בכמה ירדו המחירונים הרשמיים של כלי הרכב החדשים בישראל?

במבט מבחוץ נראה שוק הרכב הישראלי כמו סמל ומופת לחוסן כלכלי. גרף המכירות מצביע על צמיחה דו-ספרתית מרשימה משנה לשנה, המכירות שוברות שיאים ואפילו מהלכי מיסוי שליליים - כמו הגדלת מס הקנייה הריאלי באמצעות עדכון תקופתי של "המס הירוק" - לא הצליחו להאט את המכירות.

אלא שמתחת לפני השטח, העיוותים המבניים הפנימיים הולכים ומקצינים. אנחנו לא מדברים רק על בועת המימון לרכישת רכב, שדשנו בה בלי סוף, וגם לא על כבישי הארץ שנסתמים בקצב מואץ. נשים רגע בצד גם את העיוות של נתוני הצמיחה במשק, שיוצרות מכירות הרכב החדש על בסיס האשראי זול (ונחזור אליו בהמשך). הבעיה המיידית כרגע היא שערי החליפין, שמביאים לפער דרמטי בין הערך "הרשמי" (והפיקטיבי) של כלי הרכב החדשים, כפי שהוא בא לידי ביטוי במחירונים הרשמיים של היבואנים, לבין הערך "האמיתי" שלהם בשטח.

לפני שניכנס לנתונים נענה כאן על שאלה שאנחנו נשאלים לעתים תכופות, הן בענף הרכב והן מחוצה לו: "למה לקלקל?" הרי נראה ששוק הרכב הישראלי מצא לו איזו נקודת איזון משלו. יותר אנשים נוסעים בכלי רכב חדשים וחדישים, הגיל הממוצע של כלי הרכב במגמת ירידה (וגם הזיהום), המדינה עושה קופה ממיסי הרכב ואלה תורמים לצמיחה. בקיצור "הכל דבש ורק אתם מנסים לקלקל עם הפסימיות שלכם". התשובה על כך היא שבתורת הכלכלה אין ארוחות חינם. כאשר אתה יוצר עיוות ומפר איזון במקום אחד - מישהו משלם על זה ביוקר במקום אחר. במקרה דנן מדובר, בין השאר, במאות אלפי שכירים.

שני משתנים מרכזיים משפיעים יותר מכל על מחירי הרכב החדש בישראל: המיסוי ושערי המטבע. שני המשתנים הללו קשורים זה לזה בקשר הדוק, מכיוון שהמיסוי הכבד על רכב בארץ מכפיל ומקצין - לשני הכיוונים - כל שינוי בשערי החליפין. אם ננסח זאת באופן כללי, שינוי של אחוז אחד בשערי מטבע הייבוא של הרכב הופך לשינוי של עד כ-2% במחיר לצרכן אחרי המסים.

אז הנה מה שקרה לשערי החליפין של מטבעות ייבוא הרכב לישראל בשנה האחרונה. מפברואר אשתקד הדולר צנח בלא פחות מ-6% ביחס לשקל. הין היפני ביצע "קפיצת באנג'י" שבסופה התייצב בשער נמוך בכ-5% משערו בפברואר אשתקד. האירו השלים צניחה מרשימה מאוד של 7.3% והשיאנית היתה הלירה שטרלינג, שבחסות הברקזיט צנחה השנה בלא פחות מ-15% ביחס לשקל.

ובכמה ירדו המחירונים הרשמיים של כלי הרכב החדשים בישראל? ניחשתם נכון: בכלום בריבוע. אמנם פה ושם הגיעו לארץ דגמים חדשים לגמרי שזכו לתמחור יותר אגרסיבי תודות לשערי המטבע. אבל המחירונים הרשמיים של רוב כלי הרכב, שנרכשים בדולר, אירו, ין וליש"ט, נותרו ללא שינוי. בעצם זה לא מדויק: בתחילת ינואר אף עלו מחירי המחירון הרשמיים של כמה דגמים בכמה אחוזים בנימוק ש"עדכון המס הירוק הביא להפחתת הטבות המס".

אבל לפני שההמונים יצטיידו בקלשונים ובלפידים ויתחילו לצעוד לעבר אולמות תצוגת הרכב, נמהר להוסיף שמתחת לפני השטח השינוי בשערי החליפין אכן חלחל והשפיע משמעותית לטובת הצרכן הפרטי, בכמה מישורים.


כל לקוח רציני שייכנס כיום לכמעט כל אולם תצוגה ויבחר בכמעט כל רכב - למעט אולי כמה "להיטי מכירות" חדשים עם ביקוש חזק - יוכל לרכוש אותו בהנחה לא מבוטלת ממחיר המחירון, או הטבת אבזור, או טרייד-אין מסובסד משמעותית או אפילו כל הנ"ל. כל זאת בלי לקחת בחשבון מבצעים תקופתיים כלליים או "סקטוריאליים" (ארגון חבר, מועדון ושות'), שבהם מציעים כיום היבואנים "רשמית" הנחות משמעותיות וזמניות מהמחירון.

יבואנים אחרים מביאים כיום לארץ כלי רכב מאובזרים יותר, בעיקר עם אבזור בטיחותי מתוחכם, שרובו כלול במחיר הבסיס. וכאמור יש כיום גם דגמים חדשים, שמגיעים ארצה עם מחיר נמוך משל קודמיהם, כתוצאה מהשינויים בשערי החליפין.

אבל יותר מכל, ירידת המחירים הלא רשמית משתקפת בפער הולך ומתרחב בין מחירי רכבי ה"אפס קילומטרים", שמשווקים הסוחרים וחברות הליסינג, לבין המחירונים הרשמיים של היבואנים. סקירה מהירה של שוק האפס קילומטרים מגלה, שאם בשנה שעברה התרגשנו מפערים של 10%-12% מהמחירון הרשמי, הרי שהשנה אפשר למצוא באפס קילומטרים גם פערים שמתקרבים ל-20% (כמה דוגמאות אקראיות, על קצה המזלג, בטבלה המצורפת).

נזכיר שמחירי ה"אפס קילומטרים" האמורים לעיל הם אחרי רווח של הגורם המתווך וכמובן גם של היבואן, שלא נמצא בביזנס כדי להפסיד. במילים אחרות, אם ניקח את מחירי ה"אפס קילומטרים" כאינדיקציה, הרי שבדגמי רכב חדשים רבים קיים כיום פער של כמעט 25% בין המחיר "הרשמי" ובין "המחיר האמיתי", או "מחיר השוק".

כבר אמרנו שבתורת הכלכלה אין ארוחות חינם, ובמקרה הזה מי שמשלם את המחיר של שני המחירים הם כ-300 אלף בתי אב בישראל ש"נהנים" מהטבת רכב צמוד. החישוב פשוט למדי: כל עובד שמקבל רכב צמוד משלם מס שיווי שימוש שנתי, שנגזר כאחוז ממחיר המחירון הרשמי והמלא של היבואן לדגם שהוא מקבל. כלומר, כבר בנקודת המוצא הוא משלם מס שמבוסס על מחיר שגבוה לעתים בעשרות אחוזים מ"מחיר השוק" האמיתי של אותו רכב ללקוח הפרטי.

גובה מס שווי השימוש "מוצמד" ומקובע למשך כל שנות תקופת הליסינג, למרות שערכו של הרכב המשומש יורד דרמטית בשוק המשומשות כתוצאה משחיקת "מחיר השוק" האמיתי. הנה דוגמה להמחשה: מקבל רכב צמוד, שמחיר המחירון של רכבו היה 130 אלף שקלים כאשר נקנה כחדש בפברואר 2014, ישלם שווי שימוש של 2.5% מאותו מחיר היסטורי גם בפברואר 2017. אבל בחודש מרס, שבוע ימים אחרי שיחזיר את הרכב לחברת הליסינג, יימכר רכבו כמשומש בכ-35% משוויו הרשמי במקור, אחרי הפחתות והנחות הליסינג המקובלות.

בנושא זה יש לנו הצעה פרודוקטיבית למדינה: בנוסף לאות "מגן המילואים" שמוענק כהוקרה על תרומה של המילואימניקים לחברה, צריך להתחיל לחלק גם את אות "מגן הרכב הצמוד" ל-300 אלף אזרחים פרייארים, שתרומתם החודשית למדינה היא מעל ומעבר לזו של הנהג הממוצע. מקבלי הרכב הצמוד יכולים לפחות להתנחם בכך, שכולנו באותה צלחת במידה כזו או אחרת. כך, למשל, גובה אגרת הרישוי השנתית, שמשלם כל בעל רכב חדש או משומש מהשנים האחרונות, נצמד גם הוא כעלוקה למחירי המחירון הרשמיים, שכאמור גבוהים בצורה משמעותית ממחירי השוק. ולא נשכח את תעריפי הביטוח, את מחירי החלפים ועוד שלל תשלומים ועלויות "צמודי מחירון". ולא נוסיף אף מילה מיותרת על אותם מיליארדים רבים של אג"חים ו"ביטחונות", שנמצאים בפנסיות שלנו, ומבוססים גם הם על המחירונים הרשמיים הדמיוניים בלי לשקף את רמת הסיכון.

כאשר העיוותים של שוק הרכב כל כך מעוגנים ומושרשים, אין זה מפתיע שהם מחלחלים גם לרמה הלאומית. רק בשבוע שעבר קברניטי המשק חגגו וצהלו בפומבי לנוכח נתוני הצמיחה המרשימים של הכלכלה הישראלית ב-2016, שהציבו אותנו בצמרת המדינות הצומחות של ה-OECD. לא חלפו אלא ימים ספורים וסקירה השנתית של הכלכלן הראשי באוצר שפכה מים צוננים על ההתלהבות: "התרומה המשמעותית ביותר לצמיחה בשנת 2016 היתה תרומתן של הצריכה הפרטית ושל ההשקעות. במידה רבה הצמיחה המהירה של של שני רכיבים אלה הושפעה מאותה המגמה - רכישה מוגברת של כלי רכב. תצרוכת של כלי רכב לשימוש פרטי משפיעה על הצריכה הפרטית של המשק ואילו רכישות כלי רכב על ידי חברות הליסינג משפיעה על היקף ההשקעות של המשק". לא נעים לנו להגיד, אבל זה בדיוק מה שכתבנו כאן לפני יותר מחצי שנה.

על פי נתוני הכלכלן, לא פחות מ-2.1% מהצמיחה בצריכה הפרטית בשנה החולפת מקורם בתצרוכת של כלי תחבורה אישיים. התרומה של הרכב בלטה במיוחד ברבעון הרביעי של השנה שבו נרשם גידול של 25% בצריכת כלי רכב ביחס לרבעון השלישי וזינוק של 52% ביחס לרבעון המקביל אשתקד. "לאור הנתונים אודות הרכב הצמיחה, קיים חשש כי הרכבה הנוכחי של הצמיחה אינו בהכרח בר-קיימא". הגדרה כלכלית ומצוחצחת ל"ישראבלוף" ברמה הלאומית.

הפתרון שמציעה הממשלה לעיוותים בשוק הרכב הוא בנוסח מה שקרוי "טיפול שטח צה"לי". כלומר קודחים קצת חורים, מהדקים את העסק עם אזיקונים ומסקינג טייפ, מרססים צבע הסוואה ומתפללים ששום דבר לא יתפרק עד מחזור הגיוס הבא. בהצלחה.