חושבים ששימוש בדיבורית פחות מסוכן מהחזקת טלפון? חשבו שוב. מחקר חדש של פסיכולוגים מאוניברסיטת סאסקס שבאנגליה מצא שהשימוש בדיבורית אינו מפחית את היסח הדעת של נהגים. "הטלפון הנייד היחיד ש'בטוח' לשימוש בזמן הנהיגה הוא טלפון כבוי", מסכם ד"ר גראהם הול, אחד מעורכי המחקר.
למרות שכבר בעבר נמצא שהשימוש בדיבורית בזמן הנהיגה עלול להיות מסוכן בדיוק כמו החזקת טלפון, המחקר החדש שבין השאר בחן את תנועות העיניים של נהגים מצביע על כמה תופעות מסוכנות שנגרמות בזמן השימוש בטלפון נייד, ואשר אינן מושפעות כלל מצורת השימוש: ובמלים פשוטות, מידת הסכנה הבטיחותית אינה משתנה אם הנהג משתמש בדיבורית.
ראשית, המחקר מצא ששיחה בטלפון הנייד מעוררת את הדמיון החזותי של הנהגים, וכתוצאה מכך הם מזהים פחות סכנות בכביש. שנית, בזמן השיחה בטלפון הנייד הנהגים מתמקדים בשטח קטן יותר של הכביש, וגם כתוצאה מתופעה זו נפגעת יכולתם לזהות סכנות.
החוקרים מתייחסים לתופעה זו כאל יצירת "מנהרה חזותית" השיחה בטלפון הנייד מצמצמת את שדה הראייה של הנהגים למעין מנהרה צרה ומוגבלת. מנגד, המחקר העלה שתנועות העיניים של נהגים שלא מדברים בטלפון נייד מכסות שטח גדול הרבה יותר, וכך גם נשמרת יכולתם לזהות בזמן סכנות בכביש.
"זו טעות נפוצה לחשוב ששימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה הוא בטוח כל עוד הנהג משתמש בדיבורית", מסביר ד"ר הול, "(אולם) שימוש בדיבורית עלול לגרום להיסח דעת זהה מאחר ששיחות גורמות לנהג לדמיין באופן ויזואלי את נושא השיחה".
מה מסוכן יותר, טלפון או נוסע?
לפי ד"ר הול, "שיחות הן הרבה יותר ויזואליות מכפי שניתן לצפות, והן גורמות לנהגים להתעלם מחלקים מהעולם החיצוני לטובת 'עולם ויזואלי' פנימי". התוצאה היא ניצול יכולת עיבוד גדולה יותר של המוח מכפי שסברו חוקרים עד עתה, ולדברי עורכי המחקר החדש, למסקנותיהם יש השלכות מדאיגות על הבטיחות בדרכים.
"לממצאים שלנו יש השלכות על שימוש בטלפונים ניידים בעולם האמיתי", מבהיר ד"ר הול. "ברור שהמחקר הזה לא מהווה מעין אור-ירוק לשימוש בדיבורית. המחקר שלנו מתווסף למאגר גדל של מחקרים שמראים שגם החזקת טלפון וגם שימוש בדיבורית יוצרים סיכון להיסח דעת של נהגים".
ד"ר הול מציין שכל דבר שגורם לנהגים לעשות שימוש בדמיון חזותי, ובכלל זאת נוסעים במכונית, עלול להפריע לתפקודם. זאת, מאחר שנוצרת תחרות בין שתי משימות נפרדות שצורכות את אותם משאבי עיבוד. אולם, מתברר שיש הבדל בין דיבור עם נוסע ובין שימוש בטלפון נייד.
"נוסעים שמדברים נוטים להוות סיכון מופחת בהשוואה לדיבור בטלפון הנייד", מבהיר ד"ר הול, "לרוב, הנוסעים ימתנו את השיחה כאשר מתעוררת סכנה בכביש. מנגד, מישהו בצד האחר של שיחת טלפון אינו מודע לדרישות האחרות שניצבות בפני הנהג, ולכן הוא ימשיך לדבר".
אז מה, תפסיקו לדבר בטלפון?
בעבר כבר הוצע לאסור לחלוטין על שימוש בטלפונים ניידים בזמן הנהיגה. למשל, ב-2011 פרסמה המועצה האמריקאית לבטיחות בתחבורה (NTSB) אחד מגופי הבטיחות החשובים בעולם המלצה לכל המדינות בארה"ב לקדם חקיקה שתאסור על שימוש בכל סוג של מכשיר אלקטרוני בזמן הנהיגה.
אלא שהמלצות מסוג זה אינן זוכות לתמיכה בקרב פוליטיקאים, מסיבה פשוטה: זו גזירה שהציבור הרחב אינו צפוי לקבל בהבנה, למרות שהסכנה הבטיחותית של שימוש בטלפון נייד הוכחה זה מכבר במחקרים רבים.
אז מה אם כן אפשר לעשות? מאז נובמבר 2015 מנסה שר התחבורה, ישראל כץ, לקדם תכנית שתביא להתקנת מערכות התרעה מפני תאונה בכל כלי הרכב שיוצרו מאז שנת 2000. השר כץ הסביר פעמים רבות כי התקנת המערכות נועדה לשפר את הבטיחות בדכים, באמצעות "פיצוי" על היסח הדעת המסוכן שעלול להיגרם בזמן הנהיגה.
ואכן, מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצאו שמערכות התרעה מפני תאונה כמו למשל מערכות שמתריעות מפני תאונת חזית-אחור, סטייה מנתיב הנסיעה והימצאות הולכי רגל בקרבה מסוכנת למכונית מפחיתות משמעותית את הסיכון לתאונה.
התכנית של השר כץ, שאושרה בממשלה כבר לפני יותר מחצי שנה, דורשת מימון בהיקף שנאמד ביותר מ-1.5 מיליארד שקלים. צוות משותף למשרדי האוצר והתחבורה אמור למצוא מקור תקציבי למימון התכנית, אך למרות שבאוצר גילו לאחרונה אופטימיות באשר למציאת פתרון עד עתה לא הוגשה הצעת תקציב לשרי התחבורה והאוצר.