הלך מנוע: עוברים לנהיגת חורף - האחריות גם עליכם

החורף הגיע בידיוק בזמן, ואיתו כמידי שנה תאונות הדרכים והנזקים האופיניים לו שנגרמים בשל התנהגות רשלנית, הן של המשתמשים בדרך, הן של הרשויות המקומיות והן של בעלי הבתים שסבורים כי חיזוק חפצים ועיגונם הם ככל הנראה בגדר המלצה.

במקרים רבים, מתברר כי התאונה נגרמה בשל חוסר מודעות ללשון החוק או בשל שאננות, אך הדבר אינו באמת משנה. בתי המשפט עמוסים מידי שנה בתביעות וכתבי אישום שמוגשים כנגד אנשים שמחזיקים בשורה ארוכה של דעות ותפיסות מוטעות בנוגע לאחריותם. להלן מקצת מהעמדות השגויות ותיאור האופן בו החוק מצפה מכל אחד ואחד מאיתנו להתנהג בימות החורף.

אין סיכוי שמד המהירות של השוטר יצביע על תוצאה מדויקת בתנאי גשם וערפל.

משטרת התנועה רשאית לאמוד את המהירות הנסיעה בתנאי גשם רק ע"י המצלמות החדשות שהתוקנו בכבישים, אולם בכל הנוגע לשימוש במצלמת לייזר, הרי שבית המשפט העליון פסק כי גשם עלול לעוות את מהימנות המדידה ולפיכך, נאסר ע"י משטרת התנועה לעשות שימוש במכשיר זה בעיתות גשומות.

תנאי הראות הלקויים הם שגרמו לתאונה. בית המשפט יתחשב בכך ויזכה אותי.

נאשם שמעוניין להחלץ מהרשעה, מוטב שיימצא טיעון הגנה חלופי. ההיגיון שמנחה את השופט הוא כי דווקא בתנאי ראות לקויים חלה על הנהגים החובה להגביר את זהירותם ולגלות יתר אחריות. למעשה, הכלל הוא כי ככל שמזג האוויר סוער יותר – כך מצפה החוק מהנהג להתאים את מהירות ואופי נסיעתו לתנאי הדרך. שונה הדבר אם מדובר על אירוע חריג מאוד, כגון נפילת עץ שאילצה אותו לסטות מנתיב הנסיעה או למשל בור שנפער בכביש בשל תשתית לקויה שלא עמדה בעומס הגשם. כמו כן, אם מדובר על תנאי מזג אוויר קיצוניים עד כדי כך שלא ניתן להשלים את הנסיעה בבטחה – בית המשפט מצפה מהנהג שיעצור בצד הדרך, כחוק כמובן, וימתין עד לשינוי המצב.

פגעתי בהולך רגל במהלך נסיעה בשל העובדה כי זה התפרץ לכביש שלא במעבר חציה במטרה לחצות אותו ולהימלט מהגשם למחסה. נהגתי במהירות נמוכה ביותר אך בכל זאת פגעתי בו. השופט יזכה אותי.

השופט לא בהכרח יזכה את הנהג, אלא וככל שזה יצליח להוכיח כי לא היה לו די זמן ושדה ראייה על מנת למנוע את התאונה. אין זה משנה אם מדובר על יום גשום, או על חמסין : אלא על התאמת מהירות הנסיעה לתנאי הדרך. בנוסף, במקרים רבים טוענים נהגים כי הצירוף של תנאי ראות לקויה עם לבוש כהה של הולך הרגל, הקשה מאוד על הנהג למנוע את התאונה, לבטח כאשר מדובר על שעות החשכה. אך מבחינת השופט, אם הנהג לא מסוגל לראות באופן ברור – שיעצור את הרכב. החוק לא מצפה מהולך הרגל ללכת עם מחזיר אור על הראש או עם פנס מהבהב, אך מצפה מהנהג ברכב שמוגן באמצעותו, לנהוג באופן שקול.

הרשות המקומית לא אחראית על הבור שנפער בכביש. היא לא יכולה להיות בכל רגע בכל מקום.

נכון. נקודת המוצא של בית המשפט העליון כי העירייה לא יכולה להיות בכל מקום בכל רגע, שאילו כך – הציבור יאלץ לשלם ארנונה בסכומים גבוהים עוד יותר. אולם בו בעת, חלה עליה חובה על פי פקודת העיריות לדאוג לתחזוקת השטחים שנמצאים בשליטתה. לפיכך, במקרה של תאונה שנגרמה בשל מפגע בכביש , קיימת סבירות גבוהה כי בית המשפט יימצא כי הרשות המקומית התרשלה. כך למשל, אם הבור נוצר בשעות הבוקר אך התאונה ארעה בשעות הערב, תאלץ העירייה להוכיח כי לא התקבלו דיווחים על הבור. העירייה נדרשת לפעול בזמן סביר, ואם היא לא עשתה זאת, בית המשפט יאלץ אותה לשלם פיצויים.

מדובר על כוח עליון. הרשות לא צריכה ויכולה לצפות כי כלי רכב יוצפו בשל כמות משקעים חריגה שירדה.

הטיעון כי לא ניתן לצפות את כמות המשקעים החריגה שירדה, מקומם ומכעיס. במהלך העשור האחרון, חלה הקצנה מסוימת בתנאי מזג האוויר , כך שהרשות אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי זו הופתעה נוכח. בורות הניקוז נבנו תוך הערכה לגבי נפח ספיגה מסוים, שאינו מתאים עוד למציאות בשטח, אולם העיריות מעדיפות שלא לצאת למהלך של השקעת מאות מיליונים בהתאמת סוג התשתית למזג האוויר ולנפח הגשם, אלא לאחר המקרה, להילחם בבית המשפט ולהעמיס את התביעה על כתפי חברת הביטוח.כפועל יוצא מכך, כולנו יוצאים מופסדים בשל ממוצע התביעות והעלייה בגובה הפרמיה.

העץ נפל ופגע ברכב אך הרשות המקומית לא אחראית לכך.

הרשות המקומית נדרשת לגזום ולתחזק את העצים בשטחה הציבורי באופן שלא יהווה סיכון עבור המשתמשים בדרך. לפיכך, במקרה בו הוא נפל ופגע בכלי רכב, ניתן בהחלט לטעון כי מדובר על רשלנות של הרשות. רק במקרים חריגים מאוד בו יוכח כי בעוצמת רוח חריגה ביותר , אותה לא ניתן היה לצפות – עשוי בית המשפט לקבוע כי הרשות לא התרשלה. אולם כאמור, במרבית המקרים, מדובר על רוח בעוצמה שניתן בהחלט לצפות אותה ועל הרשות שלא פעלה כנדרש – לשלם את הפיצויים.

יש די בצילום המפגע על מנת להוכיח את אחריות הרשות המקומית לנזק שנגרם לרכב שלי.

לא מדויק. קיים משקל רב להצגת הוכחות בדבר קיומו של המפגע. לכן, במידה ויש עדים לתאונה, יש לקחת את פרטיהם. כמו כן, יש לנסות ולתעד את המפגע בזמן הקרוב ביותר לאירוע - הן את הנזק שנגרם והן את מקום ההתרחשות בעניין זה יודגש כי צילום המפגע עצמו בלבד אין בו די, יש להקפיד לצלם את זירת ההתרחשות כולה על מנת להוכיח כי לפני המפגע לא הוצב שלט אזהרה. כמו כן, מצלמות שממוקמות בחלק מהכבישים יכולות לשפוך אור על הנעשה ולכן, במידה והתאונה ארעה בכביש בו יש מצלמות, יש לפנות לאחראים ולנסות לאתר את סרט הצילום. אלה יוכלו להוכיח את קיומו של המפגע ואת משך הזמן בו היה בכביש ללא כל טיפול וללא הסרתו.

קיבעתי את העציץ בדירה אך בכל זאת הוא נפל על רכב וגרם לא לנזק. איני אשם בכך. לא יכולתי לצפות שהרוח תהיה בעוצמה כה חזקה.

חלה על מחזיק במקרקעין החובה להתנהל בסבירות ולחזק כל חפץ שיש לו פוטנציאל לעוף ולפגוע ברכוש או בגופו של אחר, באופן שימנע את התעופפותו , גם במקרה של רוח חזקה במיוחד. בישראל אין הוריקנים כך שהטענה כי מדובר על רוח קיצונית בגדר כוח עליון, לא תהווה במרבית המקרים טיעון הגנה אפקטיבי.

לרשות בעל הרכב עומדת האפשרות להגיש תביעת נזיקין נגד בעל הדירה או המחזיק בה כמו גם נגד חברת הביטוח שמבטחת את בגין אחריות צד ג'. לחילופין, ניתן להגיש תביעה לחברת הביטוח שמבטחת את הרכב בביטוח מקיף ולאחר מכן לתבוע את האחראי לנזק ו/או את המבטחת שלו, בגין הפסדי הניזוק: תשלום השתתפות עצמית ו/או אובדן היעדר תביעות.


האם חברת הביטוח יכולה לדחות את תביעתי במקרה בו רכבי ניזוק כתוצאה מהצפת המנוע במים?

לרשות חברת הביטוח עומדת האפשרות לטעון כי חדירת המים לתוך המנוע והצפתו מהווה נזק תוצאתי שאינו מכוסה על פי הפוליסה. אולם לשם כך עליה יהיה להוכיח כי מדובר על התנהגות שחורגת משמעותית ממתחם הסבירות. כניסה לכביש עירוני מוצף ופגיעה במנוע בעקבות כך, לא תהווה פעולה לא סבירה, אלא אם תצליח חברת הביטוח להוכיח כי מדובר על מקרה חריג בו ברור היה כי הערכה מוקדת טרם הכניסה אמורה היתה להוביל את המבוטח למסקנה כי לא יצליח לעבור את המכשול בשלום.