ארבעה חודשים לאחר שהממשלה אימצה את תכנית שר התחבורה להתקין מערכות התרעה מפני תאונה בכל המכוניות שיוצרו מאז שנת 2000, במשרדי הממשלה עדיין מחפשים מקור תקציבי שיאפשר לממן את התקנת המערכות ללא תשלום מצד בעלי המכוניות.
לפי החלטת ממשלה מנובמבר האחרון, משרדי התחבורה והאוצר נדרשים לממן את התקנת מערכות ההתרעה מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב. אולם, מאחר שמספר המכוניות שיוכלו להשתתף בתכנית עשוי להגיע לכ-2 מיליון, מציאת מקור תקציבי מתבררת כמשימה מורכבת במיוחד.
בדברים שאמר אתמול (ג') התייחס שר התחבורה, ישראל כץ, לסוגיית מימון התכנית: "משרד האוצר חייב להסדיר מקורות מימון, כולל הסדרת ביטוח ותמריצים נוספים גם לרכב הפרטי, שכן מדובר במערכות מצילות חיים".
ואמנם, שר האוצר, משה כחלון, מקדם צעדים שמסדירים את סוגיית הביטוח. רפורמה שיושמה בשבוע שעבר צפויה להוזיל את ביטוח החובה לרכב בעשרות אחוזים, בעיקר לנהגים צעירים שבמכוניותיהם מותקנות מערכות התרעה מפני תאונה.
בנוסף, יש לציין שכבר כיום מעניקה המדינה תמריצים כספיים להתקנת מערכות התרעה במכוניות חדשות: יבואני רכב שמציעים מערכות בטיחות מתקדמות ובכלל זאת מערכות התרעה מפני סטייה מנתיב, תאונת חזית-אחור והימצאות הולכי רגל בכביש זכאים להטבת מס שמגיעה עד ל-2,250 שקלים.
אלא שלמרות התמיכה מצד שני השרים, התכנית להתקנת מערכות ההתרעה דורשת תקציב עתק שנאמד ביותר משני מיליארד שקלים. לכן, מימון התקנת המערכות מבלי פריצה של מסגרת התקציב יוצר קשיים תכנוניים שמעכבים את הוצאת התכנית לפועל.
למי יש מיליארד או שניים פנויים?
על-פי החלטת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כבר בנובמבר האחרון הוקם צוות בין-משרדי לבחינת ההיבטים התקציביים של התכנית. בצוות חברים נציגים ממשרדי התחבורה והאוצר: אבנר פלור (סמנכ"ל משרד התחבורה), דפנה עין-דור (מנהלת אגף כלכלה במשרד התחבורה), דפנה גרא-מרגליות (אגף התקציבים באוצר) ואסף מיכאל (אגף הפיקוח על הביטוח באוצר).
במשרד התחבורה הציעו לממן את התכנית באחת משלוש דרכים אפשריות: הוזלת אגרות רישוי רכב כזיכוי להתקנת מערכות ההתרעה, שימוש בהחזר מתוכנן מכספי קרן לפיצויי נפגעי תאונות ("קרנית") והשתתפות של חברות הביטוח.
אלא שלפי הערכות, הפתרון יכלול בסופו של דבר שילוב של כמה מקורות תקציביים, כאשר ההתקנה עצמה של מערכות ההתרעה צפויה להיפרס על-פני תקופה ארוכה יחסית. יש לזכור כי המדינה תידרש לתקופת היערכות ארוכה לקראת יישום התכנית, כאשר הרכישה וההתקנה של מערכות ההתרעה ייעשו בהליך מכרזי.
לפי שר התחבורה, ישראל כץ, התכנית תיושם תוך הקפדה על הליך תחרותי: "ביקשתי מהיועצת המשפטית להשגיח עלי ועל כולם מקרוב, (כדי) שהכול יהיה שוויוני וינוהל בצורה תקינה. נכון שהמוחות הישראליים מובילים בעולם, אבל בואו ניתן לכל חברה בעולם שמסוגלת להתמודד, להתמודד כדי שלא ייאמר שרצינו לזכות מישהו באיזה פריבילגיה".
מי בכלל צריך מערכות התרעה?
"כאלה בכל כלי הרכב הישנים משנת 2000 ואילך, צפויה לחסוך את חייהם של עשרות בני אדם מדי שנה", העריכו במשרד בהודעה שפורסמה בנובמבר האחרון.
יש לזכור שבמשרד התחבורה מתכננים להתקין מערכות שמתריעות מפני שלוש סכנות עיקריות: סטייה מנתיב הנסיעה, תאונת חזית-אחור והימצאות הולכי רגל בכביש. מערכות אלה ניתנות להתקנה גם במכוניות חדשות וגם במכוניות משומשות באמצעות מתקינים מקומיים.
לפי השר כץ, התקנת מערכות התרעה במכוניות חדשות ומשומשות צפויה להיות "התרומה הגדולה ביותר, פורצת הדרך, שיכולה להיות (ב)נושא הבטיחות בדרכים... להביא לאפס הרוגים. זה צריך להיות החזון בסופו של דבר".
בדברים שאמר השר כץ במליאת הכנסת בינואר האחרון הבהיר כי יתכן שבעתיד תהפוך התקנת מערכות התרעה לחובה על-פי חוק: "בעלי הרכב הלא חדש, ואלה רוב רובם של הרכבים שנעים בכבישים, חייבים למצוא את הדרך על-ידי מתן תמריץ לאפשר להם להתקין את מערכות הבטיחות, כד שיותקנו מספיק מערכות (ו)שנוכל גם לחייב את זה".