גברים במלכודת: כיצד הפך טיול שלג תמים, למלכודת בוץ לילית?

סטילס: רמי גלבוע, דורית פלד, הראל סטנטון

הקולות המשובשים שבקעו ממכשירי הקשר היו דרמטיים, וניתן היה לחשוב שפרצה מלחמה; תריסר רכבי שטח תקועים בבוץ, לילה יורד ו-טויוטה תלויה על בלימה, גשם מציף את הערוץ... שמענו במקוטע שמחצית הכלים הצליחו להיחלץ מהשטח, אבל האחרים יבלו את הלילה במעמקי הערוץ – ללא ציוד שינה, ללא קרשים למדורה, ללא אמצעי חימום. העסק החל להיראות כמו צרה צרורה או לחילופין ועל פי בחירתכם האישית – כהרפתקת ג'יפאות טהורה, שתספק צ'יזבאטים למדורות הטיולים הבאים.

טיול השלג של מועדון "לנד רובר וחברים" נולד כמו כל אחד מתריסר הטיולים השנתיים של המועדון: אריק נגל (מנהל דף הפייסבוק ומוביל הטיולים) מעלה תאריך ומסלול, החבר'ה עוזבים את הכול ומגיעים לנקודת המפגש. מטיילים בשטח יומיים או יותר, ישנים באוהלים, מבשלים על מדורה, עושים ג'יפאות טובה וחוזרים הביתה רגועים. כך בדרך כלל אבל טיול חורף צפוני, מצריך התארגנות אחרת; אין לנו בעיה לבלות לילות קרים במדבר, אבל 2 מעלות וגשם בלתי פוסק? זה כבר דורש היערכות.

לפיכך ארגן אריק לינה ב"אורחן מנדלה" באיילת השחר; יהיה כייף, כך חשב, להתכנס באורחן המחומם, לאכול ביחד וללכת לישון בסטאלבט. רצתה א?ל?ת המזל ודורית ואנוכי, לא הצטרפנו לקבוצת הבוקר. בצהרי היום חיכינו להם ליד מושב 'עלמה' אליו היו אמורים להגיע בנסיעת שטח, מחצור הגלילית. בדרך כבר שמענו במכשירי הקשר על בעיות עבירות ותקיעות, שרק החריפו ככל שהגשם הסוחף המשיך לרדת בדליים. לא עברו אלא קילומטרים ספורים והג'יפאים הבינו שהפעם, זה כבר לא צחוק.

שמורת דלתון שזורה בעשרות שבילי 4X4, סינגלים לאופניים ושבילי צעידה. במזג אוויר טוב אין שם בעיית עבירות אבל גשם אדיר כמו זה שירד הפעם, הופך את השבילים למלכודת רצינית – אדמת החרסית הדקיקה הופכת למשטח חלקלק ובוגדני להחריד ("מרגרינה" בלשון הגי'פאים), עליו קשה אפילו לצעוד ברגל. הוסף על כך שיפועים תלולים וחריצי מים אדירים, ותקבל מתכון לקטסטרופה. חברי השיירה היו ג'יפאים מנוסים אבל לא לכולם היו צמיגי שטח, נעילות והגבהות. מהר מאוד הפך המסע לזירת "ה?חל?ק?ר?ח", חבר'ה החלו להסתבך ואחד הג'יפים נתקע על פי תהום. בהתייעצות עם ג'וי בירן החליט אריק לעצור את המלחמה, לפני שייקרה כאן אסון. הרכב התקוע ננטש על מקומו, והשיירה התפצלה לשניים: שישה כלים שנתקעו מאחורי הקרוזר נשארו לישון בשטח, חמשת הכלים הקדמיים המשיכו בדרכם – בהנהגתו של השריף המקומי אשר צור, שהוביל את הניצולים לאורחן מנדלה.

דורית ואני כבר קלטנו שהתוכנית השתבשה והחלטנו לנצל את שעות האור האחרונות, כדי לטייל בשביל המקסים של נחל דישון. חלקו העליון של הנחל חסום לתנועת ג'יפים אבל החלק התחתון היה רטוב ואירופאי עם עצי אלון וחרוב, זרימה יפה ובדידות מלאה מסביב – אף אחד לא היה מספיק אוויל כדי לנסוע שם, ביום חורפי שכזה. הנחל היה שלנו ושל פרות הבשן, כייף גדול.

כשהגענו לאורחן מנדלה כבר בערו העצים באח, ואנו הזדרזנו לבשל משהו חם לניצולים – תה צמחים, גבינות ונשנושים, פרגיות מוקפצות על אורז, כל מה שצריך כדי להפשיר מהמצור. יכול היה הערב להיות נינוח ואינטימי, אלמלא היו מחשבותינו טרודות במצבם של הג'יפאים שנשארו בשטח – כולל כמה זוגות ואף ילדים, שנאלצו להתמודד עם טמפרטורות בקרבת הקיפאון, וגשם שוטף. ניצלנו את הערב כדי לתאם חילוץ למחרת הבוקר, כולל משלחת שתצא אלינו מאזור המרכז.

בחמש בבוקר יצאו המחלצים מתל אביב, ובשבע כבר נכנסנו לשטח – אשר צור חזר עם כננת ידנית (Tire fort) מפלצתית, עוזי כדורי ונעם לוין (ניסן פטרול), שמוליק שמואלי (היי לקס עמוס ביתדות עיגון וציוד חפירה), כפיר שפיר (ג'יפ צ'ירוקי), וניר הולנדר (ג'יפ רנגלר). יצוין כאן כי מועדון "לנד רובר וחברים" מקבל לשורותיו גם רכבי שטח נחותים כמו פטרולים, טויוטות, ג'יפ, פג'רו ואפילו סוזוקי קטון – מכאן ה"חברים" שבשם המועדון. הבריטים אינם מתנשאים על אף אחד.

הצטרפתי לדיפנדר 90 של אשר צור, שהוביל את שיירת המחלצים תוך סיפורי גבורה ואסונות שהתרחשו באזור. עוזי, אמירה ושמוליק התמקמו בנקודת חילוץ גבוהה, בקטע שידרוש עבודת כננות מסיבית. האחרים המשיכו לרדת לעמק המוצף, בשביל חלקלק עם חריצי מים קטלניים, שגרמו לדיפנדר לנופף בגלגליו כמו פרימה בלרינה מבלט 'בולשוי'. לאחר דקות ארוכות הגענו לחניון הלילה המאולתר - היה קר, רטוב ועגמומי, אבל האנשים היו בסדר גמור. מיודענו גו'י בירן בילה את הלילה עם החבר'ה בשטח; בשבע בבוקר כבר החל לחלץ את עצמו ואשר נרתם מולו כעוגן לכננת. הבוץ היה חלק בטירוף אבל לפחות, לא ירד גשם חזק מדי.

לקח לנו כשעה וחצי לחלץ מהחניון את חמשת הג'יפים התקועים; ירון פוס וניר הולנדר הובילו את פליטי השיירה לכיוון היציאה, שם משכו אותם עוזי ושמוליק בעזרת כננות. במקביל ניגשנו לחילוץ הלנד קרוזר שבילה את הלילה בעמדה מפחידה מאוד – תקוע מחוץ לשביל, בשיפוע צד שמתחתיו פעורה תהום של כעשרה מטרים. טוב עשו הנתקעים שלא ניסו לחלץ את הלוויתן הלבן, בלילה ובגשם! באור יום היה קל יותר לראות עד כמה המצב בעייתי – שביל צר וחלקלק, בלי שום נקודת עיגון בצידו; אין עצים, אין סלעים, רק סבך שיחים המקשה על העבודה.

נעם לוין הוא מתנדב ותיק ב"יחידה לפינוי צירים", והפטרול שלו עמוס בציוד חילוץ מכל סוג. תוך דקות נעצנו בקרקע יתדות-עוגן באורך מטר, פרשנו רצועות גרירה ומכפילי כוח, ורתמנו את הכננת הידנית לעיגון הטויוטה, שלא תחליק לתהום. כפיר התייצב עם הצ'ירוקי מאחורי הטויוטה ורתם כננת, הפטרול מאבטח את הצ'ירוקי מאחור – זה נשמע ונראה כמו מבצע צבאי (בפיקודם של ג'וי ואשר) אבל רמת הסיכון הייתה כזו, שזו הדרך היחידה.

לא אלאה אתכם בפרטי החילוץ הגדול – היה זה תהליך של סבלנות ועצבים, עבודה בסנטימטרים בודדים, תוך רתימה ושחרור מדורג של הטויוטה. עברו כשעתיים עד שהיה אפשר בכלל להיכנס למושב הנהג, ללא סיכון. ג'וי התיישב מאחורי ההגה, עוד כמה משיכות ועיגונים והלוויתן הלבן היה יכול להפליג בדרכו. הללויה! לפנינו הייתה הדרך אל הכביש, אבל זה זרם יפה מאוד. עוזי ושמוליק פרשו כננות, וכפיר הדגים איך עושים את זה בצ'ירוקי משופר – הכלי שלו בנוי לעבירות קיצונית עם צמיגים ומתלים כמו שצריך, יחסי העברה מקוצרים, וציריות RCV שנראה כאילו אי אפשר לשבור אותן. לאחר כמה ניסיונות עלה כפיר את המעלה, וקבוצתנו המשיכה לאורחן המחומם.

כבר הגענו לצהרי היום ולרגע הייתה התלבטות אם כדאי לעלות אל השלג, אבל לי לא היו ספקות – דורית שלחה תמונות שלג מרהיבות ומהר מאוד החלטנו להמשיך בטיול, לאחר הפסקת התרעננות באורחן. איך היה בשלג? זה כבר היה שלג דאשתקד – כל העולם ואשתו באו לראות את הרמה המושלגת ואנחנו הפלגנו לשבילים מרוחקים, כדי להימלט מההמון הסוער עם כדורי השלג ושקיות הפלסטיק.

אז כן, יצאנו לטיול שלג, וגם נהנינו מהחומר הלבן. אבל את הטיול הזה נזכור בעיקר בגלל חווית ה"גברים במלכודת", והיושר מחייב לציין כי במלכודת היו גם נשים וטף. כולם שרדו את הלילה הקפוא וידעו לחייך, ולהמשיך בטיול. אספנו עוד חוויה לפוזמקנו האישי, זו הרי הסיבה שאנחנו נוסעים בג'יפים המגושמים האלה.