גם בעידן הטכנולוגי, המתקדם והעדכני שלנו, חציית מדבר הסהרה הענקי זו משימה לא קלה בכלל. בשנות השישים זה היה עוד הרבה פחות פשוט, בטח כאשר עושים את המסע בין כ-1,000 הק"מ הזה פעמיים. אבל זה בדיוק מה שקרה לדה שבו סהרה הזו.
עוד בנושא:
נהיגה ראשונה: פיג'ו 3008 החדש
לפני שנספר את הסיפור המסוים שלה, רגע אחד על גרסת הסהרה היא הוצגה לראשונה בשנת 1958 כאשר על מנת להעניק יכולת תנועה משופרת לנהגים בקולוניות המרוחקות של צרפת באפריקה, נבנו 694 מכוניות דה-שבו בתצורה מאוד ייחודית. במקום לעשות שימוש במנוע 450 סמ"ק יחיד שיניע צמד גלגלים, המכונית צוידה בשני מנועים נפרדים בעלי שני מיכלי דלק נפרדים. האחד מלפנים שהניע את הגלגלים הקדמיים והשני מאחור להנעת הגלגלים האחוריים. ההספק המשותף לשני המנועים היה 24 כ"ס שהספיקו למהירות מירבית מסחררת של 105 קמ"ש.
בחזרה למכונית המדוברת, זו נרכשה ויוצאה לניגריה בשנת 1965 על ידי אנתרופולוג ממוצא אנגלי שהעדיף את הדה שבו הגמלונית ושובת הלב על פני הדיפנדר שכאשר נהג בו היו האנשים מניחים שהוא שייך לממשל ולא תמיד ששו לשתף עימו פעולה. עם פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 1967 האיש לא היסס והעמיס את המכונית בכמות הגדולה ביותר של דלק ומים שיכלה לשאת ויצא למסע בן 1,000 ק"מ דרך הסהרה בחזרה לאנגליה. שנתיים לאחר מכן, המכונית ננהגת שוב דרך המדבר בכיוון הנגדי בחזרה לניגריה. שנה לאחר מכן היא נמכרת לרופא מקומי ולמעשה ננטשת עד שבשנת 1980 הבעלים המקוריים שלה שב לביקור בניגריה ומוצא את המכונית ומחליט להשיב אותה אליו לאנגליה ולשפץ אותה. אולם התוכניות לא עולות יפה והמכונית נותרת לא שמישה עד שהבעלים הנוכחי שלה העביר אותה שיפוץ יסודי בשנת 2012.
המכונית שמספרה הסידורי הוא 657 מתוך כאמור 694 מכוניות שיוצרו מגרסה זו בסך הכל היא להערכת מומחים אחת ממאה מכוניות מסוג זה שנותרו בעולם ואחת מ-30 במצב נסיעה. עובדה זו יחד עם הסיפור המעניין שלה, הביאו את בית המכירות הפומביות Classic Car Auctions להעריך את שוויה ב-60 עד 65 אלף לירות שטרלינג.