פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דעה: צפוף בתל אביב? תנו למח הישראלי לעבוד

      פחות מקומות חניה למכוניות, יותר חניה לאופנועים ואופניים חשמליים. איך הופכים את תל אביב לנקיה יותר ולצפופה פחות? למיטל להבי יש כמה הצעות

      עומס תנועה בנתיבי איילון מול רכבת ישראל (קובי ליאני)
      (צילום: קובי ליאני)

      כל בוקר אנחנו קובעים את הלו"ז היומי שלנו על פי מצב הפקקים, אבל הנתונים מצביעים על כך שחצי השעה שאנחנו מוסיפים כיום לסדר היום שלנו תתארך בקרוב לשעה ואפילו יותר. כל הנתונים מראים שאם נמשיך כרגיל, ונעצום עיניים, פקקי התנועה יהיו גרועים יותר.

      הבעיה היא שבמדינה קטנה כמו ישראל, עם עתודות קרקע מוגבלות, לא נוכל להרחיב את הכבישים בהתאם לגידול באוכלוסיית הנהגים. אין זה סוד שתכנון נכון יוכל לחסוך זמן רב לכל אחד מאתנו ומיליארדים למשק הישראלי. אולם, תכנון נכון דורש כוחות אדירים וראייה כלל מערכתית וארוכת טווח.

      לאחרונה עודכנו התקנות בדבר הקצאת מקומות חנייה במסחר ותעסוקה. על פי הכללים החדשים, בבניינים הקרובים לתוואי הרכבת הקלה או למערכות הסעת המונים, יהיו פחות מקומות חניה לרכב פרטי ויותר חניות לרכבים דו-גלגליים ולאופניים. העיקרון המנחה הוא כי יצירת קושי במציאת חניה תפחית בהכרח את השימוש ברכב הפרטי, ותאלץ את בעלי הרכבים לעבור לפתרונות אלטרנטיביים.

      אם כבר הורדנו את תקן החניה, על מנת להוריד את הצפיפות שתוקעת את כולנו במכוניות שאינן יכולות לנוע, יש גם צורך לספק מגוון פתרונות תחבורתיים יעילים, נגישים, אמינים וזמינים מסביב לשעון. במקביל, יש לפעול לשינוי רכיב השכר המעניק עידוד לבעלי רכב פרטי באמצעות תוספת שכר של אלפי שקלים לחודש. אין כל הגיון בהפחתת תקן חניה ליוממות והמשך דחיפת עובדים לרכישת רכבים. מוטב יינתן העידוד למי שעוברים להתנייד בתחבורה אלטרנטיבית ומוותרים על הרכב הפרטי.

      כאומת הסטרט-אפ יש לנו אינספור רעיונות כיצד לייעל את חיינו, גם בתחום התחבורה. אולם, נראה כי הרעיונות כולם, יהיו משוכללים ככל שיהיו, נתקעים בחומת הבירוקרטיה הישראלית, שלא מאפשרת ליזמות לשנות את המערכת ולהפוך את חיינו לטובים יותר, לפחות בזמן שאנחנו מנסים להגיע ממקום למקום.

      גם מיזמים עירוניים של תחבורה, שיעילותם ברורה לכל, נתקעים בקירות, חסמים ומשוכות בירוקרטיות שקצרה היריעה מלפרט עליהן. זיהום האוויר מתחבורה למשל, מורגש לכל מי שעובר ברחוב אלנבי, אולם בכדי לשפר את צי הרכב הציבורי ולעבור לאוטובוסים חשמליים נקיים ושקטים, נדרשו כמעט שנתיים לגיבוש תקינה ישראלית ולקבלת מגוון האישורים שנדרשו להקמת טענות הטעינה. כיום, היוזמה טרם יצא לדרך ובדומה לכך יוזמות חשובות מאין כמותן נתקעות בגלגלי הבירוקרטיה ואנחנו ממשיכים לנשום אוויר מזוהם.

      כמו כן, מיזמים לשיתוף רכבים או לשיתוף אופנועים חשמליים נתקלים גם הם במכשולים של אי-כדאיות כלכלית ומורכבות ליישום בשטח. גם הפעילים הנמרצים ביותר למען התחום צריכים לכתת רגליהם מהרשות לאיכות סביבה, דרך מהנדס העיר ואגף התנועה, ולזכות בתמיכתם של שלל גופים ממשלתיים מגוונים וסותרים והכל בשביל משהו שיכול לשפר לכולנו את איכות החיים.

      דווקא בתחבורה יש אלטרנטיבות לא מעטות. צריך לקדם שימוש נכון בתשתית הקיימת של הכבישים עתירי התקציב וזאת באמצעות קידום רגולציה חכמה ופשוטה. יש להקל בתקינה, רישוי, הקמה ותפעול של כלים אלטרנטיביים; יש לאפשר פתרונות של שיתוף נסיעות ושיתוף רכבים; יש להקל על טכנולוגיות נקיות כמו גז וחשמל ועוד להיכנס לשוק ולהקשות על אוטובוסים מזהמים מלהמשיך ולנוע בדרכים. גם כאן, כמו בכל תחומי החיים, המוח הישראלי יכול להפוך את חיינו לנוחים הרבה יותר, רק צריך לתת לו חופש פעולה.

      הכותבת היא סגנית רה"ע, ממונה על תיק התחבורה, בינוי ותשתיות.