עצמאות בצריח: מפגש עם מרכבה-4

נורא רציתי לכתוב לכם על מסלול עבירות תובעני אותו עשיתי עם מרכבה-4, על שיפועי צד מסמרי שיער עליהם התגברתי בכישרוני המופלא, ועל רמיסת משאיות בנון-שלנטיות צוננת. רציתי לדווח על פגיעה במטרות מטווח שלושה קילומטרים, על עוצמתו האדירה של מנוע ה-V12 עם 1500 כ"ס, ועל התחושה המשכרת של נהיגה ב-70 טון פלדה; רציתי לחזור הביתה מאובק כמו פעם, עם שמן שחור בציפורניים וכתמי פיח על המצח; רציתי לדלג מעל סיפון הפלדה בקלילות של בן עשרים, אבל ירדתי ממנו בזהירות המתאימה לגילי המופלג.

את כל זה רציתי אבל הנהלים בצה"ל ומשקל השנים החולפות, רצו אחרת. הסיבוב במרכבה היה קצר, האבק לא היתמר לשמים אבל החוויה הייתה גדולה ומרגשת. מאז 1969 אני מפנטז על נסיעה בטנק, וזה אף פעם לא קרה באופן רשמי. בשירותי הסדיר גנבתי שעות נהיגה על מג"ח, וגם בטנק חילוץ עשיתי כמה נזקים; תמיד יצאתי עם טעם של עוד, וחשבתי ש-2016 היא הזדמנות ליישר קו. אבל מהר מאוד למדתי שכאשר מרכבה-4 עולה 4,500,000 דולר ונסיעה של קילומטר עולה למעלה מ-4000 שקלים - אף אחד לא ייקח אותי לסיבוב תענוגות מדברי.

מבעד למסך השנים אני זוכר לילות אפלים במדבר סיני, כאשר ניסיתי לחטוף תנומה בצילם של טנקי הפטון של הגדוד. הצלליות הענקיות התנשאו גבוה מעל הג'פס המיניאטורי ומלמטה, לא יכולתי שלא להתאהב במכונה האדירה הזאת. הדבר האחרון עליו חשבו מתכנני הטנק היה עיצוב והופעה, אבל יש משהו יפה בחרטום המעוגל של המג"ח ההיסטורי, בתותחו המושפל ובשלל אבזרי המלחמה המזדקרים מהצריח. מרכבה סימן-4 נראה עוד יותר מרושע; צלליתו מלוכסנת ושטוחה, מסביבו פלטות פלדה ושרשראות ברזל, שנועדו להגן על הלוחמים. בזמן הפלמ"ח הייתה זו המילה האחרונה בהגנה פסיבית אבל היום, אלו שרידים פרה-היסטוריים עליהם מאפילה "מעיל רוח" האקטיבית, ושאר מערכות הגנה עתידניות.

בשטח האימונים קיבל את פנינו מפקד המחלקה, תום פנחסי מירושלים. שמחתי לגלות כי פלוגת הצמ"פ הצעירה שייכת לחטיבת האם הקדמונית שלי; את הלוגו הגיאומטרי של חטיבה 401 לא ראיתי מאז 1971 והיה זה מרגש למדי, לראות אותו על סרבלי הטנקיסטים הצעירים. לאחר שחתמתי על טופס הסרת אחריות והשתרבבתי לתוך סרבל ושכפ"ץ, טיפסנו על הצריח המתנשא 2.70 מטרים מעל לקרקע. הופתעתי לשמוע בקשר הפנימי מבטא אמריקני טהור; מסתבר שנהג הטנק שלנו הוא ע?ל?ם חמודות מפלורידה, ג'ונתן ש?ר שהחליט לבלות שלוש שנים בגדוד השריון! ג'ונתן עוד לא עשה עלייה אבל הוא החליט לתת שלוש שנים למדינת ישראל; לפני תשעה חודשים הגיע ממיאמי הישר לבקו"ם, ומאז הוא אוכל אבק וטוחן שמירות עם החבר'ה. ציונות במיטבה.

מומחים גדולים ממני אומרים כי מרכבה-4 הוא אחד הטנקים הטובים בעולם, בין השאר הודות להתקנת מנוע 12V הענקי בקדמת התובה. תצורה זו מגנה על הלוחמים ומאפשרת כניסה בטוחה אל הטנק, באמצעות פתח אחורי. החבר'ה הסדירים השתחלו פנימה כחתולים זריזים, בעוד אורי הראל ואני עושים את המיטב להידחק אחריהם. תא הצוות של המרכבה מרווח מזה שזכרתי, והוא יכול להסיע גם טרמפיסטים מזדמנים. הנהג יושב הרחק מלפנים, התותחן והנהג ממוקמים מעלה. זה לא קלאוסטרופובי אבל שמחתי לטפס אל פסגת הצריח, ממנו אפשר להתבונן מסביב; "חשופים בצריח" היינו, ל-15 דקות תהילה.

ברוחב 3.92 מטרים ואורך 9.04 מטרים (כולל תותח ה-120 מילימטרים), נהיגת מרכבה מחייבת כיוון מוקפד של הנהג - מהצריח באמצעות מערכת הקשר הפנימית, או על ידי כיוון מהקרקע. ג'ונתן הניע את המנוע האדיר, ולקח אותנו לסיבוב הדגמה קצר. מרכבה-4 שוקל כמו עשרים ג'יפים גדולים אבל מכונת הפלדה נעה קדימה בהחלטיות, מטפסת בקלילות על עמדות האש. הטנק יכול לנוע 400-500 קילומטרים על מיכל סולר אבל הסיבוב שלנו היה קצר עד מאוד... הוא נתן לי את היכולת לדמיין כמה חם ומציק יהיה לבלות במעמקי התובה, 20 שעות רצופות בטנק. מגיע לחבר'ה לצאת הביתה.

לאחר שהבנתי שעלויות הנסיעה גבוהות מאלה של המשפחתית שלי, עברנו למתחם הסימולטורים בשיזפון. בבסיס מותקנת מערכת סימולטורים מתוצרת אלביט, מהמתוחכמות ביותר בעולם. אחת מיכולותיה הייחודיות היא להתחבר אל מערכות של טנק אמיתי המוצב בסמוך, ליצור לחניך מציאות מדומה ולבצע את התרגולות ממושב הנהג האמיתי - ולא רק מתא הסימולטור. מדריכות הסימולטור הן יעלות חן תכולות עין, המדריכה האישית שלי הייתה הדר פורת מקיבוץ להבים.

הדר התרווחה מול שלושה מסכי טלוויזיה בקרון הפיקוד הממוזג, ואני נדחקתי אל מושב התותחן בטנק הסמוך. יחד ניסינו להשמיד כוחות אויב שריצדו בעינית הדיגיטלית, והצלחתנו הייתה אדירה... א?מו?נ?ה על מתן חיזוקים חיוביים הציפה אותי הדר במחמאות "מעולה!!!" ו"מושלם!" בכל פעם שפספסתי את האויב, השמדתי את כוחותינו ובזבזתי לצה"ל פגזים וירטואליים. זה היה משעשע למדי, אבל מסתבר כי הסימולטורים חוסכים לכולנו מאות מיליונים של כספי מיסים; התותחנים יורים ללא עלות, המט"קים מפעילים תרגולות צוות, נהגים לומדים לעשות עבירות בלי לשפוך מנועים ולפרוס זחלים.

הביקור בשיזפון היה מסע בזמן עבורי, ערבוביה של טכנולוגיה עילית עם מכונות שטח אדירות, זיכרונות שאת חלקם אני מעדיף לשכוח, ומפגש עם לוחמים מקסימים ומוכשרים. מרכבה-4 היא מכונת מלחמה אדירה, תוצר של מאות אלפי שעות מהנדסים, וניסיון שנצבר ביזע ודם. אני משער שזו הפעם האחרונה שאני מטפס על טנק, וטוב שכך. את חוויות השטח אמשיך לצבור עם כלים אזרחיים, ואני רק מאחל לתום ולג'ונתן לסיים את הסדיר בשלום, ולאכסן את הטנקים להעלות אבק בימ"חים. שייצאו הצעירים לדרום אמריקה, ויעשו שטויות עם ג'יפים וטרקטורונים.

מאחלים עצמאות שמח לכל גולשי וואלה! רכב.

לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל