פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דעה: אתם לא תקועים בפקק, אתם ייצרתם אותו

      המצב בכבישים מדרדר ופתרון מצד המדינה אין בנמצא, אך אלו אינם יכולים להסביר מדוע האזרח הישראלי החושש כל כך "לצאת פראייר" ממשיך לרקוד לצלילי הכינור של מנהיגיו, ובדרך מפסיד כסף רב, זמן ובריאות

      עומסים כבדים באזור גוש דן ובמרכז הארץ עקב השבתת התחנות בתל אביב (אבי כהן)
      (צילום: אבי כהן)

      דו"ח ה-OECD על מצב התחבורה בישראל שפורסם לפני כמה שבועות, מאושש את מה שכולנו יודעים כבר מזמן - ישראל היא שיאנית הצפיפות בכבישים מבין המדינות המפותחות, עם יותר מ-2,500 כלי רכב לק"מ כביש.

      לא מדובר על אי נוחות בלבד. מלבד אובדן של מיליארדי שקלים למשק מידי שנה בגין הפגיעה בפריון העובדים, אחראי הגודש בכבישים לאובדן של מאות חיי אדם מידי שנה, ופגיעה אנושה בבריאות התושבים בגלל שיעור זיהום האוויר.

      מומחים בעלי שם, עמותות וארגונים כלכליים, ממהרים להפנות אצבע מאשימה ובצדק כלפי המדינה, משרד התחבורה, הרשויות המקומיות וחברות התחבורה הציבורית. ההסתכלות קצרת הטווח של אלה, כך הם טוענים, מובילים את ישראל אל אפוקליפסה תחבורתית, בה אזרח יעמוד בפקק אינסופי מרגע יציאתו בבוקר לעבודה ועד חזרתו בערב.

      על המדינה להפסיק להסתכל על האזרח כ"מקור לסחיטת מיסים או כפרה חולבת", טוענים המקטרגים, להגדיל מידית את ההוצאה על תשתיות תחבורה ציבורית, ולאמץ הגבלות נוקשות באשר לשימוש בכלי רכב, בעיקר באיזורים צפופים, כמו מרכז הארץ.

      קודם תבדקו איפה אתם יכולים לשנות את המצב

      אין ספק. כשלי המשילות, והרצון לרווח פוליטי מיידי המוכרים כל כך במחוזותינו, מעלים את ישראל על הנתיב הבטוח לקטסטרופה תעבורתית. אך כל אלו אינם יכולים להסביר מדוע האזרח הישראלי החושש כל כך "לצאת פראייר" ממשיך לרקוד לצלילי כינור מנהיגיו שאכזבו אותו פעם אחר פעם, ואגב כך מפסיד כסף רב, זמן ומשלם בבריאותו.

      לאחרונה, ישבתי לבילוי לילי עם כמה מחברי הקרובים; אנשים אינטליגנטיים, בעלי משרה טובה ומשפחה אוהבת, "ישראלים יפים" לכל הדעות. נדהמתי כאשר שניים מהם, אגב תלונות נוקבות על ה"מצב הבלתי נסבל בכבישים", התעקשו לשכנע אותי שהם זקוקים לרכבם לאורך כל היום. כדי לסבר את האוזן, שניהם גרים ועובדים בתל אביב, ונוסעים מידי יום בממוצע כ-5 ק"מ, מהעבודה אל הבית, ובחזרה.

      כאשר העליתי בפניהם את האפשרות לוותר בימים מסוימים על הפקק ולעבור לדו גלגלי, אופניים או קטנוע, או (רחמנא ליצלן) לבדוק את התחבורה הציבורית במסלול הנסיעה היומי שלהם, הגיבו שניהם בצחוק ופסלו מראש את הרעיון. למחרת, בקבוצת הוואטסאפ הקבועה נשמעו שוב התלונות על הפקקים. ביג סופרייז.

      קשה לחלוק על העובדה כי רכב פרטי מהווה כיום את הפתרון הראשון לאזרח. תחבורה ציבורית, אופניים או דו גלגלי, אינם מתאימים לכל אחד. אזרחים רבים, בעיקר אלה הגרים באזורים מרוחקים והם בעלי משפחות, לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על הרכב הצמוד. גם במרכז הארץ, ישנם אזורים רבים שאינם מאפשרים התניידות נוחה עם אופניים או תחבורה ציבורית.

      אבל, וזה אבל גדול, אסור לפסול מראש; יש לבחון את החלופות לפני שממהרים להיכנס לרכב, בוודאי בנסיעות קצרות. עידן המהפכה התעשייתית הרביעית, אשר מחברת את כולנו לכדי קהילה מחוברת אחת, מאפשר לנו למצוא בקליק טרמפ עם אדם שעובד במקום עבודתנו, או בסמוך אליו. פתרון כזה לא רק יחסוך כסף וזמן, אלא יגדיל את המעגל החברתי ויגביר את הסולידריות החברתית.

      דוחות משטרה צומת מעריב הרכבת הקלה (ראובן קסטרו)
      (צילום: ראובן קסטרו)

      בעזרת חשיבה יצירתית ותכנון מראש, אפשר לנסות ולבנות מסלול המשלב נסיעה באופניים ותחבורה ציבורית. אולי לא מדובר על פתרונות הוליסטיים מושלמים, אולי לא תוכלו להיפרד מהרכב הפרטי אבל מספיק שכל אחד מאיתנו יוותר פעם בשבוע על הנוחות של רכבו הפרטי, כדי לייצר השפעה חיובית על המצב בכבישים.

      כשם שאנחנו לא מחכים למדינה שתדאג לנו בתחומים אחרים, ומוצאים בעצמנו את הפתרונות הרצויים, כך גם כל אחד מאיתנו צריך לקחת אחריות על עצמו, וסביבתו הקרובה, לצאת מהקופסא ולבחון חלופות אחרות. בפעם הבאה, כשאתם מתלוננים על הפקק שנתקעתם בו בדרך ליעדכם שמרוחק רק קילומטרים ספורים ממקום מגוריכם, זכרו – לא נתקעתם בפקק, אתם הפקק.

      הכותב הינו יועץ תקשורת בחברת UNIK המתמחה בתחומי הרכב והתחבורה.