צילום: קובי ליאני
קשת על רקע נוף מדברי, זהו אחד מהמראות היפים ביותר שאפשר למצוא במדינתנו הקטנה. במיוחד כשהקשת הזו שולחת את שתי רגליה אל הגבעות הצהובות של הנגב הצפוני וברקע שמים נקיים, בלי טיפת אבק, כחולים בצד אחד, אפורים בצד שני. בהחלט מראה שצריך לעצור, להתעכב בספיגה שלו, לצלם ופשוט להתענג מהמחזה, אבל לא ממש יכולתי לעשות זאת. למרות שכל כך רציתי, רגל שמאל שלי החלה לכאוב ואפילו לרעוד מרוב מאמץ. הרגשתי שאם זה ימשיך, עוד מעט וברך שמאל שלי תתפרק ממקומה וזו עוד הרגל הבריאה. ברך ימין היא זו שנדפקה בתאונת האופנוע האחרונה. מדוע? כי כבר דקות ארוכות שאני לוחץ בכל כוחי את רגל שמאל אל הדוושה המתה של הלאון קופרה, כדי להצמיד את הגוף חזק למושב הספורט. הספרדיה הזו נבעטת כל כך חזק מפניה אחת לשניה, שקשתות, יפות ככל שיהיו, יצטרכו לחכות למבחנים למכוניות קצת יותר משעממות מהספרדיה הלוהטת הזו.
מבחן שגרתי לרכב נדיר
לכאורה, המבחן לסיאט לאון קופרה החדשה החל כמו כל מבחן לרכב בישראל, אחד מני עשרות חדשים שנחתו כאן בשנה החולפת, אבל מרוב בנאליות, מרוב קוריאניות ותירוצים סביבתיים, הטעם שנשאר בפה אחרי נהיגה במכונית ספורטיבית כמעט ונעלם לנו. מכונית שלא מורחת ירוק על הלחיים כדי שיחשבו שאתם מצמיחים מחדש את היערות הנעלמים או מנסה להצביע על קומבינציה ייחודית של מושב אחורי, תא מטען ומחזיקי כוסות כדי שתסכימו לדחוף את היד לארנק תמורתה. אלא מכונית שתוכננה, נבנתה ונמכרת רק כדי שתוכלו לשבת על סלע או ספסל בקצה של כביש מסולסל, אחרי ששרפתם את שלושת האחוזים מסך כל זמן השימוש בה שהיא יודעת לבצע כל כך טוב, ולהרגיש שטעמתם אדרנלין.
אני מתאר לעצמי שרבים מכם עכשיו מרפרפים בין המילים, מכווצים צד אחד של הפה וחושבים - מי צריך את זה בכלל? מכונית ספורטיבית על הכבישים החולים של מדינת ישראל? מה יעזרו 280 סוסים אם בפקק בין גנות לקיבוץ גלויות בקושי מנצלים שלושה ומי צריך מהירות מרבית של 250 קמ"ש אם ממילא את חמשת הקילומטרים האלה לוקח כמעט שעה לעבור. אז התשובה היא כן, אתם צודקים. מפתיע? לא. אתם באמת צודקים, אבל סיאט לאון קופרה זו לא מכונית שצריכים. זו מכונית שרוצים.
מי בכלל רוצה לעצור?
סיאט לאון קופרה זו מכונית שניה שצריך מכונית שניה לה כדי לסבול בה בפקקים, כי מרגע שהיא מתחילה לזוז, אוטומטית תפנו את ההגה למקום אליו אף אחד אחר לא נוסע. לצפון הרחוק, או במקרה שלנו, לדרום הרחוק. ואז תתחילו לשמוע תלונות במקום העבודה, על זה שמעובדים מצטיינים הפכתם למאחרים ונעדרים כרוניים. כי מרגע שמתחילים לזוז, לא רוצים לעצור. שלושה מצבי נהיגה קבועים יש לה לקופרה ועוד אחד להתאמה אישית. אמנם המתלים קונבנציונליים - קפיץ ברזל ובולם ולא אלקטרוניים אדפטיביים, אבל כשבוחרים מצב 'קומפורט', נוח לנסוע בלאון הזו כמו בכל מכונית אחרת.
יש לה מעט מאוד גומי בדופן חישוקי ה-19 אינץ' שלה (235/35) וזה אומר שעל פי כל קנה מידה, היא אמורה לקפץ ולחבוט בכם עד כאב, אבל זה לגמרי לא המצב. היא נוחה, נקודה. שיבושים נבלעים אי שם למטה וכיול הזה מצליח להוציא את העוקץ גם מהמהמורות הקשות ביותר. אחרי שנהגנו בה הכי חזק שיכולנו באחד מהכבישים הטכניים והתובעניים ביותר בישראל, אנחנו יכולים לומר בפה מלא, היא מכוילת כעת על הפשרה הטובה ביותר בין יכולת ספורטיבית לנוחות אנושית ואנחנו אוהבים את זה.
כשמוסיפים לזה גם את המושבים שלה, מקבלים אחלה תמהיל לספקטרום רחב מאוד של מצבי נהיגה. בשיוט הרגוע על הכביש המהיר הם מפגינים רכות תומכת ומנגד, תמיכות הצד שלהם מחזיקים את המותניים במקום תחת כוחות G צדיים. ואה כן, צריך, חובה ללחוץ חזק עם רגל שמאל, גם כשכואב מאוד.
כוחות ושליטה
אי אפשר להתחמק מהכנסת מספרים לתוך בליל המלים הזה אז אם צריך, נכניס. בחזית של הקופרה הזו מצוי מנוע זהה לזה שבגולף R שבחנו לאחרונה. האחות התאומה של הלאון הזו אשר נבדלת ממנה רק בשימוש במערכת הינע לכל הגלגלים (על יתרונותיה וחסרונותיה). זה אומר שהספרדיה, בניגוד לגרמניה, מעבירה את כל הכוח שלה אל הגלגלים הקדמיים. בהתחלה זה נשמע רע מאוד, להעביר 280 כ"ס (5,700-6,200 סל"ד) ו-38.1 קג"מ (1,750-5,600 סל"ד) רק אל שני גלגלים שנמצאים בחזית. הגלגלים שמאבדים מהלחץ עליהם כשמאיצים חזק כתוצאה מהמעבר הטבעי של המשקל לאחור, הגלגלים שעסוקים גם בהנעת הרכב וגם אחראים על שינוי הכיוון וגם על עיקר הבלימה.
אתם יכולים להבין מהיכן מגיעה הסקפטיות שלנו, בטח אחרי שראינו איך הגולף R עושה את זה כל כך טוב כשהיא דוחפת את האספלט תחתיה עם ארבעת הגלגלים. ובאמת, כשמעמידים את הלאון קופרה על קו הזינוק, מעבירים למצב ספורט או קופרה (מחדדים עוד יותר את המנוע והגיר) בבורר מצבי הנהיגה ומאיצים חזק קדימה בין אם עם בקרת השיגור או בלעדיה, המטרים הראשונים של התנועה מתבזבזים בקפצוצים כואבים של הגלגלים ובניסיון כושל של בקרת האחיזה לרסן את כמעט 40 הקג"מים שמנסים למצוא את דרכם אל הכביש, על אחת כמה וכמה כשהכביש לא לגמרי יבש. אחר כך, היא כבר זזה מהר. ממש מהר. את המיאוץ למאה קמ"ש היא משלימה תוך 6.4 שניות לפי המדידה שלנו (6.2 יצרן) ומסוגלת להאיץ מ-80 ל-120 קמ"ש תוך זמן מסחרר (תרתי משמע) של 4.2 שניות בלבד. בכביש רטוב, גם ב-100 קמ"ש בקרת האחיזה נדרשת להתערב כדי למנוע סחרור גלגלים.
לתיבת ה-DSG המצוינת שלה יש 6 הילוכים, ממש כמו בגולף R והם עובדים חזק ומהר מאוד בנהיגה ספורטיבית או חלק ובלתי מורגש בנהיגה מנהלתית. אבל לא משנה היכן תנהגו או באיזו מהירות, תמיד יש שפע של כוח מתחת לרגל ימין לכל מטרה וחשק. יחסי ההעברה בה מעט קצרים ובהעדרו של הילוך שביעי היא משייטת ב-2,300 סל"ד ב-100 קמ"ש ובמבחן שלנו השגנו צריכה ממוצעת של 9 קילומטרים לכל ליטר נשרף. נתון יותר מנאה לנוכח האופן שבו נהגנו בה.
ימינה, שמאלה
להאיץ היא יודעת, זה בטוח. גם לנסוע בנינוחות היא מסוגלת וגם כשתיקחו אותה לפיזור ילדים בגנים ובתי הספר, אף אחד לא יסבול. אבל לא בשביל זה יצרו קופרה ולא למטרה זו אנחנו מאחורי ההגה. אז כדי לגלות את רזי ההתנהגות שלה, כאמור ירדנו דרומה לאחד הכבישים המאתגרים ביותר, גם לנהג וגם למכונה. כ-20 קילומטרים של סיבובים אלימים, עיוורים, עם אספלט לא אחיד וגם שינויי גובה. יאללה מסיבה.
השלדה של הלאון הזו מצוינת. עובדת יפה, מגיבה בחדות לכל פעולה שדורשים ממנה. הפניה של ההגה מכניסה את האף עמוק פנימה לסיבובים בלי היסוסים או תת היגוי מעצבן. הרפיה של דוושת הדלק או ליטוף קל של דוושת הבלם בכניסה לפניה משחררים את הגלגלים האחוריים לפסיעה מדודה והרכב כולו דרוך לזינוק לאתגר הבא.
אז השלדה אחלה והמתלים גם אחלה. זוכרים את הדיפרנציאל שהזכרנו קודם? הרכיב החדש הזה אחראי לחלק גדול מכמה שהקופרה הזו כיפית ומוכשרת. האופן שבו הוא מחלק את הכוח בין הגלגלים המניעים מונע מהגלגל הפנימי לסיבוב להסתחרר ובעזרת דחיפה מהגלגל החיצוני, יותר דחיפה משמעותית וחיובית לתוך הסיבוב כדי למנוע תת היגוי. הוא עובד כמו קסם. שיטה שונה לגמרי מזו של הגולף R עם ההנעה הכפולה, אבל מספיק קרובה בתועלת שלה כדי שהלאון תנצל את יתרון המשקל שלה כדי להיות זריזה כמעט כמו הגולף. אבל בכל זאת איפה מצוי ההבדל? לא רק בתא הנוסעים היוקרתי יותר של הגולף, אלא בתחושות. הגולף R מצליחה עדיין להיות קצת יותר תחושתית בהגה שלה, קצת יותר חדה בהיגוי וקצת יותר נטועה באספלט. אבל פער המחיר מכריע כאן לטובת הלאון.
קופרה במחיר GTI
רגע לפני שברך שמאל באמת מתפרקת, עצרנו בצד כדי להוריד דופק ולנשום על ספסל בקצה כביש מסולסל. קשת כבר לא הייתה שם, אבל התפאורה לא השתנתה. האגזוז המתכתי מתקתק ומתקרר, הבלמים מדיפים ריח מבושל ואנחנו מחייכים, כי קל לנו לסכם את המבחן ללאון קופרה החדשה. זו מכונית מצוינת ואין לנו יותר הסברים מדוע היא כזו, מלבד 1,200 המילים שנכתבו כאן לעיל. מלבד אולי כמה מילים על התמורה למחיר שלה. אם היא נמצאת במסגרת התקציב שלכם, התמורה ביחס למה שהיא מסוגלת להעניק, מבריקה. היא כיפית מאוד ורב גונית ביכולותיה ובמחיר שקרוב ל-GTI החלשה ממנה בהרבה, היא תחזיר טונות של כיף למי שיבחר בה. היינו שמחים לעוד מעט תחושה ודיוק בהגה, אבל זו תהיה תלונה כמעט קנטרנית אל הספרדיה הזו שחיה בעידן של הגאים חשמליים. אהבנו. מאוד.
