צילום: קובי ליאני, איאן סטרון
מלאכת השיוט על גבי האוטוסטרדה שמובילה אל העיר לרנקה בקפריסין עשויה להיות מעט מבלבלת. סוריאליסטית כמעט, במיוחד כאשר אתה מכורבל מאחורי מיגון הרוח של סופרבייק שבליבו תחנת כוח גרעינית. בשעות הבוקר המוקדמות של יום שבת, הדרך פנויה עד כדי נטושה לגמרי (יכולתי לספור בקושי ארבע מכוניות בעשרה קילומטרים לערך), אני נמצא בצד השמאלי של הכביש ובנתיב הימני מבין שני אלה שבכיוון הנסיעה שלי ואופנועים לא ממש נמצאים בראש סדר העדיפויות של המשטרה המקומית.
נתונים כאלה עלולים לשחרר במוחו של כל רוכב כמה קישורים חשמליים נסתרים. שדים, קופים, תקראו להם איך שתרצו, אבל זה בסדר. כי לפני הרכיבה ועוד הרבה לפני טיסת ה-40 דקות מבן גוריון לאי השכן, הבטחתי לעצמי וגם לזוגתי שלא ארכב מהר. שארכב בזהירות. גם בזמן היותי תלוי על צדו השמאלי של ה-CBR1000RR 'פייר-בלייד', לא חשדתי בדבר, עד אשר נזכרתי שאתמול, מה שנראה כעת כמו הירפין שמאלי הדוק, במרצדס E קלאס בקושי הצריך ממני להזיז את ההגה. זריקת מבט חשדני ימינה אל לוח המחוונים גילה שהמנוע מסתובב מעל ל-10,000 סל"ד מתוך ה-13,000 האפשריים, בהילוך שישי, והמהירות בהתאם. שיט. סגרתי מצערת, עברתי למהירות זחילה ביחס למה שקרה כאן עד לפני כמה שניות והבנתי, שאולי כדאי שאעבור לאוכפו של האופנוע השפוי יותר בחופשת הרכיבה הזו, טריומף סטריט טריפל 675.
חברים לכידון
יש חברים שנשארים מאז בית הספר היסודי, יש את אלה שהצטרפו מהשירות הצבאי וגם כאלה שהתקרבו ממקומות העבודה, אבל באופן אישי, אני יכול להעיד, שאת כמה מהאנשים המעניינים ביותר בחיי פגשתי בזכות העיסוק בעולם המוטורי ויותר מכך, באופנועים. אחד מהאנשים האלה הוא איאן שעל שני האופנועים שבבעלתו יצאנו לסוף שבוע של ריגושים באי הקפריסאי. את איאן, בריטי, אופנוען ומכונאי מחונן, פגשתי לפני כ-15 שנים כשהפתעות החיים הביאו אותו לישראל והטרפת המוטורית שלו גרמה לו לבנות חיפושית שממריאה לווילי בהאצה, כי באחוריה נמצא מנוע של סובארו איפרזה STI. כתבה אחת במגזין 'הגה' עליו השלום הובילה לנוספת שבה טרנספורטר ישן קיבל את אותה הזרקה של כוח ומהר מאוד גם לחברות אישית חזקה מאוד. את ישראל הוא עזב לפני שלוש שנים אל מה שהוא מכנה, גן העדן של אופנועים. לא המקום שאליו הולכות נשמותיהם, אחרי שהם מתפרקים לרסיסים, אלא המקום שאליו מגיעים כשרוצים ליהנות כמעט ללא מגבלות מהרכיבה.
במשך שנתיים הוא מנסה לשכנע אותי לקחת לרגע פסק זמן מהיומיום והמציאות המדומה בה אנחנו חיים כאן בישראל ולקפוץ לעולם אחר, גם אם נמצא רק 300 ק"מ מחופי הארץ המובטחת. בשנים האחרונות, ישראלים רבים גילו את הפוטנציאל העצום של ארצות הנכר מהבחינה המוטורית. בזמן שישראל ממשיכה להדק את החבל סביב גרונותיהם של חובבי המנועים, עם תקנות, עלויות מטורפות ואין סוף מגבלות, שם הכל נראה וגם מרגיש אפשרי. מסלולי מירוצים (אחנה בקפריסין, סרס ביוון ועוד) שמחים לארח, להציע מתחמים ברמת בטיחות גבוהה, מכוניות ואופנועי מסלול שאפשר רק לחלום עליהם כאן להשכרה וקניה במחירים מגוחכים כמעט, וחיוך. תמיד מחייכים אליך. שמחים לקראתך. כן, יותר מאשר כאן אצלנו בבית.
אז הפעם כבר לא יכולתי לסרב להזמנה. מזג האוויר מעולה, בחניה מחכה לי אופנוע מגרה (עליו ארחיב עוד מעט) וגם עבר זמן רב מדי מאז התראינו איאן ואני. טלפון אחד לוואלה! טורס, כ-300 דולרים והופ אני שם, בתוך חליפת עור, תלוי על צדו השמאלי של 'פייר-בלייד' ועם הטריפל הבריטי, מטפס להרים ולכמה מהכבישים הכי מגניבים עליהם רכבתי מעולם.
לא בלי הכנה מוקדמת
זה ממש לא מומלץ לעלות על רכב או על אחת כמה וכמה אופנוע בקפריסין ללא הכנה מוקדמת. הסיבה - הכל כאן הפוך והיחס של עוברי הדרך זה לזה שונה לחלוטין מישראל. קודם כל, בדומה לבריטניה, נוהגים ורוכבים כאן בצדו השמאלי של הכביש, מקיפים כיכרות עם כיוון השעון ולא נגדו, פונים אחרת לגמרי במחלפים, עוקפים מימין (טוב, לזה אנחנו כבר רגילים) וישנם לא פחות משלושה גורמי אכיפה במקום - המשטרה הקפריסאית, המשטרה הטורקית וה-SBA בשטחים שבשליטת בריטניה. לכולם יחס שונה לרוכבים, חלק מתירני וחלק פחות, אבל בגדול, הרוכבים נהנים מאי של שקט מבחינת החוק. אין חובה לבצע בדיקות רישוי שנתיות, לא יכעסו עליכם אם תרכבו ללא לוחית רישוי או תטוסו באוטוסטרדה גם במהירות משולשת מהמותר ויוותרו לכם אם במקרה שכחתם את הקסדה בבית של החברה.
אולם את ההבדל הגדול ביותר מצאתי בפעולת הרכיבה עצמה. משום שהמיקום של האופנוע שונה על הכביש (בנתיב השמאלי), שדה הראיה בפניות ימינה כעת גדול יותר ואילו זה שבפניות שמאלה מצומצם יותר, בדיוק ההיפך מישראל. בהתחלה זה מפתיע, אבל מהר מאוד מתרגלים.
זוכרים שאמרתי שהיחס לרוכבים שונה מישראל? קבלו שתי המחשות: לפני ירידה במחלף, נסעה במקביל אלי אופל אסטרה קבריו כסופה, כשבמושב הנוסע מלפנים, ילדה קטנה שמנופפת בהתלהבות לשלום עם אביה, למרות ששניות אחדות קודם, עקפתי אותם במהירות כפולה משלהם עם אגזוזים רועמים. ושנית, כשחלפנו בכפרים, אפילו הסבתות המקומיות עוצרות, מחייכות ומברכות לשלום. יא אללה.
טריומף סטריט טריפל 675
איזה אופנוע מתוק זה, הסטריט טריפל 675 של טריומף. במסגרת העבודה, הזדמן לי לרכב כמעט על כל אופנוע של כל מותג אופנועים בעולם, כולל בימוטה 3D אקזוטי, אבל לא על טריומף. המותג הבריטי מסרב בעקשנות לעשות עליה ולשחק בשוק המקומי וניסו, האמינו לי שניסו. כמה וכמה יבואני דו-גלגלי גדולים ואפילו יבואני רכב ענקיים התדפקו על דלתות החברה בהינקלי שבבריטניה, הניחו תכניות עסקיות, הצהירו, הבטיחו, כמה אפילו התחננו וכלום. קדחת. טריומף מסרבים. רחשי הרכילות מספקים הסבר רשמי ל'למה לא' - שהשוק הישראלי פשוט קטן מדי עבור השאיפות של טריומף. ההסבר הלא רשמי, פוליטי. כך או כך, נכון או לא, טריומף לרגע זה, נשארים בחוץ.
האופנוע עליו אני רוכב הפעם אינו חדש ואינו חדיש מהדור האחרון, אלא מזה שממש לאחרונה הוחלף. יש לו מנוע טריפל (3 צילינדרים) בנפח זהה לשמו, התפוקה עומדת על 105 כ"ס ב-11,850 סל"ד ועל 6.9 קג"מ ב-9,750 סל"ד. מספרים נאים, לא מבהילים, אבל האופן שבו הוא הפוך את הנומרולוגיה לתחושות וביצועים, מרתקת. כבר נתקלנו לפחות בשני מנועי טריפל מעולים, גם מימאהה וגם מ-MV אגוסטה וטריומף, שהיו שם לפניהם, פשוט יודעים את העבודה. המנוע מרגיש חי ופעיל מאוד לכל אורך רצועת הסל"ד, אבל תפוקת הכוח לא משעממת בליניאריות שלה, אלא מגיעה בגלים בגבהים שונים ועצימות של הנאה. כבר מסל"ד סרק יש מספיק גמישות וכוח כדי להתנייד בנינוחות ולהאיץ קדימה בנחישות, ב-5,000 סל"ד מגיע הגל הראשון שמציג עליה מורגשת בכוח, ב-8,000 ישנה התעוררות נוספת וב-10,000 סל"ד מתקבלת בעיטה נמרצת שמותחת את המנוע הזה כמעט ל-14,000 סל"ד. האופנוע כולו נקי מאלקטרוניקה וזה אומר מצערת מכאנית מופעלת כבל ובלמים ישירים, בלי מעטפת ההגנה של מערכת ABS ובקרת אחיזה.
מה החמצנו כל השנים
האופנוע עירום, לא רזה ולא שמן וספירת הקלוריות שלו מעידה על 182 קילוגרמים בלבד עם כל הנוזלים ומכל דלק מלא. זה אומר שמדובר באופנוע קל למדי ותחושת הקלילות מלווה אותו לכל אורך הרכיבה, גם בתמרון בחניה צרה וגם בעומס כבד של רכיבה ספורטיבית. הכבישים הציבוריים שמצאנו כאן לא פחות ממעולים עם אחיזה אבסולוטית ואלה מאפשרים לנו לרכב עמו חזק מאוד ולגלות על כמה הוא מוכשר כשהכביש מתעקם. הכל בו ידידותי וליניארי, מהמתלים שסופגים מהמורות ביעילות וגם תומכים בעומס, דרך הבלמים החזקים אך מהסוג שלא מבהיל או מעניש את הרוכב בלחיצה הראשונית ובהיגוי שקל מאוד לגרום לו לרכון לזוויות חדות ומיד להפליק עצמו לצד הנגדי.
גם התחושות שמגיעות לנקודות החיבור עמו מצוינות ועוזרות לרוכב לקבל את כל המידע הנחוץ ברכיבה עליו אודות טיב האחיזה והיכן נמצאים הגבולות. עם 105 הסוסים אני חי לגמרי בשלום, שכן גם עמם ובזכות הווירטואוזיות שלו על הכביש, הצלחנו לשמור על קצב מהיר עם קבוצת הרוכבים אליה הצטרפנו ובכמה קטעי רכיבה, הידידותיות, החדות והכישרון של הבריטי הזה, גרמו לכמה אופנועי ספורט יפניים להזיע כדי לשמור על הקצב שהכתיב.
חוויית הרכיבה שלי על הטריומף סטריט טריפל 675 הייתה פשוט מצוינת וגם עכשיו, ימים קדימה בזמן, אני עדיין מתגעגע לאופנוע הזה ולחבילה המצוינת שהציע. למרבה הצער, ההתרשמות הזו לא מסתיימת במחיר, בתאריך הגעה או אפילו בהמלצה, שכן כפי שנכתב לעיל, טריומף לא מגיעים לישראל. והרכיבה על הסטריט טריפל חיזקה אצלי את התחושה המקדימה, שפשוט פספסנו. פספסנו אופנוע ידידותי ומוכשר וכנראה שפספסנו מותג שיכול היה לתפוס מקום של כבוד בישראל, כפי שהוא עושה מסביב לעולם. אולי הכתבה הזו תגיע לעיניים הנכונות ומשהו ישתנה? הלוואי. מתאים לי להחזיק בחניה גם בישראל סטריט טריפל כזה.
את יום הרכיבה השני בילינו במחיצת רוכבים בריטיים שנעשו למקומיים ונדהמנו מהאופן שבו הם מובילים את הקבוצה, מרמת הדאגה, האחריות והבטיחות שהמובילים נוקטים כדי לוודא שכל מי שיצא לדרך, גם יחזור ממנה בבטחה. ורגע לפני שחוזרנו הביתה, גם ביקרנו במסלול אחנה המקומי, נשמנו עשן צמיגים בתחרות דריפטים מקומית ומקצוענית להדהים עם מכונות בעלות מאות רבות של כוחות סוס. ולסיום, משפט אחרון על קפריסין. זוכרים שאמרתי שהמקום הוא כמעט גן עדן מוטורי? ובכן ה"כמעט" מגיע משום שהאי הייחודי מדורג אחרון במדינות אירופה מבחינת הבטיחות בדרכים ויחס ההרוגים למספר האוכלוסייה. המשמעות היא שבהחלט אפשר ליהנות, רק שצריך מאוד להיזהר על הכביש.
