צילומים: קובי ליאני
אם במקום להיוולד בסוף שנות השבעים הייתי נולד בסוף שנות התשעים והיום הייתי פחות ממחצית מגילי, אולי החיים היו הרבה יותר קלים עבורי. שכן אז, בגיל 16 ועד 18, חברי ואני יכולנו לבחור בכל אופנוע שרק רצינו וחלמנו עליו, כל עוד היה מדובר בסוזוקי TS. X לבני העם, W למורמים מעם. היו כמובן בודדים ואמיצים שבחרו ב'וולף' הסופר מהיר (אז, בעיניים של ילד בשנות התשעים), באפריליה שהתקשה לסחוב אפילו את משקלו שלו (ולכן אף אחד לא רצה אותו) או קטנוע שהרגיע את ההורים, אבל בחיים לא היית מעז להגיע איתו למפגש החברים הרוכבים. פדיחה. ראובן סביו, השייך לדור הבוגר יותר בצוות הבוחנים שלנו, מציין את הפנטיקים, ההונדה CB ואחרים לדור זה.
אבל היום, המצב שונה לחלוטין. ילדים בני 18 יכולים ממש להתלבט. להחליט מה בא להם. לדגום אחד מתוך שורה ארוכה של מותגים, שמות, אופנועים וכמובן סגנונות רכיבה. לכל מותג יש לפחות אופנוע אחד שפונה לקהל הצעיר, לרוב זה מגיע בכמה וורסיות כדי שהעלם יעזוב לרגע את הסנאפצ'אט ויצביע על מה שבא לו. לא מתאים לך אוטומט? בבקשה, רק תבחר. בא לך ללמוד לתקוף פניות כמו גדול? תפדל. בי-מיי-גסט. מתאים לך לרדת מדי פעם לשטח? רוצה לרכב ברגוע עם החברה מאחור? אין בעיה. רוצה להראות הכי קול שאפשר עם זקן היפסטרי? תתחיל להתגלח קודם ואז תקבל סקרמבלר.
טוב, אמנם אפשר לראות את ריבוי אפשרויות הבחירה כקושי של ממש להחליט מה הכי מתאים, ולכן, קיבצנו את חברי המערכת הרוכבים, הצמדנו לכל אחד אופנוע בטעם אחר ויצאנו ליומיים על הכביש שגרמו לכולנו להתגעגע לימים של לפני הצבא.
ימאהה MT03: בשביל היומיום. 39,985 שקל (שי ארז)
אז למה בחרתי בימאהה מבין ארבעת הכלים שהשתתפו? זהו, שלא בחרתי בו אלא בחרו בו בשבילי. "תרכב, תבחן, תכתוב". שפת הת' של כל עורך לנתיניו ואני ממרום שנותי למדתי לציית למי שמשלם לך את המשכורת, גם אם מדובר בלחם צר ומים לחץ. רגע לפני שאני עולה על הכביש, אני עוד מספיק לעבור על רשימת המכולת של הנתונים הטכניים, אלה שתמצאו אותם בכל אתר ואתם לא צריכים כתבה בשביל זה. מנוע טווין ארבע פעימות בנפח של 320 סמ"ק (הקטן במבחן זה, אבל לא בגודל האורווה) המפיק 41 כוחות סוס. ההצתה אלקטרונית, הדלק מוזרק והגלגל האחורי נועל גומי במידות 140/70-17. 14 ליטרים נכנסים למכל הדלק (כ-21 ק"מ לליטר בתנאי המבחן) ויחד עם שאר הנוזלים מגיע המשקל העצמי של הכלי ל-168 ק"ג. עכשיו תוסיפו להם 90 קילו בתצורת שק תפוחי אדמה עם מעיל רכיבה ונרד לאילון.
הקילומטרים הראשונים בכביש המהיר עוברים במהירות שיוט נוחה של 135 קמ"ש (לכאורה). המנוע חלק ועגול וצליל בס נעים וערב לאוזן בוקע מהאגזוז. הודות לישיבה הזקופה, יחד עם המושב הרחב והתומך ומכל הדלק שכל כך נוח לעטוף אותו עם הרגליים, תנוחת הרכיבה נוחה להפליא בכל קו, ישר או מפותל ובעיקר לא מעייפת, גם לאורך שעות ארוכות. הבעיה היא שהעדר מיגון רוח כלשהו, יחד עם התנוחה הגבוהה לא מאפשרים לרכב במהירויות גבוהות יותר מבלי להרגיש שאתם נמצאים בליבו של משפך טורנדו. המזלג הקדמי והבולם האחורי עושים עבודה לא רעה בדרך כלל אבל ניסיונות לגהץ פסי האטה מבלי להאט היכו ללא רחם מהתחת עד הפדחת ואילצו להאט מאוד בפעמים הבאות. כשהגענו להרים בואך ירושלים העסק נהיה מסובך קצת יותר. הימאהה הזה, האח הצעיר למשפחת ה-MT המוצלחת, לא נולד כדי לאתגר פניות על הקשקש שלהן למרות המראה הערום והספורטיבי.
בכניסה הנמרצת הראשונה, משהו לא הרגיש לי טוב. הקדמי חיפש ללכת לאיבוד והאחורי ברח בקלות מהקו. עוד כמה פניות כאלה (בכל זאת, אולי זה לא הוא, זה אני חשבתי לעצמי) גרמו לי להוריד את הקצב ולהגדיל את זווית ההטיה ואז הרכיבה הפכה לנעימה וזורמת הרבה יותר. בכלל, לאורך שלושת ימי הרכיבה בהם היה האופנוע ברשותי, הוא התגלה כשותף נעים להעביר איתו את היום והדרכים. בין אם בתנועה העירונית הכבדה בה הוא משתחל בקלות ובין אם בכביש הבינעירוני בו הוא משתלב היטב ומקצר את זמני ההגעה בשעות העומס. ברכיבת לילה באה לידי ביטוי תאורת הלד המעולה שלו שהציפה את הכביש באור בהיר וחזק. גם לוח המחוונים התגלה כיעיל וברור בכל תנאי תאורה.
אם כך, האם הייתי בוחר בו כאופנוע הראשון שלי? לצערי, כשאני התחלתי לרכב ההיצע היה דל ומדולל כשמכל דלק מפח חלוד שימש כחלק מהשלדה של הטילון שלי והמצב של שאר שלושת האופנועים האחרים שהיו אז בהיצע לא היה מתקדם יותר כמו השפע והמגוון שישנם כיום, שלא לדבר על הטכנולוגיה המתקדמת. כשאני חושב על רוכבים צעירים שעושים כיום צעדים ראשונים ברכיבת כביש, הימאהה הוא בהחלט אופציה טובה. במחיר של 39,985 שקלים מקבלים אופנוע כביש נוח וידידותי מאוד למשתמש, כלי תחבורה נעים ויעיל שמתאים מאוד לתנועה עירונית ובינעירונית. הוא בפרוש לא מיועד לרכיבה ספורטיבית, אבל בתור התחלה לרוכב צעיר או חדש, ה-MT03 בהחלט יודע לספק את התחושה של אופנוע אמיתי על הכביש.
ק.ט.מ RC390: בשביל הספורט. 34,900 שקל (קובי ליאני)
מתוך מגוון טעמי האופנועים שהגיעו למבחן, ה-KTM RC390 הוא זה שאמור להדליק לצעירים במוח את החלקים שאחראים על הריגושים. הוא בנוי משלדת צינורות כתומה שמכוסה ברובה בפירינג (אהבנו את החלקים השקופים בחזית). הוא נראה מחודד, כאילו נמצא בתנועה ב-200 קמ"ש גם כשהוא חונה על הג'ק. יש לו פוזה של אופנוע שהרגע ירד ממסלול המירוצים, שניה אחרי שקיבל פנסים, מראות ומאותתים. כבר עושה לנו חשק לרכב עליו.
כשיושבים עליו, הוא גם מעביר את התחושה הזו בכל נקודות המגע עמו. הישבן מונח (לא ניתן לומר 'נח') על פיסת ריפוד קשיחה וקטנה, הרגליים משוכות לאחור, הרגליות גבוהות והידיים מכווצות על קליפאונים נמוכים שמציבים את הגוף בתנוחה שכובה ממש מעל המזלג הקדמי ומצוינת לרכיבה ספורטיבית אמיתית. במקרה של הקטום הזה, רק הצמיג האחורי מסגיר אותו וחוסך מכם הזמנה של חוקר מז"פ ומזכיר בעצם שמדובר באופנוע עם מנוע קטן נפח.
עבור רוכב מיומן, 400 סמ"ק אולי נשמעים מעט, אבל כאן המנוע הזה מסוגל לתת המון כשמבקשים ומתעקשים. הבוכנה היחידה שלו רוטטת ונוקשת וגם מרגישה קצרת נשימה בסל"ד נמוך, אבל בהתמדה עם המצערת, המנוע מתעורר ב-6,000 סל"ד, נותן דרור ל-44 הסוסים ו-3.5 הקג"מ ומושך כמו גיבור עד 10,000. את נתון המהירות הסופית, כדאי שתסתירו מההורים - הוא מסוגל לחצות את רף ה-170 קמ"ש ואפילו להמשיך קצת מעבר. מבין הארבעה, הוא בעל יחס ההספק משקל הכי טוב בקבוצה הזו - 43.5 כ"ס על 147 ק"ג.
מהמבחן הראשון שערכנו לו בפברואר אשתקד, זכרנו אופנוע שמגיב טוב לכניסה לפניות, כזה שאפילו מעודד רכיבה מהירה והוא באמת כזה, עם תחושות מדויקות מהמתלים הקשיחים והיגוי חד ומהיר. אולם אופנוע המבחן שלנו, אולי מתחזוקה לא קפדנית, התקשה לתת את אותה הרגשה בטוחה. הפרונט הרגיש מעורפל, אחיזת צמיגי המצלר בכביש הפכה ממעולה (אז) לגבולית במקרה הטוב (הפעם) וגם הבלם הקדמי של BYBRE (המותג הזול של ברמבו) כנראה כבר ראה ימים טובים יותר. ועדיין, נהנינו לבחוש לו בהילוכים ופשוט לברוח לכל הקבוצה בכביש המפותל בזכות היכולות הגבוהות שטבועות בו. אחרי חצי שעה בכביש המהיר כבר הרגשנו את הלחץ על מפרקי הידיים, אבל זהו ללא ספק אופנוע ספורטיבי חביב לגדול ולהתפתח עליו כרוכב ספורטיבי.
סוזוקי DRZ400S: בשביל השביל. 46,000 שקל (מרדכי בן שטרית)
אין רוכב בישראל שלא מכיר את ה-DR של סוזוקי, והקאמבק המפתיע שעשה בחזרה לישראל אחרי שנים רבות של היעדרות, הצליח להצית ניצוץ של רומנטיקה בקרב רוכבים רבים. כן, הוא לא צעיר, כבר 16 שנים מייצרים אותו בלי הרבה שינויים וזה ניכר במראה מיושן שיקשה עליכם למכור לסביבה שזה אופנוע חדש, מצד שני הוא מרגיש "אפוי" היטב בלי "באגים" או מחלות של אופנוע חדש - סוס יפני אמיתי שצפוי לחיות לנצח. זה עבד? כן. משלוחים שלמים נמכרו עוד בטרם הגיעו לישראל.
בבוקר המבחן, ברכיבה על כביש 1 מתל אביב למסילת ציון הוא הרגיש מחוץ לשטח המחיה הטבעי שלו. אמנם ניתן לשייט איתו בקלות ב-120 קמ"ש ואף לצאת לעקיפות נמרצות על 140, אבל התחושה של הרוח החזקה בכל חלקי הגוף וחוסר היציבות המובנה גורמים לדופק מואץ ולצפייה שהדרך המהירה תסתיים.
בחניית צילומים בנחל כיסלון ליד שאר אופנועי המבחן היה ברור שהדרוזי (הכינוי שהוצמד ל-DRZ של סוזוקי) לא הכי יפה בחבורה, אבל הוא בהחלט הכי גדול וארכאי. שאר הכלים נראו לידו כמו מיני-בייקס גדושים בטכנולוגיה. רוכבים גבוהים ימצאו אותו מאוד מרווח ונוח בעוד שרוכבים נמוכים עלולים לסבול מהממדים שלו בשטח. חבורות של נערים מתבגרים בטיול שנתי שחלפו לידינו בחרו שוב ושוב בק.ט.מ ובימאהה בתור מלכות היופי, אבל טרחו להוסיף שה-DR הגדול ינצח את כולם במכות - כמה שהם צדקו.
עם הכניסה לשטח הסוזוקי משאיר את כל חיות הכביש מאחור ופשוט מרגיש בבית. תנוחת הרכיבה קרבית כמו באופנוע אנדורו, קל לנוע על המושב, המתלים מעולים ומגהצים כל אבן ורק צמיגי הדו"ש, עם אחיזה לא מושלמת קצת מפריעים לחגיגה. עם הצמיגים הנכונים אפשר יהיה לעשות איתו כמעט הכל בכייף ובקלות - החל מטיולי מדבר רב יומיים ועד להשתתפות במירוץ אנדורו. כניסה לשטח טכני מחייבת מיגון טוב יותר באזור הידיים, הרדיאטורים והגחון, אביזרי רישוי קלים ועמידים ועוד שלל שיפורי מנוע ומשקל שהרשת עמוסה בהם ואין מוסך שטח בישראל שלא מכיר אותם.
בכבישים המפותלים של נס הרים הדרוזי היה הפתעת היום. צמיגי הדו"ש טובים בתנאים הסלולים והמנוע הנמרץ סיפקו הרבה אדרנלין בכניסה וביציאה מכל פניה ופיתול. דריפט בכניסה לסיבוב? מורידים הילוך ומשחררים קלאץ'. ווילי ביציאה מהסיבוב? דאבל קלאץ' קטן והפרונט באוויר - מכונת חיוכים אינסופית. באופן די מפתיע הדרוזי עמד בקצב המהיר של אופנועי הכביש שהיו במבחן ואף היה מהיר יותר מרובם.
סוזוקי DRZ400 הוא לא אופנוע של אהבה ממבט ראשון. צריך לרכב עליו במגוון מקומות, בכביש ובשטח כדי לגלות את האופי שלו ולהתאהב בו. רוכב שאינו נמוך, שמעדיף אופי על יופי והרכיבה שלו מתחילה איפה שנגמרת הדרך המהירה - סיכוי טוב שימצא בו נפש תאומה מוטורית.
דוקאטי סקרמבלר Sixty2: בשביל החופש. 59,000 שקל (ראובן סביו)
הסקרמבלר של דוקאטי נוצר כדי לסמל את האופנוענות הטהורה של פעם, עם תחושת חופש ושחרור. גרסת ה-400 Sixty2 נועדה לעשות בדיוק את אותו הדבר, רק עבור רוכבים צעירים הנמצאים בתחילת דרכם, או כאלה אחרים שמחפשים רכיבה קלה ולא תובענית מדי בדרישותיה ובעלויותיה. יש לו סטייל של אופנוע עירוני שובב, שאוהב לקפוץ לביקורים בחוף הים או לצאת לטיול למקומות רחוקים ובלתי מוכרים. הביצועים והטכנולוגיה הופכים להיות משניים ואת עיקר ההצגה תופסים הפשטות ותחושת החופש.
הנוסחה של הסקרמבלר ללא ספק הצליחה והוא הפך לדוקאטי הנמכר ביותר כיום בעולם עם למעלה מ-16,000 יחידות בשנת 2015. עם זאת, אל המבחן שלנו הוא מגיע, במפתיע, כאנדרדוג. מדוע? משום שהוא הוא היקר מכולם באופן משמעותי. האם יש סיבה לכך?
למרות הפשטות, ה-Sixty2 לא מוותר על מכלולים איכותיים ומודרניים, אך מצליח להסוות אותם היטב כדי שאלו לא יפגעו בסטייל המיוחד שלו. מערכת ABS, מערכת הזרקת דלק ממוחשבת, לוח מחוונים דיגיטלי החבוי בתוך צג יחיד ועגול ומערכת תאורת לד, הם רק כמה דוגמאות הממחישות היטב את הרצינות וההשקעה של דוקאטי בדגם זה.
הישיבה על הסקרמבלר מעניקה תחושת בטחון ושליטה בזכות מושב בגובה 79 ס''מ וכידון רחב ומכופף לאחור שמגיע באופן טבעי אל ידיו של הרוכב. צליל הפליטה שקט מאוד וגורם לאופנוע להישמע קטן יותר ממה שהוא באמת. רכיבה עירונית על גבי ה-400 Sixty2 מעלה לי חיוך על הפנים בזכות תגובת המנוע הנוחה והקלילות שבה ניתן להשתחל בתנועה הצפופה. הסקרמבלר משתלב היטב בנוף העירוני וזוכה לתגובות אוהדות רבות שעיקרם סביב העיצוב. להפתעתי, אפילו אשתי התעקשה להשתמש רק בו באותם הימים שבהם הוא שהה אצלנו.
ברכיבה בכבישים מפותלים אהבנו מאוד את היציבות והקלות שבה האופנוע נכנס ויוצא מהפניות. גם כאשר האספלט לא במצב הכי טוב, המתלים והצמיגים הגדולים מסייעים בשמירה על הקו ומשחררים את הרוכב מהדאגות הנובעות מאיכות האספלט. אומנם לא מדובר כאן בביצועים של אופנועי ספורט, אך מכיוון שהמנוע מכוון לטובת מומנט בסל''ד הנמוך ויחסי ההעברה קצרים, ניתן ליהנות מרכיבה מהירה וזורמת ללא שום מאמץ מיוחד.
מספר פעמים לא יכולתי להתאפק ורדפתי אחרי הסוזוקי לתוך דרכי העפר וגם במקרה זה ה-400 Sixty2 שיתף פעולה באופן מפתיע ואפילו צבר קצת זמן אוויר. אין ספק שהעובדה שהסקרמבלר יכול גם לרדת מהכביש מעניקה לרוכב אפשרויות רבות נוספות ומעצימה עוד יותר את תחושת החופש המתלווה לאופנוע זה.
אהבנו מאוד את הסטייל המיוחד של הסקרמבלר 400 Sixty2 ואת סגנון הרכיבה שהוא מושך אותך אליו. אני בטוח שזהו הדוקאטי הידידותי ביותר שיוצר מעולם וללא ספק אופנוע נכון, שימשוך אליו מעריצים רבים. הרכיבה עליו גרמה לי לחלום על רכיבת אופנועים משוחררת מדאגות כזו שלוקחת אותך עם חיוך על הפנים למקומות שלא תכננת להגיע אליהם. הוא אמנם יקר ממתחריו עם 59,000 שקל, אבל בסופו של המבחן הגענו למסקנה שהוא המוקפד, המוגמר, המאוזן והידידותי מכולם כאן לרכיבה.
אופנוע לכל סגנון וכיס
באמת שאנו, כל צוות הבוחנים שלקחו חלק במבחן זה, מקנאים בכם הרוכבים הצעירים, ביכולת שלכם לעמוד מול היצע גדול כל כך וממש לבחור את האופנוע שהכי מדבר אליכם. הסיבה מאחורי המגוון הזה קשורה ישירות למצבו של שוק הדו-גלגלי בעולם. במהלך השנים האחרונות, הגיל הממוצע של הרוכבים מוסיף לעלות ומדי שנה פחות ופחות רוכבים חדשים נכנסים לעולם ממגוון סיבות - היעילות של כלי תחבורה חליפיים (אופניים חשמליים), השיפור המתמיד בתחבורה הציבורית (תלוי איפה), המחירים הזולים של המכוניות הפרטיות החדשות וכן, גם הלחץ מההורים החוששים (בצדק). אולם, עם מידה לא מבוטלת של זהירות ואחריות, תוכלו לפגוש באחד מאמצעי התחבורה האישיים היעילים והמהנים ביותר שהמציא האדם. עכשיו כאמור, תוכלו לבחור בזה שהכי מדבר אליכם וגם ברמת המחיר הרלוונטית. מי מהם עשה לכם חשק לחבוש קסדה?
