עזבו את החלפת המכונית הישנה בישנה פחות, עצרו את מסע קניות הבגדים, ואם צריך גם הימנעו מאוכל. וותרו על הכל כדי לחסוך כמה שצריך כדי לבלות יומיים בפסטיבל המהירות של גודווד (GOODWOOD). ביקור בפסטיבל הוא מסוג הדברים שכל חובב רכב חייב לעצמו לפחות פעם בחיים. זה עומד ראש בראש עם דברים שחייבים לעשות לפחות פעם אחת בחיים כמו לחצות את רף ה-300 קמ"ש, לנהוג במכונית חלומות הילדות ו...למצוא חיים.
למה דווקא שם?
כי זה אירוע מוטורי יוצא דופן בעולם הרכב. מכוניות קלאסיות נדירות שהייתם מצפים שיישמרו בתוך צנצנת פורמלין, או עטופות בצמר גפן ופצפץ, דוהרות - סליחה - טסות Flat-Out על המסלול במטרה לקבוע את הזמן הטוב ביותר בטיפוס הגבעה. חלק מהמכוניות כל כך ייחודיות שנזק שיגרם להן לא יימדד במונחים של שכר חודשי, אלא בעלות בית.
בדרך כלל באירועים מוטוריים בישראל, מכוניות - אפילו משפחתיות - יושבות נעולות ומוחבאות מאחורי חבלים. לפעמים אגב בצדק, כי אחרי שיבואנים דיווחו על נזקים כמו גניבות של ידיות הילוכים, מראות ואף מצבר! (אלוהים אדירים, איך יוצאים עם מצבר ביד מתערוכת אוטומטור), החליטו חלקם שעדיף להם שייראו את המכוניות מרחוק. מרחק שיספק שמירת נגיעה של ידיים חומדות וגם ידיים דביקות מאוכל שומני וקטשופ. בתערוכות בינלאומיות אחרות המכוניות פתוחות וניתן לגעת ולמשש את כל הכפתורים מלפנים ולהתרווח כמו אציל מאחור.
בגודווד ניתן לעשות את כל זה וגם להתיישב ליד מכונאי עם מברג. כך בדיוק אני עשיתי ליד מכונאי שכאילו יצא מהבדיחה על השען החירש, כיוון את הקרבוראטור של דטסון 260Z ראלי מאמצע שנות ה-70, רגע לפני שהמכונית עפה לעוד סטייג' על מסלול הראלי במקום. זה אגב היה הדבר שהכי הרשים אותי בגודווד - הקרבה הזו לקלאסיקות נדירות אשר קורעות את המסלול האספלט ומיתוסים מתחרעים מסלול הראלי כאילו יש גביע בסוף. אגב, אין. גביע. יש סוף.
אין ספק שזו התצוגה הניידת הטובה בעולם כשלצד מכוניות חדשות כמו טסלה מודל X חשמלית וחרישית, או פרארי לה-פרארי ייחודית, נוהמות מכוניות נסקאר, צווחות מכוניות פורמולה 1, מייללים אופנועי מוטו GP ורועמים מכוניות ספורט קלאסיות. איזה צליל, איזו מוזיקה איזו עוצמה של דציבלים שמתאימה אפילו למופע וירטואוזי באלברט הול. בתוספת מתובלת מדויקת של ריח שרפת צמיגים ושמן איכותי.
ושלא תחשבו שמאחורי ההגה יושבים סתם פשוטי עם, המכוניות נהוגות בידי אושיות מהמעלה הראשונה, שמתערבבים עם הקהל בחופשיות שאין כמותה. נהגים ורוכבים מהוללים כמו: ניקו רוזברג, לואיס המליטון וג'נסון באטון שמייצגים את עולם פורמולה 1, מארק ליאב (מנצח לה-מאן השנה), יארי מאטי-לאטוולה (WRC) ג'אקומו אוגוסטיני (מוטו GP), קרל פוגארטי (סופרבייק), מאט ניל (3 פעמים אלוף WTCC), רונה סנה (האחיין של...) ואלכס זנרדי (שנולד מחדש לאחר תאונת המירוצים ב-2001, ונוהג היום כמו שד על אף היותו קטוע שתי רגליים). ויש גם כמה "סבים" חביבים עם רגל עמוק בתוך הרדיאטור כמו: סר סטרלינג מוס, סר ג'קי סטיוארט וניק מייסון (המתופף האגדי של פינק פלויד).
לצד טיפוס הגבעה, ומסלול הראלי, יש איזור 'פיטס' רחב ידיים בו ניתן לטייל בחופשיות זרה לישראלי המצוי, שהכל פתוח ונגיש כולל אבזרים, חלקי חילוף וכלי עבודה. לכל יצרן רכב שמכבד את עצמו, יש כמובן דוכן עשיר שם הוא מציג את מיטב דגמיו לרווחת הקהל שפותח, סוגר וממשש כל דלת, חלון ותפר עור. יש דוכני אוכל למכביר מכל סוג, צבע ואומה (כמעט. אין פלאפל). יש שלל חנויות מרצ'נדייס עם פרטי לבוש ייחודיים לפסטיבל, אבל גם חנויות שמוכרות פריטים אחרים - לרוב במחיר יקר אבל לא מופקע ביחס לעולם הגשמי שמתקיים מחוץ לפסטיבל. כל אלה יחדיו יוצרים הפנינג שאין כדוגמתו כשהכל מלווה בקריינות על הנהג התורן שמטפס את הגבעה. השילוב של כל אלה יכול גם לעניין סתם יצורים אנושיים רגילים שייהנו מיום (או יותר) ייחודיים. עבור אנשים היברידיים - אלה שדם מהול בבנזין וסולר זורם בעורקיהם - האווירה הזו תגרום להם לרוץ כמו ילד בחנות ממתקים.
היסטורית המירוצים של גודווד
לצד אחוזת גודווד, בסמוך למפעלי רולס רויס ולעירה צ'יצ'סטר, שנמצאת כ-160 ק"מ דרומית מערבית מלונדון, שוכן מסלול טיפוס גבעה. בין 1948 ל-1966 אירח המסלול מרוצים רבים שהפכו מוקד עליה לרגל עבור כל חובב ספורט מוטורי. בחלוף הזמן הפעילות המוטורית באזור דעכה עד שלבסוף ננטש המסלול.
ב-1993 החליט בעל האחוזה והשטחים הנרחבים שסביב, הרוזן מרץ' וקינדרה, צ'ארלס גורדון לנוקס, להחזיר את הרעם לאזור כפי שהיה בימים שסבו שלט באחוזה. הפסטיבל הראשון כלל מכוניות יוקרה נחשקות, מכוניות תצוגה של פרארי ואסטון-מרטין, כשהכל נסוב סביב מרוץ טיפוס גבעה באורך 1.16 מייל (1.86 ק"מ). המארגנים ציפו לכ-2,500 מבקרים אך המציאות גברה על כל דמיון עם מכירות של כ-27,000 כרטיסים. כיום גודשים את הפסטיבל מעל 300,000 מבקרים לאורך שלושת ימי הפסטיבל, כשעיקר העומס (וגם ימי התצוגות והמופעים) ביומיים האחרונים.
היכן ומתי, וכמה עולה?
פסטיבל גודווד נערך לאורך שלושה ימים - שישי, שבת וראשון - כל שנה בסוף חודש יוני. יום חמישי, שהוא יום כניסת והתארגנות המציגים, פתוח גם הוא לקהל. החניונים מסביב (ויש הרבה) נפתחים ב-6:30 כששערי הפסטיבל נפתחים משעה 7:00. האקשן מתחיל ב-8:45 נמשך עד סביבות 18:00 והשערים נסגרים בשעה 19:00. המלצה: לנסות להגיע מוקדם ככל שניתן כדי להימנע מפקקים.
חשוב לדעת שלא ניתן לרכוש כרטיס במקום, אלא רק מראש. עבור האירוע שהיה השנה (ודומה בעלותו לשנה לפני כן) מחיר כרטיס למבוגר עמד על 32 ליס"ט ליום חמישי (יום התארגנות), 55 ליס"ט ליום שישי, 65 ליס"ט ליום שבת ו-65 ליס"ט ליום ראשון. כרטיס סופ"ש מוזל (שישי-ראשון) עלה 147 ליס"ט. כל המחירים מייצגים כרטיס מבוגר כאשר בני נוער (גיל 13-21) משלמים חצי מחיר, ומתחת לגיל 13 נכנסים בחינם. יש גם אפשרות לקנית כרטיסים לטריבונות סביב המסלול בתוספת תשלום, אבל לא חובה שכן אתם רוצים להיות הכי קרובים לגדר ושם עומדים וזה בחינם. החניה סביב היא חינם.
הגלריה המלאה למטה. תהנו.
