דה-ז'ה-וו? המונדיאל של רוכבי המוטוקרוס

אל צפון איטליה הירוקה הגעתי דרך שוויץ היפה, גלשתי במורדות הר ה-MONT BLANC היפה והמושלג בפסגותיו אל העמקים הירוקים והאגמים היפים שבאזור צפון איטליה. תחרות מוטוקרוס האומות מתקיימת זו הפעם ה-70 (לא להאמין, 70 שנה), והיא סוגרת את עונת הסופרקרוס/מוטוקרוס האמריקאית ואת MXGP האירופאי. היא בעצם המונדיאל, האולימפידה לרוכבי מוטוקרוס אליה מגיעים טובי הרוכבים מכל העולם. מעבר לכך שהרוכבים מתחרים כנבחרת הם מתחרים גם כיחידים ולכן המתח רב ומורגש היטב באוויר. השנה הגיעו למג'יורה 38 מדינות. כל מדינה שולחת 3 רוכבים, כל רוכב מזנק ל-2 מקצים ומתוך ששת המקצים מחשבים רק את החמישה הטובים ביותר לכל נבחרת. הנבחרת שתזכה היא זו שתצבור את מספר הנקודות הנמוך ביותר בחישוב המקצים.

המסלול ממוקם בצפון איטליה בסמוך לאגם מג'יורה היפה והוא חמוש בטופוגרפיה מרהיבה כאשר הוא מתפתל בין ההרים ויוצר רמפות ענקיות וטבעיות שעולות במעלה ההר או יורדות ממנו (מפחיד). חלקן נישאות לגובה של ארבע קומות לפחות, זה מלחיץ ויפה כאחד. על המסלול הירוק "מתלבשים" אנשי ההפקה שלYouthstream (מפיקי ליגת ה MXGP) ועוטפים אותו בשלל צבעים של שלטי נותני החסות. גם משאיות ענק של היצרנים השונים מתמקמים בשטח הכינוס ומשלימים את התמונה היפה הזו. מאות אנשי הפקה, סדרנים, רופאים, חובשים, שוטרים יקבלו עשרות אלפי אוהדים שיגיעו לעודד את הנבחרת או הרוכב שלהם והשמחה/האווירה מובטחת למי שכבר חווה 3 אירועים כאלה בעבר.

הנבחרות המובילות צרפת, ארה"ב, בלגיה, גרמניה והמארחת איטליה מתוחות ביותר. נבחרת ארה"ב עם עבר מפואר של 22 זכיות (13 ברציפות) מפסידה בשנתיים האחרונות לצרפת רוצה מאוד להחזיר לה את הכבוד האבוד. יפה היה לראות את נבחרת החלומות של ארה"ב ריקי ג'ונסון, ג'וני א'ומרה ודיויד ביילי שזכו במג'יורה לפני 30 שנה (1986) באים לתת עצות ותמיכה לרוכבי נבחרת USA הצעירים וכמובן לתת שואו לקהל. נבחרת בלגיה היא הנבחרת שהשתתפה הכי הרבה פעמים במוטוקרוס האומות (26) ועם 15 זכיות (9 ברציפות), נבחרת בריטניה עם 16 זכיות ושבדיה עם 7 זכיות.

גם בנבחרת ישראל מורגש המתח וההתרגשות מהאירוע. נבחרת ישראל משתתפת זו הפעם הרביעית תודות לשיתוף פעולה של מ.מ.ס.י נציגת FIM בישראל, מועדון המוטוקרוס הישראלי וההתאחדות לספורט מוטורי. שלושת הרוכבים של הנבחרת הישראלית הם: זיו כרמי ירכב במקצה ה-MXGP על ק.ט.מ SX-F350 סמ"ק שאותו קיבל מסוכן מקומי. אורן חסון שיצא ב-2014 למוטוקרוס האומות בלטביה ירכב במקצה ה OPEN על הונדה CRF450R ודן מיה ירכב במקצה ה MX2-על קאוואסאקי KXF250. שלושתם רוכבים מובילים, מאומנים אשר הציבו לעצמם מטרה לעלות לגמר B (מקומות 21-32 לאחר מקצי הדירוג), יעד שאפתני שאף נבחרת ישראלית לא הצליחה להשיג בשלוש שנים האחרונות. המשימה לא פשוטה בכלל ובמיוחד כאשר בישראל אין תמיכה מהמדינה ברוכבים, בישראל יש רק מסלול אחד חוקי שרחוק מאוד בצורתו ובאורכו מהמסלול במג'יורה שלא לדבר על הבדלי המהירות הממוצעת בין המסלולים (38 קמ"ש בוינגייט לעומת 58 קמ"ש במג'יורה).

השנה הצליחו חברי הנבחרת הישראלית לצאת יום קודם לתחילת האירוע ולרכב במסלול דומה למסלול בו הם יתחרו, יתרון גדול לעומת הנבחרות שיצאו בעבר שלא היתה להם הפריווילגיה הזו. חברי הנבחרת מוצאים את עצמם במסלול מתאמנים ביחד עם רוכבי נבחרת ארה"ב, צרפת וההתרגשות בשמיים. לאחר יום עמוס באימונים והכנות מגיע יום הבדיקות הטכניות בהן נבדקים האופנועים בדקדקנות ע"י נציגי FIM אשר בודקים את רעש האופנועים ע"י מד דציבלים. יש לציין שבשנים האחרונות יש הקפדה יתרה על רעש האופנועים ומי שאינו עומד בתקן מתבקש להחליף משתיק או לרסן את עוצמת הרעש. כמו כן נבדק משקל האופנוע וכמובן קסדת הרוכב. בסיום היום המעיק והארוך הזה כולנו מתפזרים למלונות ומחכים בקוצר רוח ליום שבת למקצי האימון והיותר חשוב מקצי הדירוג שיקבעו איזה נבחרות עולות אוטומטית (19) לגמר A ואיזה נבחרות יעלו לגמר B ו-C.

זיו כרמי הוא הנציג הראשון שיעלה למקצה אימון חופשי של 40 דק'. המסלול שזיו קיבל בוצי מאוד, בתול שעדיין לא ייצר קווים, האופנועים הראשונים שעולים עליו מקבלים מעטפת בוץ חביבה. זיו מנסה לרכוב כמו שהוא יודע, אך הבוץ, תוואי המסלול המשוגע ולזה תוסיפו עשרות רוכבים מהירים שעוקפים אותך מכל כיוון אפשרי ובמהירות מטורפת לא מאפשרת לו לרכוב בחופשיות והדבר ניכר לכל צופה מהצד. הבדלי הרמות תהומיים ועל כך יעידו זמני ההקפה. זיו מייצר זמנים של 2:30 דק' להקפה המהירה ביותר בעוד שמוביל האימון פברה הצרפתי סוגר זמן הקפה של 1:53 דק', הפרש אדיר של 37 שנ' להקפה. אין כל ספק שהחבר'ה האלה מכירים ויודעים לרכוב בבוץ, בקוליסים (חריצים) מטורפים ובתוואי מסלול שמשאיר את הצופה בו פעור פה. הם לא מחשבנים לכלום וגם לא מתרגשים יותר מידי מהבוץ, פשוט פותחים מצערת לרווחה וטסים על המסלול.

דן מיה עולה שני ומקבל מסלול קצת פחות בוצי, מסלול שכבר יש בו קווים בפניות, אמנם חריצים בעומק של 30-40 ס"מ אך לא העיסה שזיו קיבל. להבדיל מזיו, דן נראה משוחרר יותר ומצליח לרכב ואפילו לסיים חלק מהרמפות המטורפות של מסלול מג'יורה לא לפני שדן מוצא עצמו על האדמה באחד מהקוליסים העמוקים באחת הפניות. דן יוצא לאחר כמה הקפות והוא מבין שהוא חייב קודם כל לסיים את כל הרמפות ורק לאחר מכן לנסות ולייצר זמני הקפה. גם כאן מיד רואים את הבדלי הרכיבה, המהירות בפניות ובזמני ההקפות. דן סוגר הקפה ב 2:23:82 כאשר מוביל הקטגוריה ג'רמי ואן הורביק הבלגי הלא צעיר בזמן של 1:54.

שלישי עולה אורן חסון שלו יש כבר ניסיון תחרותי במוטוקרוס האומות (2014) והמסלול אליו הוא ניגש כבר מסודר, "יבש" אם אפשר לקרוא לזה כך. גם אורן לא נראה ממש חופשי על המסלול כאשר שאר הרוכבים שרוכבים מימינו ומשמאלו, מעליו ומתחתיו נראים כמו מתקפת יתושים. בראש הטור מככבים ג'ייסון אנדרסון שקובע את הזמן המהיר ביותר על המסלול 1:52 דק' להקפה, שני פאולין גוטייה הצרפתי וסוגר את השלישייה ג'פרי הרלינגס ההולנדי הנחמד שקיבל אופנוע 450 סמ"ק כמה ימים קודם לכן.

אורן מצליח ראשית לסגור כמעט את כל הרמפות שזו כבר משימה לא פשוטה, אך הזמנים שלו עומדים על 2:21 דק' להקפה. זה לא סוד שכבר במקצה האימונים החופשי ראינו שזמני ההקפה של רוכבי הנבחרת שלנו איטיים בהרבה משאר הרוכבים (30-37 שנ' להקפה) והיעד שהציבו הרוכבים לעלות לגמר B לא נראה ריאלי. אמנם הכל פתוח למקצי הדירוג והכל יכול לקרות, אך בפער כזה גמר B מתרחק מהנבחרת בצעדי ענק. רוב האופנועים מובלים לעמדות השטיפה, שינויים וכיוונים אחרונים לפני מקצי הדירוג. כל הרוכבים למדו את המסלול, הקווים, הרמפות והקוליסים. לרוכבים יש שעה וחצי לנוח, לאכול, לאסוף כוחות ולנזק למקצים של 20 דק' + 2 הקפות.

במקצי הדירוג (20 דק' + 2 הקפות) הרוכבים שלנו אמנם מצליחים לרכוב הרבה יותר טוב וחלק ממקצה האימונים ונראים יותר משוחררים על המסלול, אך כל זה לא מספיק לגמר B ובנוסף אורן חסון נופל בהקפה השלישית, נפצע ויוצא מהמשחק. מה שמשאיר אותנו ללא אורן חסון לגמר C, מקצה חדש ורעיון מבריק של המארגנים המאפשר לנבחרות החלשות לזנק למקצה משלהם כאשר הזוכה עולה לגמר B. בגמר C זיו ודן מזנקים מצוין, דן מיה נופל כבר בהקפה השנייה ויורד למקום האחרון, זיו רוכב חלק, אך לא מספיק מהר בכדי להתברג בראש הטור. זיו כרמי מסיים במקום 15 ודן מיה במקום 18 ובסיכום התוצאות ולצער כולנו נבחרת ישראל מסיימת במקום השביעי והאחרון בגמר C ובמקום ה 38 בדרוג הכללי.

מקצי הדירוג מספקים השנה שפע של מתח מטורף, קהל משולהב ורעשני במיוחד ומסלול מרהיב ביופיו. נבחרת ארה"ב (ג'ייסון אנדרסון, קופר ווב ואלכס מרטין) הייתה רוצה לשכוח את מקצי הדירוג ולמחוק את יום השבת הזה כאשר היא מסיימת את היום רק במקום ה 15 והמאכזב עם פציעה של הרוכב המוכשר שלה ג'ייסון אנדרסון. נבחרות צרפת, בלגיה והולנד מדורגות בראש מה שמאפשר להם לחזור למלון בהרגשה טובה ליום ראשון ולמקצי גמר A. מה שיפה במוטוקרוס האומות שעד שזה לא נגמר זה לא נגמר והכל פתוח ליום ראשון ולגמר A.

יום ראשון נפתח מוקדם בבוקר עם השמעת רצועת אופרה איטלקית בקולי קולות ברחבי המסלול. קהל רב של עשרות אלפים נוהר למדשאות שסביב המסלול, מגיע מאופר ולבוש בצבעי המדינות, חמוש במשורי שרשרת מרעישים, צופרי אוויר, רימוני עשן צבעוניים, דגלים וכל מה שיכול לייצר רעש רב וצבע. ראשונים לזנק הם קטגוריות MXGP + MX2 אופנועים בנפח 450 ו-250 4 פע'. פברה רומניין הצרפתי והקיסר טוני קאריולי היו אלה שסיפקו את ההצגה לקהל ובכל פעם שקאריולי האיטלקי הצליח להתקרב לפברה הצרפתי נשמעה נהמה מחרישת אוזניים בקהל. מאחור מסיים שלישי קווין סטריבוס הבלגי ורביעי קופר ווב (GOOD FOR USA). בסיכום תוצאות המקצה הראשון בלגיה מובילה, ארה"ב במקום שני ונבחרת צרפת סוגרת את השלישיה.

כמו שנאמר, הכל פתוח והמתח באוויר למקצה השני - MX2 + OPEN. אנדרסון האמריקאי (6) שנפצע אתמול פותח ראשון, כאשר ג'פרי הרלינגס ההולנדי רודף אחריו וכמעט עוקף אותו עד למעידה קטנה שמאפשרת לאמריקאי לעוף קדימה ולסיים ראשון. ג'ייסון אנדרסון מניף את ידיו באוויר, נבחרת ארה"ב מדורגת במקום הראשון לאחר המקצה, אך לרוע מזלו רוכב איטי שמגיח מאחור נוחת לו על הראש וזה מאבד את הכרתו לזמן מה, בהילוך האיטי זה נראה רע מאוד אך לשמחת כולם הבחור חוזר להכרתו, אך לא יוכל לזנק למקצה האחרון והקובע וכל המשקל מוטל על כתפיו של קופר ווב שיזנק לבד.

נבחרת ארה"ב ממוקמת במקום ראשון עם 23 נקודות, צרפת מקום שני עם 28 נקודות ושוויץ עם 36 נק'. המקצה השלישי והאחרון הוא זה שיקבע מי תהיה הזוכה השנה במוטוקרוס האומות. לאחר הדרמה במסלול עם הנחיתה על ראשו של אנדרסון האמריקאי ניתן לחתוך בסכין מנתחים את המתח באוויר. הנבחרות דרוכות ועצבניות, הכל פתוח וכולן רוצות את הזכייה. כולם מחכים למקצה האחרון MXGP + OPEN.

אווה, נערת מונסטר מרימה את שלט החמש שניות ויש לנו זינוק, ג'פרי הרלינגס (18) טס ראשון לפניה אחריו המקומי טוני קאריולי (40), הקהל בטירוף... שלישי טומי סריל הבריטי. קופר ווב (4) פותח גם טוב ומתברג במקום החמישי. פברה הצרפתי (1) פותח רע מאוד וממוקם כרגע במקום התשיעי. קופר ווב האמריקאי מצליח לשפר ולעלות למקום הרביעי ונבחרת ארה"ב מרגישה שהיא אולי מחזירה את הגביע הביתה. אך זה נשמט ממנה ברגע שקופר ווב נופל באחת הפניות, מאבד מס' מיקומים והגביע הנכסף מתרחק שוב לשנה הבאה.

בינתיים מאחור מצליח הצרפתי פברה רומניין לעלות תוך כדי רכיבה יפה וחלקה עד למקום הרביעי מה שמספק לצרפת בחישוב התוצאות הסופיות את המקום הראשון במוטוקרוס האומות 2016 והשלישי ברציפות. מקום שני לנבחרת הולנד ומקום שלישי והמאוד מאכזב מבחינתם לנבחרת ארה"ב. עם סיום המקצה פורץ הקהל את הגדרות ורץ אל עמדת הפודיום לחלוק כבוד לנבחרת צרפת ולשאר הנבחרות. סיום מותח ומפתיע כמו שרק מוטוקרוס האומות יכול לספק.

לרוכבי המוטוקרוס שלנו יש המון שיעורי בית לעשות, להפיק לקחים וליישמם. יש לנו רוכבים טובים, מוכשרים ודור חדש לגדל לתוך הספורט היפה הזה, לתמוך בהם ולדחוף אותם להגיע להישגים ולהשתתף באירועים כאלה כאשר הם מוכנים ומאורגנים. את הלקחים חשוב ליישם לטובת אלה שיסעו בשנים הבאות. המדינה, שר האוצר ושרת הספורט חייבים להקצות שטחים לבניית מסלולים בסדרי גודל כאלה ולהקצות תקציבים לספורטאים. ישראל נחשבת למדינה מתקדמת ומובילה בהרבה תחומים, ממש כאב לי לראות עד כמה אנחנו מפגרים בתחום זה אפילו ממדינות סאן מרינו, תאילנד, איסלנד.

מה יש כאן שאנחנו לא מצליחים להרים ספורט מוטורי לתפארת? למרות זאת את הדלת שנפתחה ב-2013 צריכים להשאיר פתוחה למען הדור הבא. אסיים במשפט: עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. דה ז'ה ווה? וואלה! ניפגש באנגליה ב-2017.

כל עולם הדו גלגלי בוואלה! רכב