התובעת, סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה, קרימינולוגיה וחינוך במכללת אריאל נפגעה בשנת 2009 בעת שנסעה באוטובוס של חברת דן בדרך מפתח תקוה ללימודים במכללה. לטענתה, במהלך הנסיעה, בלם הנהג בפתאומיות והיא נחבלה לאחר שנפלה: "איבדתי את שיווי המשקל תוך שכל גופי מטלטל קדימה ואחורה ונפלתי אל רצפת האוטובוס" היא טענה. וכך, בכתב התביעה נכתב כי כתוצאה מהבלימה היא עפה אחורנית על הגב, כשפניה היו לכיוון הנהג, וראשה נחבט במדרגה שבין הריצפה של האוטובוס לכיסאות.
הצעירה טענה כי מייד לאחר שעלתה לאוטובוס והתכוונה לשלם באמצעות כרטיס הרב קו שהיה ברשותה, הנהג בלם והתאונה ארעה, כך שהיא לא זוכרת האם התשלום בוצע קודם לנפילה. ומדוע זה משמעותי האם היא זוכרת או לא זוכרת כיצד ואם בוצע התשלום? משום שחברת דן טענה בין היתר כי גרסתה לא אמינה. לדברי בא כוחה, לסטודנטית לא היה כל תיעוד כי אכן עלתה על אותו האוטבוס באותו היום. כמו כן, מטעם הנתבעת הוצג תיעוד על פיו התובעת היתה חולה יום קודם לתאונה עובדה אשר מעוררת ספק משמעותי לגבי עצם נסיעת למכללה יום אחרי. כמו כן, במסגרת טיעוני ההגנה, הופנה תשומת ליבו של בית המשפט לעובדה כי התגלו סתירות בדבריה; בגרסה אחת שנמסרה, היא סיפרה כי בעקבות הנפילה נפגע ראשה מהכיסא, ואילו בגרסה אחרת היא מספרת שהפגיעה מקורה ממדרגה.
נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא כי לא פונתה באופן מיידי לבית החולים באמצעות אמבולנס, אלא מייד לאחר התאונה הגיעה לבית החולים מאיר. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי התאונה הותירה בתובעת נכות תמידית. ובמילים אחרות יתבקש נא בית המשפט לפסוק כי לתובעת ישולם פיצוי בגובה של 2,928,924 שקלים.
וכיצד השיבה התובעת הצעירה למסכת הטענות של הנתבעת? לדבריה. היא אינה זוכרת האם שילמה לבסוף על הנסיעה. "מיד לאחר שעלית לאוטובוס, בזמן שעמדתי ליד כיסא הנהג והתכוונתי לשלם באמצעות כרטיס רב-קו שהיה ברשותי, בלם הנהג באופן מפתיע. איני זוכרת אם התשלום בוצע או לא לפני שנפלתי, אולם במהלך כל נסיעותי אל המכללה עשיתי שימוש בכרטיס זה, עליו שילמתי מראש. לעיתים, כשעליתי לאוטובוס שלא היה מצויד במערכת לקריאת הכרטיסים, הייתי משלמת במזומן...כתוצאה מהעצירה הפתאומית, בזמן שעדיין הייתי בעמידה וטרם התיישבתי, איבדתי את שיווי המשקל תוך שכל גופי מטלטל קדימה ואחורה ונפלתי אל רצפת האוטובוס".
גרסאות סותרות?
התובעת אף עומתה עם גירסה שמסרה בתשובות לשאלון שנשלח אליה, לפיה העבירה את הכרטיס והמתינה לקבל מהנהג אישור כי הכרטיס עבר. על כך השיבה: "קודם כל אני לא משנה את הגירסה שלי. כפי שאמרתי לך עמדתי בסמוך לנהג, אם הייתי יודעת אם היתה מערכת או לא זה משהו שאפשר לראות".
התובעת גם עומתה עם גירסה שמסרה במשטרה לפיה פניה נפגעו מידית הכיסא, ולא ממדרגה כפי שמסרה בחקירה: "...המכה שקיבלתי מהידית והמדרגה היו אחד אחרי השני. הגוף שלי הטלטל ולא היה יציב". כן, התובעת גם עומתה עם הטענה כי ביום התאונה הייתה חולה ולא הגיעה כלל ללימודים. "אנגלית זה מקצוע שהיה חלש אצלי, הייתי צריכה להגיע לכל שיעור, גם אם אני חולה אגיע. למחרת קמתי ונסעתי לאריאל...למחרת נסעתי למכללה, כמובן שלקחתי אקמול מה שנתנו לי ונסעתי למכללה".
אז נפגעה או לא נפגעה בנסיבות הנטענות? השופט האמין לה.
כנכתב בפסק הדין: " לא נעלמו מעיני טענות ב"כ הנתבעות לעניין אי דיוקים בגרסת התביעה העולים מהחקירה הנגדית: האם הושלם תשלום נסיעתה באמצעות כרטיס הרב-קו, האם בעת נפילתה נפגעה ממדרגה באוטובוס או מידית הכיסא, התוצאות הרפואיות באיזור הפנים של התאונה, הימנעות מלהביא את המרצה שהסיע את התובעת לטענתה למיון באותו היום, היותה בתקופת לימודים במכללה- אך לא שוכנעתי כי יש בכל אלה כדי לפגום בגרעין האמת לעניין נסיבות אירוע התאונה לפיה התובעת נפלה ונפגעה במהלך נסיעתה באוטובוס של חברת "דן" במועד נשוא כתב התביעה".
לפיכך קבע השופט כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 766,000 שקלים.
לדברי ד"ר ועו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין: "לא ההמון ישפוט האם התובעת זכאית לפיצוי ומה גובהו, כי אם בית המשפט. לו יש את הכלים לכך".
עוד הרבה משפט וביטוח בוואלה! רכב