התובעת, מאבטחת בעיסוקה, סיימה את יום עבודתה וניגשה לאופנוע ה-500 הסמ"ק שבבעלותה במטרה לשוב לביתה. בעודה עומדת היא הניעה את האופנוע לצורך חימום מנועו, הניחה על מושב האופנוע את תיקה האישי, על מנת להימנע מרכיבה עם תיק הגב כשהוא מונח על גבה, והחלה לקשור אותו באמצעות רשת קשירה. בעת ביצוע פעולה זו, אחד הקרסים איבד את אחיזתו, פגע בעינה, פצע אותה קשות וגרם לעיוורון בעינה השמאלית.
בפסק דין שניתן בבית משפט השלום, קיבל השופט את עמדתה של עו"ד שרית ברננקה שוורץ מומחית לדיני נזיקין שטענה, כי לו היתה התאונה מתרחשת אגב פתיחת תא מטען ע"י נהג רכב לשם הכנסת תיק אישי למשל לקראת תחילת הנהיגה, אין מחלוקת כי לפי הפסיקה היו רואים בכך כניסה לרכב ועל כן תאונת דרכים. אולם, לאופנוע אין דלת ותא מטען בהגדרתו הקלאסית, בהשוואה למכונית. על כן, יש לראות בחלק האחורי של מושב האופנוע בנסיבות המקרה כתא מטען וברשת ובקרס כדלת תא המטען ואין לפסוק במקרה של התובעת דין שונה. עוד נטען, כי לא ניתן לראות בתיק אישי כמטען ולפיכך, לא חל במקרה זה החריג של נזק שנגרם בעת פריקה וטעינת הרכב, המוחרג בהגדרת תאונת הדרכים.
בפסק הדין נקבע כי יש לראות באירוע "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מאחר שמדובר ב"נסיעה ברכב", או לחלופין, ב"כניסה לרכב". בית המשפט קבע כי קשירת התיק לאופנוע הייתה חלק טבעי ואינטגרלי מתהליך "הכניסה" לאופנוע לקראת הנסיעה, ועל כן יש לראות באירוע "תאונת דרכים". לפיכך, זה פסק כי הפול תפצה את התובעת בסכום של 341,770 ש"ח, בתוספת שכר טרחה.
על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה הפול ערעור לבית המשפט המחוזי שבמסגרתו הלינה על קביעותיו של בית המשפט השלום, הן על עצם העובדה כי זה קבע שהאירוע מוגדר כתאונת דרכים והן על סכום הפיצוי. זו טענה כי יש לפרש בצמצום את כלל דרכי השימוש המוזכרות בחוק הפיצויים, כך ששימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגרלי מ"הנסיעה" או ה"כניסה" לרכב, לא יבואו בגדרי המונח "תאונת דרכים".
לדברי באי כוחה של הפול, בית המשפט המחוזי טעה כאשר כלל את שלב ההכנה לנסיעה בפעולת הכניסה לרכב, מאחר שהפעולה שגרמה לתאונה הייתה קשירת המטען ולא העלייה לרכב. על כן, לגישתה, אין האירוע מושא התביעה כלול בהגדרת המונח "תאונת דרכים" שבחוק הפיצויים".
סיכון תחבורתי?
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי לקשירת התיק "תכלית תחבורתית", מכיוון שרכיבה על האופנוע ללא שהתיק מעוגן כראוי עלולה ליצור סיכון תחבורתי חמור. בנוסף סבר בית המשפט, כי קשירת התיק אינה נכנסת לגדר החריג של "טעינה ופריקה".
אך הפול לא וויתרה והגישה בקשת ערעור לבית המשפט העליון , שגם היא נדחתה. לדברי כב' השופט זילברטל מבית המשפט העליון, נדרשו בית משפט השלום ובית משפט קמא "לתרגם" מונחים כגון "כניסה לרכב" לעולם הדו-גלגלי, ולהכריע, בהתבסס על הלכות קיימות, האם המקרה דנא כלול בהגדרת "שימוש ברכב". לדבריו "איני סבור שנפלה שגגה במסקנת הערכאות הקודמות לפיה המקרה דנא הוא בגדר "תאונת דרכים". קשירת המטען האישי לבל יישמט היא בגדר "פעולת לוואי חיונית" לרכיבה על הקטנוע".
עורכת הדין שרית ברננקה-שורץ, מציינת, כי פעם אחר פעם נכשל הפול בניסיונותיו לשכנע את בית המשפט כי יש מקום לפרש באופן שונה את ההגדרה של תאונת דרכים בין רכב דו גלגלי לרכב בעל ארבעה גלגלים, אך לשווא; נקבע כי קיים דין אחד לכולם. התעקשותו של הפול יצרה מצב בו נקבעה הלכה מחייבת ע"י בית המשפט העליון שמרחיבה עוד יותר את האפשרות של משתמשים בדו גלגלי לקבל פיצוי בגין פציעה שנגרמה להם במהלך כניסה ויציאה מהכלי עליו רכבו ונקבע חד משמעית כי קשירת המטען האישי לבל יישמט היא בגדר "פעולת לוואי חיונית" לרכיבה על הקטנוע וראוי להחיל את הוראות חוק הפיצויים על פעולות כאלו.
עוד משפט וביטוח בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל