פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הנהג הואשם באי עצירה בעצור, אך מחדלי החקירה הובילו לזיכוי

      התביעה המשטרתית התעקשה כי הנהג לא עצר בתמרור עצור ופגע ברוכב קטנוע, אולם השופט מתח ביקורת חריפה על אופן חקירת המקרה וכתב כי "מחדלי החקירה יורדים לשורשו של ההליך", והעיר בחריפות: "תמרור עצור - אינו חזות הכל"

      תאונת דרכים (ShutterStock)

      התאונה אירעה לפני כשנה, בקרבת הצומת שמפגיש את רחוב בוקי בן יוגלי בו מוצב תמרור עצור ורחוב בוגרשוב בתל אביב עפ"י כתב האישום, נהג הרכב לא עצר בהתאם להוראות תמרור עצור ופגע בקטנוע שהגיע מכיוון רחוב בוגרשוב - התאונה הסתיימה עם פציעת הרוכב ואשפוזו. אלא שכפי שקורה לעיתים קרובות, משטרת התנועה מייחסת באופן כמעט אוטומטי את האחריות לנהג בטענה כי לא עצר בתמרור עצור, שכן לשיטתה תמרור עצור הוא חזות הכל. האומנם כך?

      כתב האישום שהוגש כנגד נהג הרכב כלל שורה של סעיפים: אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בקלות ראש ואי מתן זכות קדימה. הרשעה על פיהם משמעה כי הנהג יכול להיפרד מרישיון נהיגתו לפרק זמן ארוך מאוד. במהלך הדיון טען נהג הרכב כי כתב האישום מוגש על לא עוול בכפו: לדבריו, הוא ביצע עצירה מוחלטת בטרם קו העצירה, המשיך בגלישה אל מעבר לקו מפאת שדה הראיה המצומצם ועצר בשנית על מנת לבחון את תנועת כלי הרכב. רק לאחר מכן, התחיל שוב בנסיעה ואז רוכב הקטנוע הגיח במהירות ופגע בו. במסגרת הדיון, שלף הנאשם תמונה של הקטנוע בה הוא מצולם כשעליו מטען גדול של שקיות, אשר לטענתו צמצמו את שדה הראיה של הרוכב, עד לכדי מצב בו לא יכול היה להבחין בנעשה.

      וכיצד יכול השופט להכריע בין שתי הגרסאות? לבטח כאשר אין עדים ששופכים אור על שהתרחש. במקרים רבים, מייחס השופט משקל ראייתי רב לעדותו של בוחן התנועה. שמתפקידו בין היתר, לאסוף ממצאים מזירת התאונה, לזהות סימנים שנוצרו כתוצאה מתאונת הדרכים ולבצע בדיקות מדויקות של כלל האובייקטים, שיהוו את הבסיס המרכזי בהליך חקירת נסיבות התאונה.

      השופט קרא בעיון את הדו"ח, אולם במקום להרשיע את הנאשם ולשבח את משטרת ישראל על החקירה היעילה, זה מתח ביקורת חריפה עד כדי כך שכתב כי "בתיק היו מחדלי חקירה שירדו לשורשו של ההליך".

      אילוסטרציה (ShutterStock)

      זמן מדידת הנתונים היה קריטי

      ראשית כל, השופט ביקר את החלטת המשטרה להוציא את הבוחן לשטח רק 5 חודשים לאחר קרות התאונה. לביצוע חקירה בסמיכות למועד התאונה יש חשיבות גבוהה, ולא ברור מדוע התמהמהה המשטרה. כמו כן, השופט התפלא כיצד זה קיים שוני בין הסקיצה של הצומת אותה שרטט הבוחן לבין הצילומים שהוגשו לבית המשפט. בהתאם לתמונות הצומת, שצורפו לחוו"ד מומחה ההגנה עולה כי מבנה הצומת הינו כך שהמדרכה הימנית-מערבית בולטת לתוך הכביש ביחס למדרכה השמאלית-מזרחית. מדובר על ההפרש שבין מרחק של 4.4 מ' מקו העצירה של התמרור ביחס למדרכה הימנית לבין המדרכה השמאלית שמסתיימת אך 3.70 מ' מקו העצירה האמור (ראו גם נ/4). לכאורה פער של 70 ס"מ, הנראה גם בתמונות.

      אולם מסכת הטענות של השופט על התנהלות המשטרה נמשכה: זה ציין כי המשטרה לא טרחה לבדוק את גרסת הנאשם על פיה המטען שנשא הקטנוע היווה גורם מפריע. לפיכך, אין להתפלא מדוע כתב השופט כי "מחדלי החקירה יורדים לשורשו של ההליך" ומדוע פסק כי "יוצא, שאין למעשה שום ראיה אמיתית לכך שהנאשם חסם את הצומת או לא עצר בעצור".

      אך בזה לא תמה הביקורת של השופט. זה גם כתב בהכרעת הדין כי אין די בנוכחותו של תמרור עצור ומדידת שדה הראייה של הנהג על מנת להרשיע נהג; "תמרור עצור - אינו חזות הכל". מסקנת הבוחן, שהמליץ להעמיד לדין את הנהג, בשים לב לשני פרמטרים בלבד - קיומו של תמרור עצור בכיוונו ושדה ראיה - איננה מספקת. לפי הגיון זה, בכל תאונת דרכים בה הוצב תמרור עצור בכיוונו של נהג, יש בכך להכריע את הדין ולקבוע אחריותו לקרות התאונה - מובן שלא כך הם פני הדברים".

      לפיכך, מבהיר השופט כי מלבד בחינת שדה הראייה והמצאותו של תמרור עצור, על המשטרה לבחון בכל תאונה ותאונה את מנח כלי הרכב מיד לאחריה כמו גם לצלם את מקום ההתרחשות לרבות שרטוט סקיצות. בנוסף, על המשטרה להקפיד לבחון את טענות הצדדים ולהתייחס לגורמי הפרעה כגון מהירות הרכב, מטענו וכו'. בסופו של יום הכריע השופט כי הנאשם יזוכה מחמת הספק.

      עו"ד אלעד שור, מומחה לדיני תעבורה מציין כי תכלית עבודת התביעה המשטרתית היא להגיע לחקר האמת וזאת באמצעות בחינה של כלל הראיות בתיק. קל להתבלבל ולסבור כי מטרת התביעה היא להביא להרשעה בכל מחיר, אולם בפועל עליה לשקף בפני בית המשפט את המציאות העובדתית במלואה, על מנת שלא לקפח את הנאשם ולהביא להרשעתו על לא עוול בכפו.

      עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב

      לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל