כמקובל עם התקרבות שנה עברית חדשה, הגענו גם אנו לשלב בחירת אנשי השנה, במקרה שלנו, בתחום הרכב בישראל. השנה החולפת תיזכר כשנת שיא של כל הזמנים במכירות רכב חדש, אבל את התואר 'איש השנה' החלטנו לתת לדמות, לפיגורה שתרמה את התרומה הגדולה ביותר לבטיחות בדרכים. נשאנו עיניים אל נבחרי הציבור, הצצנו לתוך משרדים ובחנו את פועלם של רבים בשנה החולפת, אך לא מצאנו דבר להתברך בו. להיפך, לאחרונה התקבלו שורת החלטות שנראה כאילו מטרתן הפוכה מהרצוי. לדוגמה, הורידו את רוכבי האופניים מהמדרכות כדי לחוס על הולכי הרגל החלשים מהם, רק כדי שהרוכבים יגמרו מתחת לגלגלי המכוניות החזקות מהם.
אז עברנו אל לובשי המדים, השוטרים. אלפים מהם מזיעים למעננו כל יום ולהם אנו מוקירים תודה, אבל לפני שהספקנו למצמץ, אגף התנועה הספיק שוב ושוב להחליף את העומד בראשו. וגם, לטעמנו, הניסיון לתלות במשטרה את האחריות לפיתרון לנעשה בכבישים נועד לכישלון. גורמי האכיפה לא מסוגלים למנוע תאונות - מרביתן קורות לא בידי עבריינים. תפקידם של האוכפים לעשות סדר בכבישים וסדר משהושג, מונע תאונות. לכן לטעמנו צריך לבחון את המשטרה במדדים חדשים - עבירות לקילומטר במקום הרוגים לקילומטר, למשל. אז גם ידעו אלה לבנות את כוחם בהתאם למטרות החדשות.
אז עברנו אל הרשויות המקומיות. שתיים התבלטו - תל אביב, עם הניסיון להתגבר על הכאוס ולאפשר, בין היתר, לדו-גלגלי לנוע על נתיבי התחבורה הציבורית. אבל זו רק טיפה בים והדרך לגן עדן עוד רצופה בהחלטות מטופשות רבות. הרשות המקומית השניה, רמת גן, שקיבלה החלטה (נקווה שאסטרטגית) לשפר תשתיות ולעשותן ידידותיות יותר לרוכבים (סימוני צבע לא מחליקים ועוד), אבל גם זה עדיין מעט. התחלה של מה שעשוי להיות שינוי חשיבה בריא.
אז בהעדר גיבור בטיחותי של ממש, עברנו כמובטח אל האחד שהכי השפיע על הבטיחות - הנהג הישראלי. הוא איש השנה שלנו והדבר נכתב בלשון זכר רק מטעמי נוחות. התואר נכון גם לנהגים וגם לנהגות בישראל. כולם, עם מעט מאוד יוצאים מהכלל מקבלים אצלנו את התואר בזכות ההשפעה העצומה על הבטיחות - ההשפעה השלילית. לא די שהתשתית מחורבנת ולא ידידותית (נסו להתנגש במעקה בטיחות כדי לראות כיצד הוא כלל לא דואג לבטיחותכם), תוסיפו לכך את הצפיפות המחרידה שנובעת מעוד שורה ארוכה של כשלים מדיניים וגורמת לכולנו לבלות שעות מדי יום בפקקים ותחשבו שהעולם עוצר כשממש ברגע זה הם חייבים לענות לקבוצת הוואטסאפ, להגיב לפוסט שערורייתי בפייסבוק, לסמן לב באינסטגרם על תמונת התינוק של חברים או לבדוק כיצד הם נראים אם היו כלבים בסנפצ'ט. כל זה כמובן בזמן שהם נוהגים בנהר של אספלט ומסביבם עוד נהגים שעושים בדיוק את אותו הדבר.
החיבור אל הסמארטפון הוא כה חזק, שהוא מנתק את מתפעלו באופן מוחלט מהעולם הסובב. זה לא נורא כשזה קורה בבית קפה או סתם במהלך רביצה בפארק, אבל כבר ראינו אנשים מפספסים תחנות באוטובוס וברכבת כי היו שקועים באלגוריתם של צוקרברג, ראינו אנשים שאיחרו לטיסות כי נתקעו משיבים לעשרות מיילים וראינו אנשים הורגים ונהרגים כשעשו זאת מאחורי ההגה. כי מה לעשות, כשאתם שוקעים בעומק הסמארטפון, ה-1.5 טון ברזל שלכם ממשיך לנוע (או עומד באור הירוק כשכולם כבר נסעו) עד שייעצר בדבר הראשון שנמצא מולו - מכונית משפחתית עם ילדים שבדיוק חזרו מבית הספר, רוכב אופנוע שממילא חייו קשים או מערבל בטון עמוס ואז אתם אלה שאוכלים אותה.
אז תודה לנהגים המסמסים והמצ'וטטים, תודה על תאונות החזית אחור, תודה על הסטיות מנתיבי הנסיעה, תודה על הולכי הרגל שנדרסים בזמן שחוצים במעברי חציה ותודה בשם מאות הרוגים, אלפי פצועים קשה, מאות אלפי פצועי בינוני וקל השנה בלבד. הכל בזכותכם ובזכות הטלפון החכם שלהם, שסובל בעצמו מתפעול לא חכם.
