צילום: קובי ליאני
בשנת 1981 מל ברוקס הבמאי והכוכב המטורלל של 'ההיסטוריה המטורפת של העולם, חלק 1' הגיע למסקנה חשובה - זה טוב להיות המלך (It is good to be the king). לפי משנתו, כשיש לך כתר על הראש, אתה יכול לעשות ככל העולה על רוחך וגם לחמוק ממעשים נבזיים במיוחד. מלך.
אבל נחזור רגע אל אותו כתר המלכות, אל האביזר הנוצץ שעוזר לכולם להבין שאתה ממוקם הכי גבוה שאפשר בשרשרת המזון - מדובר באקססורי טורדני שספק אם מישהו מסוגל לסבול על ראשו, על אחת כמה וכמה אם הוא מלך אמיתי. מדובר בחתיכת מתכת מעוגלת (זהב, אבל עדיין מתכת) שיושבת לך על הראש, מעמיקה את קו הקרחת ואפילו יוצרת חדש, מציקה במשקלה ושצריך להיזהר בכל פעם שבא לך אפצ'י כי הסתכלת על השמש. צריך לחייב ראשי ממשלה בישראל לחבוש כתר לראשם, אולי זה מה שיעביר להם את החשק לשרוץ בכיסא למשך יותר מקדנציה אחת.
ואיך האנלוגיה הזו קשורה למבחן הרכב של השבוע לאקספלורר המחודש של פורד שעולה בין 300 ל-360 אלף שקל? אנחנו שמחים ששאלתם. התשובה בהמשך.
הגודל אחושילנג קובע
צריך לעמוד ליד פורד אקספלורר כדי להבין עד כמה הוא גדול, במושגים מקומיים. אורכו יותר מחמישה מטרים, גובהו מעל למטר ושמונים ורוחבו, קבלו את זה, שני מטרים וחצי סנטימטר. ענק. שוב, במושגים מקומיים. כי בארה"ב הוא נחשב ל-SUV נורמלי, יש קטנים ממנו (כמובן) ויש ענקיים ממנו (מסתבר). הדור האחרון שעליו אנחנו נוהגים הפעם, נולד אי שם בשנת 2011 וכבר אז הוא שינה מאוד את אופיו מכזה שנשען על שלדת סולם לאחר שמבוסס על שלדה אחודה ובדרך ויתר על יכולות השטח שהיו לו והשאירן בעיקר על הניר ובשיירים אלקטרוניים. ארבע שנים אח"כ, הוא עבר עדכון חיוני ועכשיו הוא כאן בישראל.
אחרי שמתגברים על הלם הגודל, רואים מה התחדש בו. רשימת השינויים אינה ארוכה, אבל מספיקה כדי לגרום לו להראות רענן יותר. זה מתחיל בחזית, היא עברה טיפול עמוק שכלל גריל מודרני שיוצר ניגוד נאה עם צבעו של הרכב, יחידות תאורה עם נורות 'לד' מרשימות יותר, פגוש קדמי תוקפני שבצדדיו כונסי אוויר חדשים ולהשלמת האווירה, מכסה מנוע עם בליטות בשני צדדיו להגברת התחושה הכוחנית.
על הכביש האקספלורר החדש מתנהל בעדינות של פיל מצמר גפן ולמרות שלעתים הוא מצליח להניס מהנתיב השמאלי נרדמים, ציפינו לאפקט פחד גדול יותר. למרות גודלו, מרבית הנהגים מסביבנו לא חששו לחלות באגרסיביות, להיצמד אליו מכל עבר וגם להתגנב אל נתיבו רגע לפני בלימה לרמזור אדום. הנהג הישראלי לא חושש מכלום - גם לא מרכב שאולי כבד מדי מכדי לבלום ברגע האחרון.
פיל בחנות צעצועים
בחזית של האקספלורר ניצב מנוע V6 בנפח 3.5 ליטר, האופציה היחידה בישראל למרות שבארה"ב מוצעות יחידות כוח נוספות. מנוע זה מציע 290 סוסים ב-6,500 סל"ד וגם 35.2 קג"מ ב-4,000 סל"ד. זה נשמע המון בקריאה ראשונה, אבל כשמבינים שהכוח הזה צריך להניע יותר משני טונות, הציפיה לביצועים מסמרי שיער יורדת מאוד. ברמיסה אגרסיבית של הדוושה, הוא זקוק ל-9.2 שניות כדי להאיץ ל-100 קמ"ש, אבל הזינוק ממהירויות ביניים שמדמות עקיפות (80-120 קמ"ש) זריז ומרשים הרבה יותר, עם 6.9 שניות. אבל הכי בנוח, האקספלורר מרגיש כשפשוט מניחים לו לשייט בנינוחות. 100 קמ"ש מסובבים את המנוע בהילוך השישי והאחרון ב-2,000 סל"ד וגם אז אפשר לחוש בצריכת דלק קצת פחות שערורייתית. כמה? במצב רגוע ראינו שבעה קילומטרים לכל ליטר.
בעיר, המצב גרוע בהרבה ולא רק מבחינת צריכת הדלק שהידרדרה ל-4 קילומטרים לליטר. את יום המבחן הראשון הקדשנו לסיבוב עירוני ופרברי בגוש דן ותל אביב ובמילה אחת יכולנו לסכם את שלב זה - סיוט. ברחובות הראשיים עוד מסתדרים ללא קושי, אבל סמטאות שבהן חונות מכוניות משני צדי הרחוב, עשו לנו שורה של התקפי לב. לאקספלורר יש כל כך הרבה שטח מת מסביבו (לא ברור מדוע המראה השמאלית קטנה כל כך אפילו מזו הימנית), שהוא זקוק לרחפן שיעופף מעליו עם מצלמה ומכוון קרקעי כדי להבין היכן הוא מתחיל והיכן נגמר. רדיוס הסיבוב מקביל לזה של אניית צי סוחר וזהו אתגר של ממש לעבור איתו בדרום תל אביב מבלי לגלח כמה מכוניות. חניה? תשכחו מזה. גם מגרשים בתשלום לא ששים לקבל אותו.
אם לא היינו חייבים, לא היינו נכנסים לעיר. בכלל. שכן רק בכבישים פתוחים האקספלורר מרגיש כמו מלך בארמון, באמריקה. תנו לו כביש 6 והוא יעשה אותו הלוך וחזור עד שיגמר הדלק. אבל מעבר לתנאים הכמעט מושלמים של האוטוסטרדה בתשלום, האקספלורר לא נהנה לבקר בכבישים הרריים מסולסלים. כבד לו, מהיר לו, תכוף לו מדי והוא מוחה בקולניות בפניות, רוכן בחוזקה על המתלים והמסר הוא שכדאי מאוד להפסיק עם השטויות האירופיות האלה של כבישים עקומים לפני שהבלמים נשרפים. גם שטח הוא לא ממש רוצה לראות. עם זוויות לא ידידותיות לפלסטיק מלפנים ומאחור והקרבה היתרה של הגחון לקרקע (19 ס"מ), לא כדאי לאתגר אותו במקומות שמאזדה3 תרגיש לא בנוח בהם. בקונסולה תמצאו בורר מצבי נהיגה בשטח שיודע להבדיל בין חול, לסלעים, לכביש ואפילו בקרת זחילה במדרון, אבל לטעמנו מדובר בלא יותר מאשר גימיק חסר תועלת אמיתית. מנגד היינו מעדיפים שם מערכות בטיחות שמתריעות על סטייה מנתיב הנסיעה, על סכנת התנגשות ומניעת תאונה באופן אקטיבי, כפי שהוא מוצע בהן בארה"ב ולא בארץ.
תשוקה לא מוסברת
נכון, הכתר כבד, מציק וגורם להתקרחות מוזרה ובמשך כל ימי המבחן שלנו על האקספלורר, סבלנו בעיר מהממדים שלו, התמודדנו עם הסרבול שלו בתנועה צפופה, הוא לא מסוגל באמת לנסוע בשטח, לא נהנינו לסחוב אותו בכבישים מפותלים ויש לו כישרון לצמק ארנקים בתדלוק. קיה קרניבל החדש יסיע 7 נוסעים טוב ממנו ואפילו הפורד אדג' החדש נעים ממנו לנהיגה, במיוחד עם מנוע האקובוסט.
במשך ימים הבטתי בסמן המהבהב בקובץ ה-WORD ובפעם הראשונה מזה שנים, נעתקו מילותי. לא ידעתי איך לתאר לכם את חוויית הנהיגה מרכב זה. האקספלורר לא עונה על שום צורך הגיוני או רגשי - היגיון מניע את מי שרוכש סוזוקי סלריו חסכונית או טויוטה קורולה משנעת ילדים. רגש מניע את מי שקונה מאזדה MX5 קלילה ואוורירית או מרצדס AMG שבועטת לו בצלעות, אבל מה מניע קניה של פורד אקספלורר? אולי הוא מיותר?
חבר שגר באורגון שבארה"ב הכניס לסיפור פרופורציה חדשה, תלוית תרבות - הוא קנה כזה אקספלורר לעצמו וגם טויוטה סקויה עצום לאשתו, למרות שהמושבים הרבים לא יאכלסו ילדים בשנים הקרובות. התשובה שלו לגבות המורמות שלי הייתה "אני לא רוצה להיות זה שנוסע ברכב הקטן יותר בכביש". סוג של אגואיזם בטיחותי, שכן אף מכונית (מלבד האקספלורר עצמו) לא נבחנת במבחני הריסוק בהתנגשות מול מפלץ ברזל כזה ששוקל 2.3 טון. אז על ישראל הוא פשוט גדול מדי, כבד, מסורבל, צמא מדי לדלק יקר וכן, זה אולי הרכב הכי מיותר שנהגתי בו לאחרונה, אבל בניגוד לכל הסבר הגיוני, מבלי להשתמש בתירוצים או דרך לרדת לשורשיה של התשוקה - בא לי אחד כזה. אולי כי מל ברוקס צדק - זה טוב להיות המלך.
