הנה משהו שמעולם לא עשיתי - לעלות עם אופנוע על מסלול מירוצים במזג אוויר סוער, גשם שוטף, לעתים גם ברד ועם צמיגים ייעודיים לתנאים המדוברים, עד לסוף השבוע האחרון. חוויה שמעוררת חששות כבדים רק מהמחשבה עליה בלבד, אך עם מעט הבנה והמון רגש, היא הופכת להנאה צרופה. את ההזדמנות הראשונה הזו קיבלתי בהשקתו העולמית של הדוקאטי היפרמוטארד 939 החדש שנערכה בספרד. בחציה הראשון רכבנו על גרסתו ה'רגילה' על הכביש המסולסל שמקיף את הר המונסרט ובחציה שני, התעמתנו עם הפחדים עם גרסת ה-SP הקיצונית על גבי מסלול המירוצים קסטליאולי.
אולם לפני שנקפוץ אל הקלחת הסוערת, נספר לכם שלפני מספר חודשים דוקאטי, יצרנית האופנועים האקזוטיים מבולוניה חשפה שדרוג וחידוש לשורה ארוכה של אופנועים, בניהם היה ההיפרמוטארד. אופנוע זה קיבל עדכון גדול במנוע ועוד מספר ליטושים מסביב כמעין מתיחת פנים של אמצע החיים. מנגד, העיצוב כמעט שלא השתנה וגם מרבית הרכיבים הטכניים נותרו זהים למקור. אז מבחינתנו, בקפיצה הקטנה לספרד לאירוע ההשקה העולמי, ננסה לא רק לעמוד על טיבו ואופיו של ההיפרמוטארד 939 החדש, אלא בעיקר להתעמק בשאלה האם השינוי מוחשי מספיק כדי להצדיק מעבר מההיפרמוטארד 821.
מאין בא ולאן הולך
רכיבה בתנאים מורכבים שבהם שכבה עבה של מים מאיימת לנתק אותך מהאספלט עלולה להיות קשה מספיק עוד לפני שמכניסים למשוואה גם אופנוע מטורלל ביסודו. התוצאה גורמת לכל נורות האזהרה בראש להבהב בעצבנות. המוח מזהה את חוסר ההיגיון שבמעשה, מתחנן שלא תעשה את זה לעצמך ובהתחלה גם מקשיח את השרירים ומאבן את הגוף בניסיון לגרום לך לחשוב פעם נוספת על האתגר.
דוקאטי היפרמוטארד מעולם לא היה (לפחות לא עבורי) אופנוע שניתן היה לעלות עליו ומיד לתת לו בגז כמו משוגע. ממש לא. אני עוד זוכר איך נזקקתי ליומיים מלאים של רכיבה על גבו של ההיפר מהדור הראשון רק כדי להבין מה אני אמור לעשות עליו ובאיזו שפה הוא מדבר. הכל היה שונה בו - תנוחת הרכיבה (סופרמוטואית) ששמה את הרוכב על המזלג הקדמי, ההיגוי חד, העברות המשקל מוחשיות ותגובות המנוע תוקפנית. הוא היה פרוע מהסוג הטוב וגם הרע של המילה. הרכיבה עליו הייתה לעונג מהול באימה ולגמרי לא אופנוע שמתאים לכל אחד, גם לא לדוקטיסטים משופשפים.
הדור השני (821) עידן את מרכיב האימה, התחזק משמעותית וגם שיפר מאוד את יחסי האנוש שלו. בזמן הרכיבה עליו כבר היה ברור יותר מי כאן העובד ומי המעביד, אך גם הוא הצריך תקופת הסתגלות מסויימת. ומה על הדור השלישי או אולי נכון יותר לומר, הדור 2 אס? ובכן, מאחר והוא לא שינה דבר בשלדה או בגיאומטריה שלו, הוא בדיוק כמו קודם. ועדיין, האופן שבו הוא מפעיל אותך עליו מצריך שינוי חשיבה אם הגעתם אליו מאופנוע 'רגיל'.
קשה בכביש
למזלי, רצה הגורל (מארגן המבחנים של דוקאטי) וצוותי אל הקבוצה שקודם יוצאת אל הכביש הציבורי עם ההיפרמוטארד 939 ה'רגיל'. זה שנועל צמיגי פירלי רוסו 2, מצויד במתלי מרזוקי קונבנציונאליים (ה-SP נועל בסטנדרט פירלי סופר קורסה SP). הרכיבה בתנאים הרטובים והחלקלקים לרוב בכביש הנבחר הקשו מאוד על ההתרשמות שלנו מההיפר המחודש, שכן חייבו אותנו להוריד קצב, להפחית עומס בסיבובים ובעיקר לבלום בעדינות. הר המונסרט עשוי בחלקו מאבן חול וזו נשחקת וגולשת אל הכביש ועם הגשם הקבוע, יוצרת שכבה חלקלקה ומסוכנת. שילוב לא מחמיא לאופנוע שאוהב להיות על הגז כל הזמן, עם מערכת בלימה חדה ועצבנית וצמיגים שמעדיפים מצע יבש.
עם זאת, דווקא בשל תנאים אלה, אפשר היה להתרשם היטב מהשיפור בגמישות מנוע ה-L טווין החדש. דוקאטי הגדילו את קדח המנוע (המהלך נשמר) ושינו בהתאם את הבוכנה, הטלטל וגל הארכובה והתוצאה היא לא רק עליה ל-937 סמ"ק, 113 כ"ס ו-9.9 קג"מ, אלא עיבוי משמעותי לתחום הביניים של המנוע. דוקאטי מספרים על עליה של 18 אחוזים במומנט ב-6,000 סל"ד, על 10 אחוזי שיפור ב-7,500 סל"ד ועל 3 אחוזים ב-9,000. התוצאה היא מנוע גמיש ושימושי מאוד לכל אורך הסקאלה. הכוח זורם עוד לפני 3,000 סל"ד וב-5,000 מורגשת דחיפה קדימה ותגובה נחושה לכל תנועה במצערת.
ככל שהתווספו הקילומטרים, תנוחת הרכיבה הקרבית נעשתה הגיונית יותר וגם די הצלחנו להתחבר לראש של האיטלקי הלבן. הוא קליל וזורם ובעיקר מאפשר לרוכב לתפעל אותו ככל העולה על רוחו - סגנון סופרמוטו עם רגל שלוחה או רכיבת כביש סטנדרטית. את הכל הוא סובל ועם הכל הוא זורם. עם זאת, היינו שמחים לקבל בגרסה ה'רגילה' תפקוד מעט יותר חלק של המצערת במעבר ממצב סגור לפתוח ולהיפך ומעט פחות תוקפנות במנוף הבלמים כדי שממש נהיה מרוצים ממנו.
קל במסלול
למרות המרחק הקצר והתנאים החלקים, 66 הקילומטרים בכביש הציבורי עזרו לנו להיכנס אל מצב הרוח הנכון לפני העליה למסלול ובעיקר אפשרו לנו לכייל את עצמנו אל האופנוע הזה. אורכו של מסלול קסטליולי 4.16 ק"מ, רוחבו 12 מטרים בפניות ו-14 מטרים בישורות, הוא מציע 12 פניות - 7 ימניות, 5 שמאליות, שתי ישורות שאורכן 550 ו-625 מטרים ואינו בנוי על מישור אחיד, אלא על רצף של שינויי גובה ושיפועים מוחשיים. במגרש המשחקים הזה נשתעשע עם גרסת ה-SP המוקצנת והמושחזת.
רעם אגזוזי הטרמיניוני הזיז את האוויר ברחבת הטיפולים ופתאום רעש הגשם הניתך על גג המבנה הפך לכינור שני. הקפת הכירות אחת ושני סשנים, זה מה שהקצו לנו. מעט מדי. גרסת ה-SP זהה במובנים רבים לזו הרגילה, אבל נבדלת ממנה ברבים אחרים כדי להעלות את רף היכולות. השלדה והמנוע זהים, מלבד תוספת של מצב 'רייס' בבורר מצבי הרכיבה שמקצין את תפוקת הכוח ומבטל את ה-ABS על הגלגל האחורי. מזג האוויר על המסלול היה רע כמו זה בכביש הציבורי, רק שהפעם, את ההבדל הגדול עושים הצמיגים. במקרה שלנו, פירלי דיאבלו ריין - צמיגים לתנאי גשם ולשימוש מסלול בלבד. הם מחורצים מאוד כדי שיוכלו לפנות כמה שיותר מים מהדרך, רכים כמו רוגלך שהרגע יצא מהתנור ומתוכננים להגיע לטמפרטורת עבודה ראויה במהירות גם כשבחוץ קר מוות.
"תרגיש אותו, אתה יכול לסמוך עליו גם כשיורד גשם חזק" אמר לי המכונאי הצמוד בדוקאטי שניה לפני שפתחתי מצערת ובאמת, ה-SP נורה מרחבת הטיפולים אל חצי הישורת כמו קליע רועם מבלי לגרום לבקרות האחיזה לצייץ. הגלגל האחורי דבוק לכביש ואל הפניה הראשונה אני מגיע עם לא מעט חשש, בולם חלש ומוקדם, גורר את האופנוע עלי בלימת המנוע רק כדי לגלות שרף האחיזה רחוק הרבה יותר ממה ששערתי. מפניה לפניה אני מרשה לעצמי להעלות קצב והאופנוע נשאר יציב ונעוץ באספלט, למרות כמויות המים שזורמים תחתינו.
מכונה מושחזת
הקלות שבה ה-SP רוכן לפניות מדהימה. גובהו הרב אמנם גורם לכך שאני בקושי מגיע עם קצות האצבעות לכביש וכדי להביא אותו לזוויות הטיה מכובדות הוא עובר דרך קשת ארוכה של תנועה בטח שבהפלקה מצד לצד, אבל הוא עושה זאת בדיוק ובקלות שלא יביישו סופרבייקס. אלו לא רק מתלי האוהלינס החדשים שמתפקדים בצורה מושלמת על המסלול, עם פידבק מעולה ותמיכה מרשימה בהעברות המשקל, אלא הם חישוקי המרקסיני הקלים בשני קילוגרמים מאלה של הגרסה הרגילה שמפחיתים את האפקט הג'יירוסקופי ששואף להשאיר את האופנוע זקוף.
קיט הטרמיניוני שכולל מערכת פליטה, פילטר אוויר עשוי כותנה, תיבת אוויר פתוחה ומחשב מנוע חדש מעלה את ההספק והמומנט בכ-4 אחוזים ומלבד הצליל המשופר, המנוע החדש מוסיף להתחדד. יכולת התאוצה הזו גרמה לכך שיכולנו לצאת מפניה שמאלית ארוכה בעליה אל ישורת קצרה של כחצי קילומטר ולהאיץ עד 200 קמ"ש ומעט צפונה משם לאמיצים במיוחד. שם שמחתי לפגוש את מערכת הבלימה המשופרת של ה-SP, שכן אז מגיעים לפניה שמאלית בינונית בירידה שמחייבת קיזוז חריף של המהירות לכדי 60 קמ"ש אם רוצים להישאר על הגלגלים בתנאים הרטובים האלו. חרף הבלימה החזקה, בזכות צמיגי הגשם, גם מערכת ה-ABS נשארה מובטלת.
את צמד הדיסקים 320 מ"מ נושכים אמנם אותם קאליפרים רדיאליים מונובלוק של ברמבו, אבל כאן גם משאבת הבלם רדיאלית. עצמת הבלימה כמעט זהה, אבל את ההבדל אני מוצא בתחושה. ב-SP מנוף הבלם פרוגרסיבי בהרבה, מציע תחושה מעולה ועצמת בלימה שמתגברת באופן ליניארי מושלם. כאן אין נשיכה ראשונית מבהילה, אלא תפקוד פנטסטי שבו כל מילימטר לחיצה מוסיף את אותו שיעור תאוטה כמו זה שלפניו ואחריו.
קר בחוץ חם בפנים
שני הסשנים על המסלול נגמאו במהירות ולמרות שביני לבין חליפת הרכיבה היו איזה 10 ליטרים של מי קרח, בערתי בפנים ונשבע לכם שהתחננתי לעלות לעוד כמה הקפות. כמה שיתנו. הם לא נתנו. מושך באף חזרתי אל חדר ההלבשה לקלף את ציוד הרכיבה הספוג. מתחת לפטריית החימום הבנתי כמה דברים: אחד, חצי יום הרכיבה הראשון על הכביש הציבורי החלקלק פגע מאוד ביכולת שלי להתרשם מההיפר 939 לחיוב ועשה לו עוול של ממש ולכן נעלה עליו שוב בקרוב בישראל למבחן מתקן. שני, גם ההיפר 939 נותר אופנוע בטעם חריג, נרכש שמתאים לרוכבים שאוהבים חזק ופרוע. שלישי, שראוי היה שההבדלים בין הדורות היו מוחשיים יותר כדי ליצור חשק אמיתי לשדרוג מהדור היוצא, לפחות בכל הקשור לעיצוב שכן רק חדי עין יצליחו להבחין בניהם. רביעי, שגרסת ה-SP שנמצאת בטופ של משפחת ההיפרים, עדיין שם ואפילו מגדילה את הפער עוד יותר בזכות התחושות, הצלילים, הבלימה והריסון של מזלג האוהלינס החדש. כאן יש סיבה אמיתית לשדרוג.
בזמן שרכבנו על שניים מתוך שלושת האופנועים למשפחת ההיפרמוטארד (גם ההיפרסטרדה עבר טיפול דומה) בספרד, הם כבר הספיקו לעשות עליה ולקבל תעודת זהות צהובה וכאן מחירם נקבע על 99 אלף שקל להיפר 939 ה'רגיל', 109 בתמורה להיפרסטרדה, ו-137 אלף שקל לגרסת ה-SP המקצועית. אם תופי המלחמה הולמים בראשכם והקופיף מושך באוזניכם, זה עשוי להיות האופנוע הבא שלכם.
על הצד הטכני
מנוע: L-טווין, 937 סמ"ק, 4 שסתומים לצילינדר
קירור: נוזל
הספק: 113 כ"ס ב-
מומנט: 9.9 קג"מ ב-
שלדה: צנורות פלדה
מזלג קדמי: הפוך, 41 מ"מ, כוונון מלא, אוהלינס ב-SP
מתלה אחורי: זרוע חד צדדית, בולם יחיד, כוונון מלא, אוהלינס ב-SP
בלם קדמי: צמד דיסקים 320 מ"מ, קאליפרים רדיאליים מונובלוק. משאבת בלם רדיאלית ב-SP
צמיג קדמי: 120/70 R17, פירלי רוסו 2, פירלי סופר קורסה ב-SP
צמיג אחורי: 180/60 R17 פירלי רוסו 2, פירלי סופר קורסה ב-SP
עוד על דוקאטי בוואלה! רכב
כל עולם הדו-גלגלי בוואלה! רכב