על-פי תקנה חדשה שנחתמה השבוע על-ידי שר התחבורה, החל מ-1 בנובמבר 2016 יחויבו משאיות, אוטובוסים ואמבולנסים משנת ייצור 2012 ואילך בהתקנה של מערכות בטיחות מתקדמות: מערכת שמתריעה מפני סטייה מנתיב הנסיעה ומערכת שנועדה למנוע תאונות חזית-אחור. שר התחבורה, ישראל כץ, הבהיר כי המערכות הן "מצילות חיים".
מה הוביל את משרד התחבורה לקדם את התקנה החדשה? לפי מחקרים שנערכו בארה"ב, למערכות ההתרעה שיותקנו במשאיות ואוטובוסים יש תועלת בטיחות מובהקת: הסיכון לתאונה יורד משמעותית בכלי רכב שמצוידים במערכות אלה, וכתוצאה מכך התקנתן יכולה להציל את חייהם את בני אדם רבים מדי שנה.
מחקר שפורסם בארה"ב ב-2012 העלה שמערכת למניעת תאונות מסוג חזית-אחור במשאיות יכולה למנוע עשרות אלפי תאונות מדי שנה, ובכלל זאת אלפי תאונות קשות. לפי אותו מחקר, גם למערכת למניעת סטייה מנתיב הנסיעה יש פוטנציאל לצמצם משמעותית את מספר התאונות שנגרמות כתוצאה מסטייה מנתיב.
מחקר חדש עוד יותר, שפורסם בסוף 2014, מצא שלמשאיות שלא צוידו במערכת למניעת סטייה מנתיב הנסיעה היה סיכון גבוה כמעט פי 2 למעורבות בתאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מסטייה מנתיב. מסקנת המחקר, שהתבסס על נתוני תאונות שנאספו מציי רכב רבים בארה"ב, הייתה חד-משמעית: יש תועלת בטיחות ברורה למערכת מניעת סטייה מנתיב.
חשוב לזכור כי כלי רכב כבדים מעורבים בתאונות בדרכים בשיעור גבוה משמעותית מחלקם היחסי בצי הרכב הישראלי. לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מעורבות כלי רכב כבדים במשקל של יותר מ-3.5 טון בתאונות קטלניות גבוה פי שמונה מחלקם בצי הרכב. גם כאשר בוחנים את חלקם בסך הנסועה ("קילומטראז'"), מתברר שמעורבותם גבוהה: פי שלושה.
בנוסף, יש לציין כי ב-2015 חלה עלייה ניכרת במספר ההרוגים בתאונות דרכים שבהן היו מעורבים כלי רכב כבדים: לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בשנה שעברה נהרגו 64 בני אדם בתאונות שבהן היה מעורב לפחות כלי רכב אחד במשקל של יותר מ-3.5 טון, לעומת 50 בני אדם שנהרגו בשנת 2014.
מי נסע 20.8 מיליארד ק"מ?
המחקר המדעי שפורסם בסוף 2014 היה נרחב במיוחד: הנתונים למחקר נאספו מ-14 ציי רכב שהפעילו כלי רכב מסחריים מסוגים שונים, ואשר כיסו במשך כארבע שנים מרחק נסיעה עצום כ-13 מיליארד מייל, שהם כ-20.8 מיליארד ק"מ. סך שנות העבודה של כלי הרכב הכבדים הגיע ל-151,624 (שנות העבודה שנספרו מייצגות את מספר המשאיות הפעילות בתקופת המחקר), כאשר כל משאית נסעה בממוצע כ-86 אלף מייל בשנה, שהם כ-137 אלף ק"מ.
בנוסף, המחקר הסתמך על נתוני תאונות שנאספו מציי הרכב: כ-88 אלף תאונות נבדקו במסגרת המחקר. התוצאות אליהן הגיעו החוקרים לימדו על תועלת ברורה למערכת למניעת סטייה מנתיב (LDW באנגלית, ר"ת: Lane Departure Warning): שיעור התאונות של משאיות שצוידו במערכת היה נמוך בכ-48.4% מזה של משאיות שלא צוידו במערכת.
"התוצאות בכל הבחינות מצביעות על תועלת בטיחותית חיובית וחזקה למערכת LDW", סיכמו החוקרים. "למשאיות עם LDW היה שיעור תאונות שקשורות לסטייה מנתיב נמוך משמעותית ממשאיות שלא צוידו ב-LDW". החוקרים קבעו כי הסיכוי למעורבות בתאונה שקשורה בסטייה נתיב של משאיות ללא מערכת LDW גבוה פי 1.917 מזה של משאיות שצוידו במערכת הבטיחות.
גם בכל הנוגע למערכת למניעת תאונות חזית-אחור יש תועלת בטיחותית שהוכחה במחקרים. לפי מחקר שפורסם ב-2012, התקנת מערכת למניעת תאונות חזית-אחור (FCW באנגלית, ר"ת: Forward Collision Warning) יכולה למנוע עד כ-31 אלף תאונות דרכים מדי שנה, ובכלל זאת כ-3,000 תאונות קשות ו-115 תאונות קטלניות.
לאור נתונים אלה, לא מפתיע לגלות שהמועצה האמריקאית לבטיחות בתעבורה (NTSB), שנחשבת לאחד מגופי הבטיחות החשובים בעולם, פרסמה המלצה חד-משמעית ולפיה "לטכנולוגיות הקיימות למניעת תאונות חזית-אחור בכלי רכב פרטיים ומסחריים יש תועלות ברורות, שיכולות לצמצם את מספר ההרוגים בתאונות אלה".