לציון 60 שנה לרגל הופעתה של רנו דופין בארה"ב, חטיבת המכוניות הקלאסיות של היצרנית מצרפת הטיסה דגם ספורטיבי מהסדרה כדי להשתתף באירוע המהירות השנתי שנערך על גבי מדבריות המלח ביוטה, בוונוויל בין ה-13 ל-19 באוגוסט. זו הפעם הראשונה שרנו חזרה ליוטה מאז 1956, אז קבעה שיא מהירות של 309 קמ"ש עם ה-Etoile Filante ("כוכב נופל") הרעיונית.
יחד עם הדופין, לה מנוע 4 צילינדרים 955 סמ"ק, נשלח גם נהג המירוצים ניקולאס פרוסט (בנו של אלוף ה-F1 לשעבר אלן פרוסט) ואלוף בפני עצמו בסבב הפורמולה E. פרוסט התבקש לקחת את המכונית קרוב ככל הניתן לקצה יכולותיה לפי תחושותיו, וקבע שיא מהירות של 123 קמ"ש. זה אולי נשמע מעט, אבל בקבוצת ה-Classic Gas Coupe, בה רשאיות להשתתף מכוניות שנוצרו בין 1928 ל-1981 בנפח של עד 1,000 סמ"ק, היא בהחלט מדורגת בפסגה. רנו מוסיפה שמלבד הפשטת תא הנוסעים של הדופין העגלגלה מפריטים, התקנת כלוב הגנה וצמיגים מיוחדים, לא נעשו שיפורים של ממש במערכת ההינע, להוציא כמה חיזוקים לתיבת ההילוכים.
את מרב תשומת הלב איפוא, משכה אליה הרנו Etoile Filante, מכונית שפותחה על ידי מומחים בטכנולוגית גדישה שפנו לרנו בסיום מלחמת העולם השנייה ב-1945 עם רעיון לחלץ עוצמה מתוגברת ממנועים מצומקים. חלקם השתתפו בפיתוח טכנולוגיות שנכנסו לשימוש במסוקי אלואט, וחשבו שניתן לרתום את השיטה גם למכונית מהפכנית; התוצאה הייתה רנו "כוכב נופל" שגובשה מתרכובות פוליאסטר קשיחות, שלדת צנורות ומנוע טורבו שמפיק 270 כ"ס.
ב-5 בספטמבר 1956, היא השתתפה בתחרות ביוטה וקבעה שיא מהירות של 308.9 קמ"ש על גבי מרחק של קילומטר אחד - שיא שטרם נשבר עד ימינו. באופן לא מפתיע, ענף הרכב לא היה בשל ליישם מנועי טורבו בהיקף משמעותי באותה התקופה, ורוב היצרניות הפנו עורף לטכנולוגיה שמאוחר יותר תשנה לחלוטין את פני התעשיה.
