בשעה 05:00 היינו בדרכנו דרומה לכיוון באר-מנוחה, לא בטוחים אם בכלל יהיה מרוץ. הגשם העז הפך את הכבישים לשלוליות אינסופיות, ואנחנו שמחנו לשלב 4X4 בטנדר ה'טרייטון' אותו גייסנו למשימת כיסוי המרוץ. ממש באותה שעה סיימו ניצן שקל ורפי כהן את סימוני המסלול האחרונים והחלו לחזור לחניון הלילה הקפוא, בו ריצדו מדורות אחרונות. מדוע בילו המארגנים את ליל המרוץ בשינויי מסלול אחרונים? מכיוון שעשרות מחוגגי השנה החדשה ב'נחל שיטים', החליטו לטעת את אוהליהם בדיוק על מסלול המרוץ... אז אם אי אפשר להזיז את האוהלים, מזיזים את המסלול.
פרולוג ישראלי
במרוצים מסודרים (כמו 'דקאר' המתרחש ממש בימים אלה) נערך 'פרולוג', לפני תחילת המרוץ; תכלית הפרולוג היא לקבוע את סדר הזינוק לסטייג' הראשון של המרוץ, וגם אצלנו יש פרולוג. אבל הפרולוג שלנו הוא מרוץ חתול-ועכבר בין ביורוקרטיה ומתחרים, בין עצבים מרוטים וכוחות עליונים... כך יצא שבשעות אחה"צ שלפני המרוץ יצאה הודעה בהולה מהמארגנים אל המשתתפים וצוותי הסיוע חכו בבית, אל תצאו לדרך, אולי אין אירוע?
המתחרים קפאו במקומותיהם מי בביתו, מי שכבר התארגן בחניון הלילה, אחרים היו במחצית הדרך דרומה... הלחץ והתסכול הותירו אותי במיטתי, מתבוסס בחום גבוה. אבל במהלך הלילה יושרו ההדורים באורח פלא, חבשתי כובע גרב והרתחתי תרמוס תה, וכולנו נפגשנו בנקודת הזינוק בבאר מנוחה. 'מנוחה' כבר לא הייתה לנו אבל המרוץ יצא לדרך, באיחור אופנתי של פחות ממחצית השעה - יצאנו צדיקים!
שובו של הטרופי
אי הוודאות לגבי קיום המרוץ פגעה בהרשמה, אבל הטובים ביותר הגיעו לנקודת הזינוק. ביניהם היה עדו כהן עם הטרופי טראק החדש שלו, מפלץ מרושע שנראה כרפליקה פרועה מסרטי מאד-מקס. עדו בנה את ה-TT בין פרויקט עסקי אחד לשני, לא התעסק בכלל בצביעת השלדה והמרכב; אפילו את הלוגו Zibar שירבט מישהו במברשת גסה... את עידו זה לא הטריד, הוא התמקד בסצנת כוונון מנוע ה-8V אתמול בלילה. את מערכת ניהול המנוע קיבל ברגע האחרון, הרכיב אותה והתחבר לאינטרנט. בצדו השני של הגלובוס היה מכוונן המנועים מקליפורניה, שניסה למקסם את ביצועי המנוע תבדוק את פילטר האוויר שלך, אמר האמריקני, אני חושב שהוא קצת סתום. אינג'קטור מספר 7 לא מתפקד טוב, נתק אותו רגע?... הכוונון הטראנס-אטלנטי הסתיים עם כ-780 כוחות סוס, שעמדו להניע את צמיגי ה-40 אינץ' הענקיים.
ללא נסיעת מבחן התייצב עדו על קו הזינוק, ולצדו הנווט נמרוד 'קיד' ; הוא לא התכוון לבזבז את המרוץ על לימוד שיטתי של תכונות הרכב החדש, ונתן גז גדול. ממקום מושבי באמצע המסלול, לא היה ספק שעדו נותן כל מה שיש המנוע האדיר הרטיט את הקרקע המדברית, אבני חצץ ניתזו לאחור, והוא חלף על פנינו במהירות שיא. הטרופי טראק נראה במיטבו אבל לאחר כ-120 קילומטרים, התפרקה תיבת ההגה. ההיגוי נעשה בלתי נשלט, ועדו פרש מהמרוץ.
בכך השאיר את הזירה לטל ווינברג והצרעה הכתומה שלו, עם הנווט יוסי סימה. הם המשיכו לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, לבנות את הטרופי טראק המהיר ביותר בישראל, ולנהוג אותו הישר אל פודיום הניצחון. טל נוהג רגוע יותר מעדו אבל הקצב שלו פנטסטי, הנהיגה נקייה ומדויקת. המסלול המשובש פוצץ את אחד הבולמים, אבל זה לא הפריע לו לנצח גם את המרוץ הזה עם זמן כולל של 2h32:24.449, ולזכות בתואר 'אלוף האלופים', האדם המהיר ביותר על המסלול (כולל אופנועים); ה-GPS שלו רשם מהירויות מרביות של מעל 170 קמ"ש, לא רע עבור שטחי האש של באר מנוחה.
דור חסון זינק למרוץ עם טרופי-טראק הכחול של עידן הגז, אבל תקלת הגה השביתה אותו בתום ההקפה הראשונה. הוא תיקן את ההגה ויצא להקפה שנייה סמלית, כדי לזכות בנקודות-ליגה על המרוץ. טרופי טראק CRAFTSMAN של לירן סמרוב ואייל אפרתי נתקע עם שלושה צמיגים מפונצ'רים, סוף עונת התפוזים.
פודיום מלא ב-T1
קטגוריית T1 היא היחידה שהצליחה למלא פודיום בסוף 170 הקילומטרים; התחרו בה צעירים כמו עידו שקל (הבן של) ורן שוקולנדר, ומולם שתיים מאושיות הספורט המוטורי בישראל. את רז היימן והלל סגל אין צורך להציג, כולם מכירים אותם ואת ה'צוללת הצהובה' של פוינטר, שכבר קטפה גביעים ברוב פינות הגלובוס. הפעם היה עליהם להתחרות מול מתחרה עקשני כמו אביב קדשאי בדזרט-ווריור הירוק, ולידו יזהר ערמוני במושב הנווט.
שני הצוותים הקיפו את המסלול בקצב כמעט זהה, אביב בנהיגתו המרהיבה ונטולת הפשרות, רז בסגנונו המדוד והמבוקר. פנצ'ר ב'צהובה' הכריע את הכף ואביב עצר את השעון 1.7 שניות מוקדם יותר, עם זמן כולל של 2h50:04.242. על קו הסיום ניגש הלל סגל, נווט וג'נטלמן, ולחץ את ידו של אביב; "ניצחתם אותנו הפעם, כל הכבוד", אמר האיש הצהוב לאיש הירוק.
רייזרים, T2 ואופנוענים
קטגוריית ה-SBS לא הצליחה למלא הפעם את השורות, ורק שניים התייצבו על קו הזינוק. רוני פישמן הקדים ב-6 דקות את דני פרל ואיתי מולדבסקי, שמצאו את עצמם על הפודיום. כמותם גם דדי שפרונץ וגיא גוטליב, שביצעו הקפה אחת וסיימו את המרוץ. אילן פטורי ושלמה עיני הקדימו את ארז אברמוב ואיברהים עיסא, בקטגוריית OP3000 לבאגי 2X4.
האופנוען המהיר ביותר על המסלול היה ערן וולנברג עם זמן 2h44:39.854, או 12 דקות אחרי זמן השיא של ווינברג. דורון ווינטר לקח את הגביע בקטגוריית 'סניורים', מתנה יפה לשנה החדשה!
החולה הנוטה למות
החוק הישראלי מכיר בזכויותיו המיוחדות של החולה הסופני, וגם על חיי הספורט המוטורי אנחנו נלחמים באהבה, אמפטיה וסבלנות רבה. המרוץ עצמו הוא קליימקס של הנאה מזוככת וטהורה מסלולי המדבר תובעניים ומורכבים, רוב המתחרים מגיעים עם רכבי מרוץ מקצועיים ונותנים את נפשם עד הטיפה האחרונה. אבל כל מה שמתרחש לפני ואחרי המרוץ נגוע בתקלות של ביורוקרטיה, חוסר תקציב כרוני ומקצוענות המרשה לעצמה להתפשר במקומות שונים.
קולות רבים בקהילה מטיפים לפוצץ את הסצנה המוטורית הזו, בעוד אחרים (ואנוכי ביניהם) חושבים שצריך להמשיך למשוך בעול, ולקוות שאנו יוצרים כאן עקומת למידה מתישה המטפסת למקום טוב יותר. עשרות אנשים טובים תורמים את זמנם וכוחם לאירועים ועדיין, התעופפו במהלך המרוץ כל מיני תביעות הזויות מירושלים, לגבי תוקף רישיונות מרוצים, חלוקת אחריות ומטעני צד ביורוקרטיים שרק במזל לא התפוצצו.
ובכל זאת, לאחר כל הברדק והתקלות, אתה מגיע לנקודת הזינוק ומוצא חפ"ק משטרתי מסודר, אמבולנסים, מכוניות כיבוי, וצוותי מרוץ שאינם מתכוונים לוותר על הזכות לתת גז בישראל, לא רק ביוון, איטליה או אמריקה. "המלחמה בביורוקרטיה קשה מהמלחמה באיתני הטבע" אומר הלל סגל, וכולנו ממשיכים לדחוף ולבנות ניצן שקל ורפי כהן, אלי שחר ודוד צור, משטרת אילת שהתייצבה הפעם לצד הטובים, וכמובן, נועם היימן שבלעדיו לא היה כאן שום מרוץ. נאחל לעצמנו שנת 2016 גדושה במרוצים, עמוסי אגזוזים ואדי דלק!
