מבחן ראשון: פורד אדג' אקובוסט החדש

הקרוסאובר ה"בינוני" והפופולארי של פורד הגיע לישראל בדור חדש לגמרי. העיצוב מוכר, הקבינה השתנתה קלות, אבל איכות הנסיעה השתפרה מאוד וכעת הוא אחד מכלי הרכב הנעימים ביותר שנהגנו בהם

08/05/2016

צילומים: קובי ליאני

עוד בוואלה!

מבינים בהמבורגרים? ענו על החידון ואולי תזכו בפרסים שווים במיוחד

בשיתוף בורגרים
מבחן פורד אדג'. מאי 2016. קובי ליאני
פורד אדג' החדש משנה הכל, מהשלדה ועד לעיצוב בדור החדש(צילום: קובי ליאני)

דמיינו את הסיטואציה הבאה: פיתול ימינה, מעט עיוור שמתהדק קלות, בעליה מתונה, איכות הסלילה בינונית פלוס, מהירות הנסיעה נושקת למאה קמ"ש ופתאום שועל יפה זנב מזנק מהשיחים מימין ומדלג לרוחב הכביש. למרות ההפתעה והזמן הקצר שעמד לרשותי לשם ביצוע תגובה, החלטתי שהיום שום חיה לא תמצא את מותה מתחת לגלגלי. ההחלטה הזו מובילה מיד לבלימה נחושה והידוק ההגה ימינה ככל הניתן, בתקווה שהשועל יספיק לנוס לנפשו. מדובר בתמרון מורכב משהו, שכן הרכב כבר מעמיס על המתלים השמאליים ונמצא קרוב לקצה גבול האחיזה של הצמיגים. החרפה של עצמת הפניה בשילוב עם בלימה שמעבירה עוד משקל אל הגלגלים הקדמיים (ובאותו זמן מפחיתה מהלחץ והאחיזה על הגלגלים האחוריים) תקשה על כל מכונית, על אחת כמה וכמה, אם זו גובהה של זו כמעט מטר ושמונים סנטימטרים ומשקלה עשרים קילוגרמים פחות משני טונות (לפני דלק ונהג).

מבחן פורד אדג'. מאי 2016(צילום: קובי ליאני)

על הקצה

הרכב הוא פורד אדג' החדש, כפי שכבר הבנתם וודאי. קרוסאובר גדול בעיניים ישראליות, או בינוני כפי שהאמריקנים מכנים אותו, פשוט משום שכמובן שבשרשרת המזון על הכביש של הדוד סם, יש חיות אפילו גדולות ממנו. האדג' הזה התחדש לגמרי לאחרונה, החליף דור וגם את כל השלד עליו הוא בנוי. כעת אי שם בעומק הברזלים והפלסטיקים, שוכנת הפלטפורמה של המונדאו החדשה, ועמה מגיעות גם הבטחות רבות לתועלת מוחשית בכל הקשור להתנהגות, לבטיחות וההנאה מהנהיגה.

בכל החלפת דור, אנו נתקלים באותן הצהרות חוזרות של יצרניות הרכב של מגוון שיפורים וליטושים, אבל רק לאחר שהתחלנו לנהוג באדג' החדש, הבנו שהפעם יש עומק ובסיס יציב להבטחות הללו. קחו לדוגמה את בידוד הרעשים. האדג' החדש הוא לא רק רכב שקט מאוד, לתחושתנו, מדובר באחד מכלי הרכב החרישיים בהם נהגנו מעולם. זכוכיות אקוסטיות ושימוש נרחב מאוד בחומרי בידוד הופכים כל נסיעה, בין אם זו זחילה בפקקי הכניסה לגוש דן, או שיוט ב-100 קמ"ש בכביש בינעירוני או הגעה למיצוי כמעט היכולת של המהירות המרבית - כולן נעשות באותה נינוחות מופתית. המנוע כלל לא מורגש, כאילו כבוי, אין שום רעשי כביש (למרות החישוקים הגדולים) ורק אוושת רוח קלה מזכירה לנו שאנחנו טסים בגובה נמוך עם הפנים צפונה.

וזה רק בידוד הרעשים, שכן גם הבידוד מהסלילה הקלוקלת בישראל לא פחות ממעולה. המתלים רכים כמו של מרבית כלי הרכב שעולים אלינו מארה"ב, אבל הם בולעים שיבושים ובורות ביוב שאינם מפולסים עם גובה האספלט באופן שגרם לנו לתהות אם פגענו בבור, או שאיכשהו שוב החמצנו אותו. לא, לא החמצנו, החבטה פשוט התמוססה בדרכה אל תא הנוסעים.

מבחן פורד אדג'. מאי 2016(צילום: קובי ליאני)

תא הנוסעים, שינויים קטנים, מרחב ענק

תא הנוסעים של האדג', מזמין, מחבק ומחניף לנוסעים שלו כאילו היה שייך לליגת מכוניות הפאר היקרות שניתן לרכוש. המושבים כורסתיים, אבל תומכים היטב בגוף. הכוונון החשמלי מלא וקל מאוד להתייצב מול ההגה בתנוחה קרבית ושלטת. החומרים רכים ונעימים, חלקים רבים לובשים עור איכותי ורוב נקודות החיבור נראות מוקפדות ומהודקות. ובכל זאת, משהו פה נראה מוכר. דומה מדי לתמונה שנצרבה אצלנו בזיכרון. כן, השינויים הארכיטקטונים שנעשו בקבינה אמנם רבים, אבל נסתרים שכן הקווים הכלליים נותרו ללא שינוי, כמו גלגל ההגה למשל שהסתפק רק בסידור חכם יותר של מתגי תפעול מערכת המולטימדיה עליו.

תנוחת הישיבה גבוהה, אבל האדג' עדיין גורם לך להרגיש פצפון לעומתו. מכסה המנוע מורם ומובלט בכוונה, כעת עם שתי קרניים בצדדיו ויחד עם שטח חלונות קטן יחסית, מתקבלת תחושה של נהיגה כאילו היה מדובר ברכב קרבי ממוגן - זה אתה פה בסביבה הבטוחה, והעולם האכזר בחוץ. המרחב מסביב מצוין, לא פחות. יש שם שטחי נדל"ן לא מבוטלים שמאפשרים לחמישה מבוגרים לשבת ולהרגיש בנוח גם אם זו נסיעה לאילת ובחזרה. אין בכך כל הפתעה נוכח בסיס גלגלים של 284.9 ס"מ ורוחב של 192.8 ס"מ לפני שמחשבים את מראות הצד. ותא המטען? יש מספיק מקום לכולם עם 1,110 ליטר בלי לקפל אפילו משענת יד.

עם זאת, ולמרות שמדובר ברמת אבזור טיטניום הגבוהה ביותר לגרסת מנוע זה, דווקא רשימת האבזור מעט אכזבה. יש אמנם 8 כריות אוויר, מצלמת רוורס, מערכת מולטימדיה מתקדמת ואיכותית והתרעה על הימצאות רכב בשטחים המתים (ויש לא מעט כאלה), אבל זה כמעט כל מה שהגיע אלינו ברמה זו מתוך רשימת אבזור הבטיחות העשירה שפורד יכולה להציע. לא רק זאת, אלא גם שהעדר תפעול אוטומטי לתאורת החזית, המגבים או הפעלה בלחיצת מתג אחת של החלונות החשמליים וחיישני חניה קדמיים חסרו לנו.

נעים לנסוע בפורד אדג', מאוד נעים(צילום: קובי ליאני)

שימוש בכוח סביר

פורד אדג' מגיע לישראל עם שני מנועי בנזין לבחירה. אחד גדול, V6 בנפח 3.5 ליטר עם 285 כ"ס ו-35 קג"מ שממשיך מהדור היוצא, ואחד קטן, 2.0 ליטר טורבו שמפיק 245 כ"ס (5,500 סל"ד) וכן 37.3 קג"מ ב-3,000 סל"ד. הכוח עובר אל הגלגלים הקדמיים בלבד (הנעה כפולה רק במנוע ה-3.5 ליטר) דרך תיבה אוטומטית עם 6 הילוכים. מנוע 4 צילינדרים יניע שני טונות? כן.

האדג' מקרין מיד רצון לנוע באופן חלק ועדין על הכביש, כמעט ללא מאמץ ודרמה והוא עושה זאת מצוין. הנינוחות הזו שגורמת לנו להתעלם כמעט לגמרי ממד הסל"ד מאפשרת לנו לגמוא מרחקים גדולים בקלילות וללא שמץ של עייפות. יחסי ההעברה הארוכים גורמים למנוע להסתובב בכ-1,700 סל"ד בלבד ב-100 קמ"ש, אבל כשצריך לצאת לעקיפה של משאית מזדחלת, מדביקים את הדוושה לשטיח, התיבה מגיבה מיד בהורדה של שני הילוכים והמנוע משחרר גדודים של כוח. לפי המדידות שלנו, האצה כזו מ-80 ל-120 קמ"ש אורכת 6.7 שניות בלבד - מהר מאוד לא רק בהתחשב בממדיו של רכב זה, אלא גם בהקבלה לכמה מכוניות ספורטיביות ששוקלות חצי ממשקלו של האדג'. למרות זאת, במבחני ההאצה החזקה מעמידה ל-100 קמ"ש, מדדנו 9.2 שניות לביצוע המשימה, אבל גם חזינו בתופעה שנקראת היגוי מומנט - גלגל ההגה מושך את הרכב לצדדים (לרוב ימינה) כשהקג"מים מנסים לרדת מהגומי לאספלט ולכך צריך להתנגד עם תפיסה יציבה של גלגל ההגה.

כל הדיבור על האצות וכוחות סוס חייב לעורר גם מחשבות על הרגליי השתיה של האמריקני. אמנם מנועי טורבו קטנים מבטיחים צריכה משופרת, אבל במבחן שלנו שכלל מגוון תנאי נהיגה, שרפנו ליטר דלק לכל 6.7 קילומטרים בממוצע. זה לא מעט, זה אפילו המון וחייבים לקחת זאת בחשבון כדי לא להיות מופתעים של איך מכל דלק כל כך גדול נעלם בפחות מ-400 קילומטרים של נסיעה.

למנוע האקובוסט יש כוח זמין וגם פאנץ' אמיתי(צילום: קובי ליאני)

השועל שרד?

למזלו של המצפון שלי ובעיקר למזלו של השועל, בנוסף לבידוד הרעשים, המנוע, האיכות בתא הנוסעים והעיצוב היפה בעיני, פורד שיפרו מאוד גם את התנהגות הכביש של האדג'. כבר סיפרנו על המתלים הרכים שבולעים שיבושים, אבל החמיקה מדריסת השועל גילתה שהם גם יודעים לטפל טוב מאוד בעומסים כבדים שמופעלים עליהם בפניות הדוקות ושהאחיזה שהצמיגים מייצרים גבוהה מאוד. גם בהמשך הנסיעה, כאשר הגענו לאחד מקטעי הנהיגה שאנו לא מהססים לבחון בו גם מכוניות ספורטיביות, האדג' הפגין יכולת מאוד רצינית ובוטחת. לא מדובר כאן ברנו קליאו ספורט מלפני עשור וחצי, אבל כשם שיכולת התאוצה הפתיעה אותנו ביחס למשקלו, כך גם כושר הניהוג של רכב זה. ההגה קליל אך מדויק, הבלמים חזקים ועמידים, והגוף כולו מרוסן ושש לזנק מפניה לפניה.

וכמה עולה התענוג? עם מנוע האקובוסט 2.0 ליטר, תג המחיר מתחיל ב-265 אלף שקל ועבור רמת הטיטניום תצטרכו לשלם 30 אלף שקל נוספים. שווה או לא, תחליטו אתם, אבל אנחנו כן מצאנו כאן רכב סופר נעים לנסיעה, רגוע, עתיר יכולת, מרווח וטכנולוגי וגם מהנה ביחס לכלי רכב מסוגו.

מבחן פורד אדג'. מאי 2016(צילום: קובי ליאני)
  • פורד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully