קל אולי לשכוח מפסגת שנות ה-2000 והטלפונים החכמים, שלפני "ססטו-אלמנטו", "אוונטדור", "קונטאש", "דיאבלו" ועוד, עמדה פעם מכונית ספורט חשובה (וצנועה) בשם למבורגיני מיורה (1966-1973). המיורה פותחה כפרויקט צד של קומץ מצוותי המהנדסים של החברה מבולוניה, שלא תמיד ראו עין בעין עם ראשי הצמרת שהעדיפו את המכוניות שלהם מרשימות וגדולות, להבדיל מהמתחרה הישירה ממרנאלו, פרארי.
בחזית המיזם ניצבו ארבעה אנשים מרקעים קצת שונים: בוב וואלאס (נהג מבחן ניו-זילנדי שנפטר ב-2013), פאולו דלארה (מהנדס מכונות) ופאולו סטנצני שעבד על שורה של פרוייקטים בלמבורגיני וצבר ניסיון גם בקבוצות מירוצים. דלארה, הלכה למעשה, עיבד את הקונספט למכונית ספורט קופה בשם P400, אבל הוא מקפיד לציין שהתקשה לנסח עיצוב מקורי שיקלע לטעמו של בעל הבית. לצורך כך, גייס את מרצ'לו גנדיני, מעצב העל מסדנת 'ברטונה', ואחרי שהשניים החליטו על התוצאה הסופית, תחבו בקרביה מנוע V12 בנפח 4.0 ל' עם 350 כ"ס ותיבת 5 הילוכים ידנית. הכותר "Miura", כנהוג, הוא על שמו של שור שנולד בסיבילה.
50 שנה קדימה, והנה התקבצו להם שלושה מתוך הארבעה לתמונה משותפת על כבישי האלפים, לרגל התחלת חגיגות היובל למיורה. קטע הכביש הזה נבחר לא במקרה, משום שהוא כיכב בסצינת הפתיחה של הג'וב האיטלקי (המקורי שקדם לגרסה המחודשת עם מארק וולברג), ב-1969 עם מייקל קיין ובבימויו של פיטר קולינסון.
הכביש נמצא באזור סט.ברנרד, קטע 27, ממש בלב העיקולים האלפיניים המשמשים מידי פעם לסרטי מרדפים המצולמים באירופה. לצורך המאורע, למבורגיני, באופן חד פעמי, חרגה מהנחיותיה והוציאה צמד מיורות לנסיעות מבחן וצילומים. המשטרה אגב, משטרת התנועה (Polizia Stradale) מדויק לומר וכפי שנכון במדינה שוחרת ספורט מוטורי, נרתמה לסייע ללמבורגיני וליוותה את המכוניות במעלה הפיתולים.
בלמבורגיני אגב חשבו להחיות את המיורה עם רכב רעיוני בשנת 2005 שחלק דמיון ל-P400, אבל הרעיון נגנז על פי הוראותו של מנכ"ל החברה סטיבן ווינקלמן, שאמר בצורה חדה וברורה שלמבורגיני היא חברה שאמנם נוצרת את עברה המפואר, אבל מסתכלת רק קדימה.
עוד הרבה על למבורגיני בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל