סיבוב בחניון: הקלות הבלתי נסבלת שבהוצאת רשיון לאופנוע

"לרכוב בזהירות, אתה שומע אותי? דיר באלאק, הכביש הוא מקום מסוכן. אל תגרום לי להצטער על כך שקניתי לך קטנוע!". משפט מסוג זה שגור בפי הורים רבים, שהסכימו לאחר תחנונים לממן עבור הילד את רכישת הקטנוע. אולם יש לי בשורה עבורם: הילד אולי עבר טסט, אבל הוא אינו יודע לרכוב; בלימתו אינה נכונה, הוא אינו יודע לבצע התחמקות ממכשול, והוא אינו יודע לקרוא את מפת הכביש אליה התווספו בשנתיים האחרונות מאות אלפי כלי רכב ואת הסיכונים שבה.

העובדה כי המדינה התירה לו לרכוב אינה חותמת של לגיטימציה. בפועל, אין זה משנה אם מדובר על ילד מחוצ'קן טרם גיוס או על בחור בן 30. בפועל - מערך לימוד הנהיגה בארץ אינו מכשיר את הלומד להתמודדות עם פגעי הכביש, אלא מכשיר אותו לעבור את המבחן. כך יוצא כי מידי חודש מתווספים עשרות אם לא מאות של רוכבים חדשים, נטולי מסוגלות להתמודד עם מצבים שכיחים שמהווים את שגרת היום על הכביש.

בשל היעדר מימון או חוסר תשומת לב, לא נערך לאחר תאונת דרכים תחקיר מקיף שבין היתר, בוחן את הזיקה בין וותק נהיגתו של הנפגע וניסיונו, נסיבות התאונה ואופי תגובתו לסיטואציה אליה נקלע. אולם אין ספק כי ביצוע מחקר כזה, היה מוביל למסקנה אחת ברורה: להיעדר הניסיון והשליטה בכלי יש מחיר כבד ביותר.

בטרם יצקצקו כל הרוכבים הוותיקים ויחשבו כי הדבר אינו נוגע להם, בשורה לי בעניין, זה בהחלט רלוונטי. אומנם וותק הנהיגה מקנה לנהג הכרות מסוימת עם הסכנות על הכביש ואף שליטה חלקית במכונה, אולם זו גם הבעיה: הרוכבים, בהיעדר יד מכוונת, מטמיעים הרגלי רכיבה שגויים ומסוכנים. הבטחון שאופף אותם, שלא לומר היהירות מסוכנת לא פחות, לעיתים יותר מחוסר הניסיון של הרוכב המתחיל והם מסתמכים, שלא בידיעתם, יותר על מזל ופחות על פעולות מושכלות למניעת תאונות.

כאשר יהירות פוגשת מכונה, התוצאות טרגיות והן אינן מאחרות להגיע ולא משנה אם מדובר באופנוע מהיר או אם מדובר על קטנוע עם נפח קטן יחסית ומספר דל של כוחות סוס (לכלים חלשים אלה בעיה בטיחותית נוספת שכן הם אינם מאפשרים לרוכב להיות מהיר מהתנועה לשם הגברת הבטיחות) : הסכנה מוחשית - די בהפתעה קטנה ובלימה שביד מיומנת היתה מסתיימת בשלום - הופכת לבלימת חירום שבמקרים רבים, מובילה לנפילת הרוכב מהכלי ולפציעה, במקרה הטוב.

כולנו מכירים את בתי הספר ללימוד נהיגה שמבטיחים רישיון תוך שבוע. לימוד רכיבה תוך שבוע? כמה אבסורד במשפט אחד. מדובר באחת באחת מפעולות תפעול המכונה המורכבות והמסוכנות ביותר ומשך הזמן המובטח ללימוד הוא שבוע? לכן השורה התחתונה נראית כך: רמת המיומנות של רוכבים רבים בישראל, לבטח של אלו שנפלטו זה עתה מפס היצור של לימוד הנהיגה/רכיבה - נמוכה ומסוכנת, אך הפיתרון אינו טמון בהרחבת מערך לימוד הנהיגה הבסיסי, אלא בחיוב של הרוכבים לעבור בנוסף ובסמוך למועד קבלת הרישיון קורס ייעודי לרכיבה. וישנם רבים כאלה בישראל במגוון רמות התנסות והכשרה. ההמלצה שלנו - לעבור את כולם ובכלל, קורס רענון ותרגול לפחות פעם ברבעון.

אלו קורסים מצילי חיים. אך השאלה היא מקור המימון לכך - מי יישא בנטל התשלום שעשוי להגיע לכדי מאות ואף אלפי שקלים? התשובה היא חברות הביטוח והמדינה גם יחד: העלות המצרפית של הטיפול בנפגעי תאונות הדרכים בדו גלגלי מגיעה לכדי מליארדים של שקלים, הן בשל הפיצוי בגין נזקי הגוף והן בשל נזקי הרכוש. וכמובן שיש כאן חובת אחריות מוסרית של המדינה כלפי אזרחיה והכרה בכך כי מערך הלימוד הנוכחי אינו נותן מענה ראוי.

לפיכך, בעת הקרובה תתכנס וועדת הרכוש של לשכת עורכי הדין שבראשה אני עומד ובין היתר אעלה את האפשרות לגבש מתווה מסודר למתן הנחה משמעותית, הן בפוליסת החובה והן בפוליסת המקיף וצד ג' לאלו מבין הרוכבים שיציגו מסמך שמאשר כי עברו קורס רכיבה.

מדובר על מתווה בו כל הצדדים מרוויחים: המדינה תקטין לאין שיעור את סטטיסטיקת הנפגעים על כל המשמעויות הפיננסיות שנגזרות מכך ובו בעת תעמוד בחובתה הערכית כלפי אזרחיה ונהגיה. חברות הביטוח צפויות לשפר את מאזן הפיצוי בגין הקטנת שכיחות התאונות והרוכבים ייזכו בחייהם. רוכב מיומן הוא רוכב מודע ובטוח יותר.

הכותב הוא מומחה בדיני ביטוח ונזיקין ורוכב אדוק על דו"ג

כל עולם הדו-גלגלי בוואלה! רכב