צלם: קובי ליאני
בעולם שבו שוק הקרוסאוברים הוא אחד הצומחים ביותר, נדמה שכל מכוניות המנהלים - משפחתיות גדולות, מנהלות קרב מאסף בישראל. מספרי המכירות שלהם צומצמו מאוד, משום שפתאום זה כבר לא מספיק מכובד ולא לגמרי מגניב לנהוג ברכב שנמצא קרוב יחסית לכביש, בנוי בתצורה של שלוש קופסאות, ארבע דלתות ותא מטען שנגרר אי-שם מאחור. את היתרונות של מכוניות אלה אל מול הקרוסאוברים שוכחים מהר בשם המגניבות - הן נוחות יותר, חסכוניות בהרבה, לרוב מרווחות יותר ובעיקר, מציעות התנהגות כביש עדיפה דווקא בזכות אותה קרבה מושמצת אל הכביש.
במסגרת מבחן הארוך טווח שאנו עורכים לפיג'ו 508 מתוחת הפנים, החלטנו לשים לרגע בצד את השאלה הקיומית מול הקרוסאוברים ולעמת אותה בחודש השני מול היריבה הקשה ביותר שלה - גם טכנית, גם מכירתית וגם תדמיתית - פולקסווגן פאסאט החדשה. שתי המתמודדות מגיעות ברמת המחיר של 180 אלף שקל, שאומר רמת ביניים בפיג'ו (רמת האקסס עולה 170 אלף) ואילו רמת הבסיס בפאסאט. רצה הגורל ושתיהן צבועות באפור כהה עם פנים תואם, אך לא כאן מסתיים הדמיון בין שתיהן. הוא גדול מאוד.
תאומות לא זהות
בחזית שלהן ישנם הבדלים ברורים כמובן, אבל כאשר החנינו את השתיים זו לצד זו לשם צילום התמונה המסורתית של מכוניות המתמודדות במבחן השוואתי, שמנו לב כי מעבר לפרצופים השונים, שתיהן תופסות את אותו מקום על הכביש. מפגוש לפגוש, הפאסאט נמתחת על פני 476.7 ס"מ ואילו ה-508 מוסיפה עליה אי אילו סנטימטרים ומגיעה ל-483 ס"מ. הפאסאט רחבה רק במעט מאוד עם 183.2 ס"מ לעומת 182.8 ס"מ בפיג'ו והגובה זהה בשתיהן על המילימטר - 145.6 ס"מ.
הן גם חולקות את אותה פולוסופיית פיסול חיצונית. מכסי המנוע ארוכים ושטוחים, יוצרים מראה מכובד ואווירודינמי, הגגות עולים בזווית זהה וגם מסתיימים בזנב קצוץ דומה עם אותה דלת קטנה לגישה לתא המטען. לשתיהן חישוקים קלים בקוטר 17 אינץ', אחוריים סולידיים ושום זכר לצינורות האגזוז.
שימו לב לתמונת הצד של השתיים. לשתיהן פרופיל זהה, עם מסגרת החלונות, הקורות, הקמט בחלק העליון של הדלתות וגם קו אחוריים כמעט זהה. ה-508 המחודשת קיבלה פנסים חדשים שמוסיפים גם תאורת יום 'לד' נאה בתחתית הפגוש ואילו הפאסאט מוותרת על נורות אלה ברמה זו. מי העתיק ממי, קשה לקבוע, אבל נראה לפחות ששתי היצרניות קיבלו מידע ברור זו על כוונותיה של זו.
סלון צרפתי או גרמני?
מעבר אל תא הנוסעים של הפאסאט מעניק מיד תחושה מאוד מרווחת ואוורירית, בהשפעת העיצוב והנראות שלו. שימוש בקווים ישירים לרוחבו של הדשבורד, גורם לו להראות אינסופי וגדול מאוד והגוון הבהיר יותר מחזיר יותר אור לעיניים כך שמתקבלת תחושה קלילה ונעימה ממנה, הגם שהצבע השולט שם אפור. מאחורי ההגה מוצאים סידור הגיוני למתגים הפקדים ולא צריך להשקיע שום מחשבה שניה במציאת המערכת הרצויה. חושבים עליה בעיניים עצומות, מושטים את האצבע ופוגעים בול במקום הנכון. זו טיבה של ההנדסה הגרמנית. פרפקציוניזם חולני שגורם להם לחשוב קודם כל על היעילות בכל מה שהם מייצרים. אבל גם איכות מוצאים שם, עם חומרים רכים, גימור מוקפד וגם כשמתעקשים, לא מוצאים אף פקשוש בהנחת הפלסטיקים. הדשבורד עצמו בנוי ממגוון חומרים, קשיחים ורכים, אבל כולם איכותיים לעילא וגם למתגים יש "קליק" נעים כזה כשלוחצים עליהם.
הצרפתיה עובדת קצת אחרת. כשנכנסים אליה לראשונה, המרחב אינו נראה לעין. את זה צריך להרגיש; היא עמוסה יותר, מפוסלת אחרת, עם בליטות ועיגולים, תוספות וחלונות, עומס שגורם לקבינה להראות דחוקה יותר ממה שהיא באמת - מרווחת יותר בפועל מזו של הפאסאט. גם כאן הכל אפור, אבל בגוון כהה יותר שמכביד מעט על האווירה, כאילו מבקשת שתחנו אותה בשמש או שלכל הפחות תדליקו את האור בתקרה, כדי שפוטונים יגיעו בכל זאת מאיפשהו אל האישונים. גם ההנדסה הצרפתית שונה לגמרי והארגונומיה מרגישה מעט מבולבלת, כאילו נעשתה במעט מאוד מחשבה על המשתמש שאינו רגיל לשטיקים הצרפתיים. מספיק להביט על גלגל ההגה כדי להבין זאת וגם לגלות שצריך לפתוח מגרה ליד ברך שמאל כדי לחשוף עוד כמה מתגים שלא מצאו להם מקום בתא הנוסעים. אולם גם כאן ב-508 מוצאים איכות גבוהה בחומרים שעוטפים את הקבינה, ברמה שאינה נופלת מהפאסאט. להיפך, בריפוד המושבים בפרט ובמושבים בכלל, הצרפתיה מפנקת ונעימה בהרבה לישיבה.
עניין נוחות הנסיעה ומרחב המחיה דומה מאוד כאמור בין השתיים, אבל בכל זאת ישנם הבדלים שמטים את הכף לטובת הפיג'ו. המושב הקדמי שלה תומך טוב יותר בגוף, הוא מתכוונן חשמלית באופן מלא ותנוחת הנהיגה מצוינת, לעומת הפאסאט שמושבה מרגיש שטוח למדי, לא תומך מספיק, מציע כוונון חשמלי רק לזווית המשענת ובנסיעה ממושכת גם נוח פחות. בכל הקשור למושב האחורי, מושביה הרכים של ה-508 שוב בולטים ברמת הפינוק שבהם ובכל הקשור למרחב שם, שתיהן טובות מאוד עם הבדלים זניחים במרחב. תאי המטען דומים גם כן, אם כי זה של הפאסאט מציע מפתן רחב יותר וקל יותר להטענת חפצים גדולים.
מנועים וביצועים
החזית של השתיים מכילה שני מנועים דומים באופיים, עם הבדל קל בנפחים ובהספקים, כאשר אצל הפאסאט ישנו מנוע 1.4 ליטר TSI שמפיק 150 כ"ס בתחום שבין 5,000 ל-6,000 סל"ד וכן 25.4 קג"מ החל מ-1,500 סל"ד ועד 3,000 סל"ד. מהצד השני, ה-508 מצוידת במנוע 1.6 טורבו שמפיק 165 כ"ס ב-6,000 סל"ד וכן 24.4 קג"מ ב-1,400 סל"ד. הנתונים כאמור דומים מאוד וגם התחושה על הכביש כמעט זהה, מונעת מהמכוניות לייצר לעצמן יתרון מובהק על פני האחרת בשכלול הסופי.
למשל, במבחן ההאצה מעמידה ל-100 קמ"ש, הפאסאט למרות ההספק הנמוך ומשקל של 1,482 ק"ג, אך בזכות התיבה כפולת המצמדים שלה 7 הילוכים מקדימה במטרים בודדים את ה-508 שמצוידת בתיבת הילוכים אוטומטית עם 6 הילוכים ומשקל עצמי של 1,410 ק"ג (תואם את נתוני היצרן עם 8.4 שניות לפאסאט ו-8.9 ל-508) ובמבחן האצות הביניים מ-80 ל-120 קמ"ש, השתיים נשארו צמודות אף לאף שוב ושוב.
שני המנועים מציגים גמישות טובה בכל תנאי הנסיעה היומיומיים, מפגינים נינוחות שהולמת את אופיין של שתי המכוניות, מציעים כוח זמין לצורך עקיפות וגם חסכוניים יחסית, עם יתרון קל עד זניח במבחן שלנו ל-508 עם 9.3 ק"מ לליטר לעומת 9.2 קילומטרים לליטר לפאסאט. בשתיהן נהיגה באופי מתון יותר מזו שנעשתה במבחן, משפרת את הנתון לכמעט 12 קילומטרים לליטר בתנאים משולבים.
נוחות והתנהגות
זהו ללא ספק אחד הסעיפים החשובים במבחן למכוניות אלה, במיוחד בגרסאות המדוברות, שכן מי שמעוניין בביצועים עדיפים, לבטח יפזול, לפחות בפאסאט לגרסאות ה-1.8 טורבו וה-2.0 טורבו עם הספקים הגבוהים יותר. בפיג'ו מנגד, אין חלופה מהירה יותר בשלב זה.
המבחן שלנו לקח אותנו לאורך מאות קילומטרים בכבישים מגוונים שכוללים תנאים עירוניים, כבישים פרבריים, אוטוסטרדות ואיך לא, גם כבישים הרריים מפותלים, שאנחנו באופן אישי אוהבים והקילומטרים הנצברים חושפים הבדלים בין שתי המכוניות לא רק ברמת הנוחות והפינוק, אלא בעיקר בהבדלי האופי של השתיים.
הפאסאט תמיד נחשבה ואף הייתה בפועל מכונית מפנקת למדי. ממדיה הנדיבים, תחושת המרחב והאיכות, בידוד הרעשים המצוין (מעט רעשי רוח במהירות תלת ספרתית) והרכות שבמתלים גרמו לה לא פעם להתחרות ברמת הפינוק שלה במכוניות יקרות בהרבה ממנה. גם בדור החדש התמונה נשארת והפאסאט אדישה לתנאים המשתנים של כבישי הארץ. היא נינוחה בעיר כשם שהיא נינוחה על כביש החוף, אך פחות אהבנו את העובדה שהנינוחות הזו נשארת גם כאשר הכביש אינו ישר. הפאסאט בוחרת לנתק את הנהג מהנעשה סביבו ולהקרין אופי בוגר ומבוגר יותר מזה של הפיג'ו. אם היינו צריכים לשים את האצבע על משרעת הגילאים שמתאימים לה, היינו מצביעים על 55 - 75.
ה-508 לא הספיקה לגבש לעצמה קהל גדול בכל שנותיה בישראל, שכן בגלל קשיים מותגיים, לרוב היא זכתה להתעלמות ודחיה ממערכת השיקולים וחבל, שכן מדובר כאן במכונית מפנקת מאוד לנהיגה. הפינוק כאמור מתחיל במושביה הרכים והחובקים שמצליחים להשכיח מעמוד השדרה והישבן את הקילומטרים הרבים שנגמאים תחת גלגליה. להערכתנו, מדובר באחת המכוניות הנוחות בקבוצה. את רעשי הרוח של הפאסאט היא מחליפה במעט רעש החוזר מהצמיגים, אך לא ברמה מפריעה וגם היא אוהבת להתיישב על 2,000 סל"ד ב-100 קמ"ש (1,500 סל"ד בפאסאט בזכות ההילוך הנוסף) ולרחף על הדרך.
אולם כשהכביש מסתלסל, היא לא שוכחת מאין היא באה והיא מצליחה לרקוד בצורה יותר חיננית ומהנה בפיתולים. ההגה שלה מדויק יותר, מעט יותר תחושתי ויותר כבד, הנטיה לתת היגוי מוחשית הרבה פחות מזו של הפאסאט והיא מאוד מתגמלת את הנהג שרוצה גם ליהנות לפעמים מכבישים לא שגרתיים. האופי השובב מעט גורם לה להרגיש צעירה יותר ולתחושתנו גם לפנות לקהל צעיר יותר בשנים: 40 - 55.
שורה תחתונה
לפני שערכנו את המבחן ציפינו למצוא מכוניות בעלות דמיון רב זו לזו, מהסיבה הפשוטה ששתיהן משחקות באותה הקבוצה וגם מתומחרות בסמיכות זו לזו, אולם לא שיערנו שנגיע לרמת זהות שכזו שמתבטאת במידות החיצוניות, במרחב הפנימי, באיכות, בגימור, בביצועים, בצריכת הדלק ובנוחות הנסיעה. מכאן שמלבד יתרון קל לפיג'ו באבזור הבטיחות (מערכת לזיהוי שטחים מתים במראות, תצוגה עילית למהירות) ולפאסאט בטכנולוגיה (מצלמות היקפיות), ההבדל בין השתיים נשאר רק לרמה התחושתית שאינה מגובה במספרים ואינה מדעית - האופי.
הפיג'ו מעט צעירה ושובבה יותר, הפאסאט היא המבוגרת האחראית כך שהבחירה הסופית נעשית לחלוטין לפי טעם אישי. בקרב צוות הבוחנים לעומת זאת, כאנשים שמעריכים התנהגות כביש טובה וגם חיבה למושבים מפנקים, כולם בחרו לחזור לתל אביב מהמבחן בצפון הארץ ב-508 אשר בכל זאת, עושה את העבודה טיפטיפה טוב יותר.
