מצלמות המהירות - מחדל על חשבון הציבור

במדינה מתוקנת, הממשלה היתה מורה מיידית על הסרת מצלמות המהירות ופועלת להפניית משאביה לצורך מציאת פתרון יעיל יותר לשינוי הסטטיסטיקה הקטלנית על כבישי המדינה.

אולם בישראל כמו בישראל, המצב שונה בתכליתו: באופן מסורתי ונוקב, טוענים גורמי האכיפה ומקבלי ההחלטות כי המצלמות מפחיתות את שכיחות התאונות. זו העת להדגיש בפניהם את המסר הבא שלקוח מתוך דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה: עיקר השפעתן של המצלמות היא הקטנת מהירות הנסיעה בטווח של עד כקילומטר לפני מקום הימצאותן. ייתכן כי במקומות אחרים בעולם, השיטה עובדת, אולם המוח הישראלי הצליח להתאים את עצמו בזריזות למצב החדש, ובאמצעות אפליקציות זמינות יכול כל נהג לדעת היכן הן ממוקמות.

המשך עיון בנתוני דו"ח מבקר המדינה מלמד כי מרבית דוחות המהירות נרשמו על חריגה מינורית מהמהירות המותרת. לא צריך להיות מומחה לתחבורה בשביל להבין כי זה לא מה שהורג אותנו. נסיעה במהירות "מופרזת" בשיעור של 10-20 קמ"ש אינה מסכנת חיי אדם, לעומת ביצוע פניית פרסה באופן רשלני או אי מתן זכות קדימה. אך קל ומשתלם הרבה יותר להציב מצלמת מהירות מאשר לגייס שוטר תנועה ולהכשירו.

בנוסף, מסתבר כי משתלם יותר להציב שוטר תנועה בקרן הרחוב ולאכוף נסיעה של אימא בנתיב תחבורה ציבורית שמבקשת לאסוף את ביתה מהגן, מאשר להפעיל מודיעין ולאתר עברייני תנועה סדרתיים שנוהגים תחת השפעת סמים קשים. כאמור, עניין של ניתוב משאבים.

אפשר גם לעצום את העין ולהתעלם מהעובדה הברורה, כי במהלך שנת 2012 עבירת נהיגה במהירות מופרזת נרשמה רק ל-0.2% מהנהגים היהודים, ו-0.7% לנהגים הערבים שהיו מעורבים בתאונה עם נפגעים. ואין זו הפעם הראשונה בה בוחנים את הגורמים לתאונות ומגלים כי עבירת המהירות אינה דפוס ההתנהגות בו צריך לנהל מלחמת חורמה.

בכל מדינה מתוקנת אחרת, הסטטיסטיקה היתה גוררת הודאה בכישלון והנחת המפתחות על השולחן. אולם זה כותב לזה מכתב - מתריע כי התוכנית נכשלה. זה משיב לזה תשובה – "הנושא בבדיקה" או נמצא "בחקירה". ובינתיים עוד ילד נהרג..

מחד, אין זה סביר כי מחר בבוקר תפורקנה כל המצלמות הפרושות בכבישי הארץ, אולם על המדינה ראשית כל לסגור את עדשת המצלמות בכל הנקודות בהן הוכח כי אין להן שום תרומה באשר היא להקטנת שכיחות התאונות ולהותיר בכיס הנהגים עוד כסף בימים טרופים אלו. כל דוח שנרשם בנסיבות אלה אינו משפר את המצב, אלא מגביר עוד יותר את תחושת הניכור של הציבור מהממשלה ומשמש כעדות ניצחת למאבקה הכושל בשיפור פני תרבות הנהיגה בישראל.

על מקבלי ההחלטות להפנים כי הם נמצאים במשבר אמון עם הציבור בשל האכיפה הדרקונית שכן לאיש לא ברור לאיש להיכן מנותב הכסף שנחלב ממערך המצלמות. לו היה מסתבר בסופו של יום כי המיזם מנותב לצרכים ברורים של הקטנת הקטל בדרכים , ניתן היה למחול באופן מסוים על עוולת החליבה. אך קיים מסך של ערפל סביב אופן השימוש בו.

את הטענות לא ניתן להפנות רק למקבלי ההחלטות או למשרדים האמונים על המיזם, אלא גם לעצמנו. מתי סוגיית הקטל בכבישים ושימוש באמצעי האכיפה היוותה בסיס לקבלת החלטה בבחירות לכנסת? איזו מפלגה סיפקה במסגרת המצע שלה התייחסות רצינית ומקצועית לאופן בו היא מתכוונת להקטין את הסטטיסטיקה? מתי התלכד הציבור סביב הנושא ודרש באופן חד משמעי מהקברניטים לספק פתרונות למצב? תאונות הדרכים הורגות יותר ישראלים בשנה מכל איום אחר שנדון בתקשורת אך המשקל היחסי שניתן לנושא בשיח הציבורי – קטן ומטריד.

הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני תעבורה.

עוד הרבה משפט וביטוח בוואלה! רכב