צילומים: רונן טופלברג
אומרים שהמירוץ הראשון בעולם נערך כאשר יוצרה המכונית השניה ובין מכוניות לאופנועים מתקיים קרב נצחי. קרב שבו נהגים ורוכבים ינסו שוב ושוב להוכיח מה מהיר יותר בקו ישר, מה מאיץ חזק יותר, מה מקיף מסלולים בזמן קצר יותר, מה בולם חזק יותר וכן הלאה. הקרב לא יסתיים כנראה לעולם, כאשר אופנועים עוברים דיאטה קיצונית ומוספים שרירים והמכוניות מעצימות מנועים במאות סוסים ואלקטרוניקה מהחלל החיצון.
שני עולמות הרכב עברו תהפוכות של ממש שבהם מצד אחד המכוניות מנסות לשפר את כוחן לעומת התקנות המחמירות של פליטת המזהמים, אך על הדרך נהנו מאימוץ מוצלח של מגדשי טורבו. מנגד, האופנועים מגיעים לרמות חדשות של קיצוניות ביכולות, כאשר גם הם החלו להיעזר במערך התקפי אלקטרוני שמסייע להם לתרגם את הכוח אל הגלגל האחורי מבלי להתגלגל לאחור בהאצה, לבלום בעוצמות חריפות והכל תחת מעטה של בטיחות. אספנו שתי מכונות כאלה לבקשתו של צלם הרכב המוביל בישראל, רונן טופלברג במסגרת פרויקט עורך אורח בוואלה! רכב ויצאנו ליום מעושן בדרום.
אקזוטיקה איטלקית מול כוחנות גרמנית
לא ניתן להישאר אדישים לשתי המכונות האלה כשעומדים מולן ולא משנה לאיזה עולם אתם מתחברים יותר, האופנועים או המכוניות. המרצדס הבולבוסית הזו הנה מדגם CLS, דגם הקופה 4 דלתות של היצרנית משטוטגארט שמבוססת על שלדת ה-E קלאס. בהמשך שמה מוצאים את שילוש האותיות שהפך לקדוש בעיני חובבי נהיגה - AMG, סדנת הביצועים הביתית של מרצדס, אשר יודעת להפוך כל מכונה בנאלית לסערה על גלגלים.
ה-CLS נראית כמובן יוקרתית ומשוכללת, אבל אם לא מתעמקים ברכיבים הנסתרים כמו בלמי ענק מחוררים ורביעיית אגזוזים, קשה לדעת שמדובר בגרסת ה'על' של מכונית זו. המראה הכמעט סולידי הזה (עד כמה שמרצדס יכולה להיות סולידית) מצליח להסתיר ולשנמך את הציפיות מהיכולות שלה וזה ההיפך הגמור מהמכונה האיטלקית.
הפניגאלה מגיע משושלת ארוכה מאוד של אופנועי ספורט קיצוניים מבית יצרנית האופנועים הבולונזית, כולם נולדו על מסלולי המירוצים וקטפו עשרות תארים. הפניגאלה 1299 מגיע כאחרון (בשלב זה) למשפחת ה'על', לאחר ששדרג את הפניגאלה 1199 שהעלה גם הוא את רמת הקיצוניות לשלב חדש. הרושם שהאיטלקי יוצר, אינו משתמע לשתי פנים. הוא תוקפני ומבהיל וגורם לך מיד לחשוב שלא משנה כמה טוב אתה רוכב - איתו, אתה לא רוצה להתעסק.
והוא גם יפה, כמובן. עיצוב הוא קודש הקודשים של האיטלקים והמכונה המפוסלת הזו עוצרת נשימה רק מלהביט בה. הפניגאלה רזה וחד, מתקדם ומלוטש ולנו כבר אין סבלנות לחכות לתורנו לעלות על גבו.
יחסי כוחות
אין דבר כזה מכונית AMG חלשה וגם ה-CLS שלנו מציעה כוח מפלצתי מעולם מכוניות העל. בחזיתה מנוע V8 בנפח 5,461 סמ"ק שמתוגבר על ידי שני מגדשי טורבו ומחלץ 557 כ"ס (!!) ב-5,500 סל"ד וגם מומנט מדהים של 73.4 קג"מ שזמין ברצועה שטוחה ורחבה מ-1,750 ועד 5,250 סל"ד וזה המון. הכוח עובר אל הגלגלים האחוריים, כמו שאנחנו אוהבים ועושה זאת דרך תיבת הילוכים אוטומטית עם 7 יחסי העברה.
דוקאטי פניגאלה 1299 חמוש במנוע ה-L טווין המסורתי של דוקאטי, שעבר אבולוציה מטורפת עד כדי שהגיע לשיא משל עצמו - האופנוע עם קוטר הבוכנה הגדול ביותר - 116 מ"מ. מעל הבוכנות יש נפח של 1,285 סמ"ק ואלה מפיקות 205 כ"ס ב-10,500 סל"ד וגם מומנט מקמט אספלט של 14.7 קג"מ ב-8,750 סל"ד. הכוח הזה עובר כמובן אל הגלגל האחורי דרך תיבת הילוכים עם 6 יחסי העברה.
בהחלט מדובר בשני כלים חזקים מאוד, אך כאשר מתרגמים מעט אחרת את הנתונים, מגלים ש-557 הסוסים של המרצדס צריכים להניע 1,870 ק"ג, מה שמניב יחס הספק משקל של 3.35 ק"ג לכוח סוס או 297.8 כ"ס לטון. הדוקאטי מצליח להדהים עוד יותר, כאשר 205 הסוסים שלו מתמודדים עם רק 166.5 ק"ג (190.5 ק"ג משקל רטוב) וזה מייצר יחס הספק משקל של 810 גרם לכוח סוס או 1,230 כ"ס לטון. גם כשמוסיפים את משקלו של הרוכב לחבילה ומשקלו המלא של האופנוע (רטוב), היחס עדיין מדהים לא פחות - רוכב שמשקלו 90 ק"ג מסיט את המאזנים לכדי 1.36 קילוגרם לכ"ס.
תאוצות ודריפטים
כשמגיעים לשלב המיוחד של הנהיגה והרכיבה, מתגלים ההבדלים המשמעותיים בין שתי המכונות. המרצדס מצדה אמנם מציעה כוח מפלצתי, אבל כדי ליהנות מביצועי ה'על' שלה, לא צריך להיות בעלי היסטוריה עשירה בספורט מוטורי עולמי. פשוט מעמידים אותה על קו הזינוק, לוחצים על מתג ה-AMG שצמוד לידית ההילוכים (המערכת כבר תעשה את כל הקונפיגורציות המתאימות ברכב בעצמה) ופשוט לתת גז.
המנוע האמתני בועט את מאות הקילוגרמים קדימה בצורה שמעקמת את הצוואר. האגזוזים צורחים גרגור שנשמע למרחקים והמסלול הארוך מתחסל בשניות מול הפנים. צריך לעשות זאת שוב ושוב כדי לעכל את החוויה. תוך 4.2 שניות היא מגיעה ל-100 קמ"ש וממשיכה עד שהאלקטרוניקה עוצרת אותה ב-250 קמ"ש. בלעדי אותה אלקטרוניקה, הגלגלים האחוריים היו שורפים את עצמם לדעת או מגלגלים את האספלט תחתה כאילו היה שטיח זול ואז מגיעה הבלימה בסוף המסלול שמעבירה את כל משקלה אל החרטום ונועצת בו את הגלגלים. צמד בלמים אדירים מלפנים מקזזים מהירות בקצב מסחרר וגורמים לחוויה להרגיש כמו תאונת חזית.
אבל לא רק להאיץ כמו קליע היא יודעת, אלא גם לרקוד לרוחב הכביש. לחיצה ארוכה על מתג בקרות היציבות והאחיזה מבטל את אלה לחלוטין והן לא חוזרות לפעולה ובשום מצב לא מפריעות לך לגמור את הצמיגים האחוריים בדריפטים מעושנים. בסיס הגלגלים הארוך, ההיגוי המהיר ורצועת הכוח הנוחה מקלים על המלאכה ואם לא היינו צריכים להחזיר את הרכב בנסיעה, הצמיגים היו נגמרים תוך דקות בצילומים.
גרירת רגליים תלת ממדית
העיצוב הארסי של הדוקאטי נועד כנראה להיות הפילטר הראשוני של המיועדים לרכוב על גבו. כאילו מודיע - אם אתה לא רוכב מוטו GP, אין לך מה לחפש עלי. אולם שניות בודדות אחרי שעלינו עליו לראשונה, מתגלה תמונה הפוכה לגמרי - מדובר באופנוע ידידותי מאוד, קליל לשליטה וכלל לא מרושע.
זאת אומרת, הוא כן יאיץ בצורה מבהילה בפחות מ-3 שניות ל-100 קמ"ש וישאיר הרחק מאחור גם את ה-AMG, אבל ההתמקמות עליו הרבה פחות קיצונית מהמדומה, עד כדי שהוא אפילו מרגיש נוח ביחס לאופנועי 'על'. הכידון קרוב, המושב נוח והרגליות, הגם שנדחקו גבוה מעט יותר באופנוע המבחן, לא מקפלות את הגוף בצורה מעיקה. הכל מרגיש במקום.
מאחר ומדובר באופנוע בעל יכולות קיצוניות כל כך, צריך להקדיש לא מעט זמן להיכרות לפני שמעיזים לפתוח לו את המצערת, אבל הוא קצר למדי. קל מאוד להתחבר לפניגאלה, התחושות שהוא מעביר הופכות אותו לברור מאוד בידיים ושוב אנחנו חוזרים על הריטואל של האצה לאורך כל ההילוכים. הדפדוף נעשה באמצעות 'קוויק-שיפטר' שמעלה ומוריד הילוכים ללא מגע במצמד והמנוע עצמו, בהמתי ומפלצתי, אבל חלק ביחס למנועים ישנים של דוקאטי, לא רוטט מזעזע, אלא מהיר חימה וזעם. המנוע בונה כוח בצורה מסעירה - אין בו את הליניאריות המשעממת של כמה מיריביו היפניים, אלא התגברות כוח משתנה שבועטת קדימה בסערה. פתיחת מצערת מלאה גורמת לקדמי לנתק מגע מהאספלט בשלושת ההילוכים הראשונים ולספרות בלוח המחוונים להתחלף בקצב של עשרות לשניה גם מעל ל-200 קמ"ש.
ואז מגיעות הפניות. אופנועי ספורט ליטרים לרוב זקוקים למעט עקשנות בכידון כדי לגרום להם לרכון, אבל הדוקאטי הרזה הזה משרטט קווים באספלט כמו מחוגה ובלי מאמץ כלל. הוא מובל על ידי המבט - פשוט מסתכלים לאן שרוצים להגיע והוא חורש את דרכו לשם, מצייר קווים שחורים עם הצמיג האחורי והסליידר שנגרר על הכביש. גם בתנאי אחיזה רחוקים מלהיות אידיאליים, הוא מרגיש נטוע ודבוק לכביש לאחר הלהטת הצמיגים והבלמים... הם סיפור בפני עצמם. מערכת קאליפרים ברמבו מונובלוק שנושכים דיסקים בקוטר 330 מ"מ מלפנים שותלים אותו באספלט כל כך חזק, שכל השרירים בגוף מגויסים לצורך הישארות עליו בבלימה חזקה. גם כאן האלקטרוניקה מסייעת המון, עם ABS מירוצים רב מצבי שיודע לחשב גם את שאריות האחיזה בפניות. השערות שלנו סמרו גם מתחת לחליפת הרכיבה ביום הלוהט והלח הזה.
מצלמים התרגשות
היום הזה התחיל לבקשתו של רונן טופלברג הצלם וגם הסתיים רק כשהוא הרגיש שכרטיסי הזיכרון שלו מלאים בחומר מספיק לכתבה. למרות החום הכבד, קיוויתי שרונן ירגיש מעט פחות בטוח בחומר שהשיג וידרוש מאיתנו לתפור את מסלול המטוסים הנטוש בערד עוד כמה פעמים עם המרצדס CLS 63 AMG והדוקאטי פניגאלה 1299. אבל לא רצינו לדחוק באופנוע הפרטי יתר על המידה (שלא נצטרך לקנות אותו מפורק לחתיכות) ולא להגזים עם החלקות הכוח, כדי שמרצדס לא יסתכלו עלינו בעין עקומה כשנחזיר אותה על צמיגים מפוררים, אבל נהנינו מכל רגע.
רוצים לדבר על כסף? כמו מספרי הסוסים וקיצוניות הביצועים, שתי המכונות האלה עולות בהתאם. הגרמניה תדרוש מכם למכור דירת 3 חדרים בגוש דן תמורתה - כ-1.2 מיליון שקל בשכלול התוספות והאופנוע, שפוי יותר (?) עם תג מחיר התחלתי של 188 אלף שקל. מה אתם הייתם מעדיפים? מרצדס CLS 63 AMG או דוקאטי פניגאלה 1299? או בעצם 6 דוקאטי פניגאלה ועודף לביטוח, דלק וציוד רכיבה?
