטר בנזין, מגיע לחשבון הבנק של המדינה. מחד, מחיר ליטר בנזין בישראל צפוי לרדת ויתקרב ל-6 שקלים. אולם את התודה יש לשלוח לכוחות השוק ולא למקבלי ההחלטות במדינה - הסיבה לירידה היא שינוי חד במחיר חבית נפט, העומד כיום על פחות מ-39 דולר לחבית, פחות ממחצית המחיר לפני מספר חודשים. אומנם, לא מדובר על שיעור המיסוי הגבוה בעולם, אך אפשר רק לקנא באזרח האמריקאי, שמשלם 2.7 שקלים לליטר, ובמקרים מסוימים אף פחות.
לאף אחד אין אינטרס למצוא חלופות למיסוי
היד הארוכה של מדיניות המיסוי מורגשת היטב גם בעת ביקור במוסך. אם בוחנים את שיעור המיסוי שמוטל כיום על חלקי חילוף ביחס לשנת 2009, מגלים כי חלה עליה בשיעור של למעלה מ-40%.
אז מה ניתן לעשות בנדון? האם שנת 2016 תטמון בחובה בשורות דרמטיות למחזיקי הרכב בישראל? לצערי נדמה שלא. צריך להישיר מבט לעבר הבעיות הגאו-אסטרטגיות של ישראל, שהערכות ופתרון עבורם מחייב תקציבי עתק, ובכללם: בעיות ביטחון, דמוגרפיה, מים, יחסי יהודים-ערבים, פיתוח הפריפריה, איכות הסביבה ועוד, שיוצרים אתגרים ובעיות מסובכות.
אם כך מה עושים? ראשית, אין ספק כי צריך להוציא לפועל שורה של רפורמות בתחום הרכב, כרכים על כרכים של הצעות ומתווים לטובת הצרכן מעלים אבק על שולחנות מקבלי ההחלטות. הוזלה משמעותית שתורגש בכיסו של הצרכן לא תצמח מהורדת המס, אלא טיפול בהגבלים העסקיים שמונעים את הוזלת מחירי הרכב. האם לנבחרינו יהיה את האומץ בשנת 2015 להכניס את היד לכיסים העמוקים בתחום? הלוואי.
אולם הפתרון אינו מסתכם בכך, אלא במציאת מקורות מימון חלופיים. וכאלו ישנם. יש בישראל שכבה משמעותית מאוד של מעלימי מס מדושנים שבמשך שנים נהנו ממדיניות הגביה הרופסת והלא שוויונית של המדינה. ואין הכוונה לנהג המונית או לאינסלטור שבזעת לחמם מוציאים את פרנסתם.
די להתבונן על פרסומי רשות המיסים על פיהם היא קיבלה 2,905 בקשות מאזרחים שמעוניינים לחשוף הון שחור מאז ספטמבר 2014. סך הכל חשפה הרשות 9.7 מיליארד שקל הון שחור בשנה החולפת. הרשות צריכה להמשיך ולהכביד את ידה על קבוצת הנהנתנים ולא על בעלי העסקים הקטנים והבינוניים.
כמובן שקל הרבה יותר לחלוב את האזרח באמצעות מערכת מובנה של גביית מיסים בתחום הרכב, אולם הגיעה העת שהמדינה תכניס את ידה לכיסים העמוקים באמת, וכך גם לכיסם של בעלי הצ'יננג'ים הפיראטיים-1,900 במספר שפועלים ללא מסגרת חוקית ובלי שניתן להם היתר, והם מהווים את המוקד לעבריינות המסים.
בסופו של דבר, ניתן למצוא מקורות מימון חלופיים לצרכיה של המדינה אשר יאפשרו הקטנת שיעור המיסוי בתחום הרכב, אולם בשביל זה צריך אומץ ונחישות.
הכותב הוא מנכ"ל חברת עוקץ מערכות