דעה: מיזם הרכב השיתופי בת"א - הפקרות התחבורה הציבורית

מיזם המכוניות השיתופיות של עיריית תל-אביב, שהושק בשבוע שעבר, נוגע בלב השאלה מהי תחבורה ציבורית, מה מטרתה, את מי היא נועדה לשרת וכיצד. בעתיד הקרוב השאלות האלו יהיו בלב הדיון הציבורי, כשנתכנן את עתיד הערים שלנו ואת הצרכים התחבורתיים של התושבים בתוכן.

"אוטו-תל", זה שם המיזם, הוא מערך להשכרת מכוניות לטווח קצר מאוד - שעות ודקות - עבור נסיעה בתוך העיר, והוא בעצם הפרומו לדבר הבא שהאנושות מצפה לו בכיליון עיניים: הרכב האוטונומי. היתרונות של האוטונומי ברורים: פחות תאונות, יותר שיתופיות, פחות מקומות חניה ופחות כלי רכב פרטיים, לכאורה.

אם מסכימים שהתחבורה הציבורית היא אמצעי שמטרתו להניע אנשים במינימום זמן, אפשר להמשיך הלאה ולהסכים גם כי האמצעים לכך משתנים ממקום למקום ומתקופה לתקופה. ישראל מפגרת בפיתוח התחבורה הציבורית שלה ביחס לעולם המערבי. אפשר למדוד זאת בסכומים שהשקיעה בהסעת המונים לאורך השנים - 86% פחות מהממוצע במדינות המערב, או במבחן בתוצאה: זמני הנסיעה בתחבורה הציבורית לאזורי התעסוקה ארוכים כאן פי שניים עד פי ארבעה מאשר ברכב הפרטי - זאת למרות הפקקים.

במילים אחרות אין לנו תחבורה ציבורית טובה, עוד לפני שהזכרנו את ההשבתה בשבת, ובעצם אין לנו אופציה לבחור. אנחנו מנווטים בעל כורחנו לשימוש ברכב פרטי, שהוא בדרך כלל מכונית, וזאת למרות מגרעותיה הרבות והמחיר הגבוה הכרוך ברכישתה ובתחזוקה השוטפת.

את המחיר כולנו משלמים: בעיקר בכניסות לערים ולמטרופולינים, לאזורי התעסוקה ובמרכזי הערים העמוסים במכוניות פרטיות שפוקקות את הכביש, את מקומות החניה ופוגעות במשק העירוני ובחוויה האורבנית שעיר יכולה להציע.

על פניו נראה שהמיזם של רון חולדאי הוא הפתרון למצב הקשה שאנחנו כלואים בו. חולדאי מציע לעזוב את הרכב הפרטי לטובת רכב שיתופי. אבל מדובר בניסוי שנערך על חשבוננו. הנחת העבודה שלו לפיה נהגי הרכב הפרטי יעזבו אותו לטובת הרכב השיתופי שנויה במחלוקת גדולה. חולדאי מציג תחזית למעבר של נהגי הרכב הפרטי לרכב השיתופי - אולם במקומות אחרים בעולם מתבררים נתונים הפוכים: מעבר של נוסעי התחבורה הציבורית ההמונית לרכב השיתופי לסוגיו.

כך או אחרת - זו שאלה של הטווח הקצר. בכל מקרה בטווח הרחוק רכב שיתופי או אוטונומי אינו הפתרון למרכזי הערים שמצטופפות ונגדשות בני אדם וכלי הרכב, וגם לא לנסיעה לאזורי תעסוקה המתאפיינים ב"פיקים" של תחבורה. המקומות הללו יהפכו לעמוסים יותר, הבנייה לגובה מתרבה והולכת, הערים בישראל עוברות הליך ציפוף מואץ - כל אלה יכפילו עשרות מונים את מספר בני האדם שיגיעו למרכזי הערים. או אז אולי ניפטר מהפקקים של הרכב הפרטי - אם חולדאי צודק, אבל ניתקע בפקקים חדשים: בפקקים של הרכב האוטונומי והשיתופי.

הפתרון למשבר התחבורה של ישראל והחזון התחבורתי צריך להיות הפיכתה של התחבורה הציבורית למהירה יותר מהרכב הפרטי.

נהגי הרכב הפרטי אינם אויב. הם אנחנו. כולנו משלמים מחיר כבד מאוד על הפקרת התחבורה הציבורית בישראל. ה"אוטו-תל" הוא פתרון לטווח הקצר. לטווח הארוך הוא יגביר את העומס של הרכב הפרטי על מרכזי הערים ויאריך את זמני הנסיעה.

פתרונות תחבורתיים מהסוג השיתופי והאוטונומי מתאימים לסביבה פרברית, למי שאין לו קו ישיר לתחנת הרכבת או לציר של התחבורה הציבורית, כשגודל היישוב אינו יכול לקיים תחבורת אוטובוסים טובה. הרכב השיתופי הוא הפתרון לקילומטר האחרון בדרך הביתה - מתחנת הרכבת או מתחנת האוטובוס שעל הדרך.

חולדאי אמר במסיבת העיתונאים כי "נגמר עידן הרכב הפרטי. אין בכביש מקום לכלי האגואיסטי הזה". אלה אמירות אמיצות מצדו של ראש עיר מכהן, יש בהן חזון והן מראות שחולדאי ממהר ללמוד ואינו תקוע בקונספציות ישנות. אבל לצערו כראש עיר אין לו הסמכות והשליטה על מערכות הסעת ההמונים בתוך העיר שלו.

חולדאי מבין שישראל נמצאת בעיצומו של משבר תחבורה הולך ומחריף, שמציב סימני שאלה סביב יעילות הרכב הפרטי. בשנת 2016 עלו לכבישי הארץ 300 אלף מכוניות חדשות ורק 120 אלף ירדו, כלומר תוך שנה הוספנו 180 אלף מכוניות. ביום הראשון של שנת 2017 חיכו בנמל אשדוד עוד 80 אלף מכוניות - הפקק מתחיל כבר שם. הנזק למשק מהפקקים נאמד ב-15 מיליארד שקל בשנה. סכום שצפוי להכפיל את עצמו עד 2030. מטרופולין תל -אביב עמוס וגדוש במכוניות לעייפה. נתיבי איילון הפכו לפקק אחד גדול ברוב שעות היום ותוואי הדרך שלהם נוצל עד תום. אפליקציות מסוגה של waze מפזרות את הפקקים באופן שווה, מצליחות לחזות את אורכו של הפקק, להתריע בהצלחה מפני מפגעים בדרך, אבל לא חוסכות זמן לנהג.

חולדאי צודק כשהוא אומר "תם עידן המכונית הפרטית", אך מיזם "אוטו-תל" עלול להתגלות כמהלך שלא יקדם את חזונו זה.

יוסי סעידוב הוא מייסד 15 דקות - ארגון משתמשי התחבורה הציבורית בישראל.