אז נכון שאין כאן ספורט מוטורי וכל דבר שרק נקשר אליו מיד נקבר בהררי בירוקרטיה, אבל כאשר יש משהו שקרוב לזה, גם אם לרגע קט, עדיף לחבק את הרגע וליהנות מעשר שניות של דמיון מציאותי. זה בדיוק מה שהיה כאן ביום שישי האחרון, או לפחות כך זה נראה בגמר של תחרות ג'ימקאנה רבת משתתפים, של חברת פרודרייב בחסות יבואנית רנו, בסופה זכה המנצח ברנו קליאו טורבו.
לא צריך לקרוא שוב, בתחרות נהיגה, כאן בארץ הקודש מישהו זכה במכונית. אבל כדי להגיע לסוף כדאי להתחיל ולספר, כי לפני כמה חודשים התחילו בחברת פרודרייב של ראם סמואל וגידי קרונין באתגר נהיגה בשיתוף רנו שנקרא RPC (רנו-פרודרייב צ'אלנג'), בו כל אחד יכל להירשם ולהתחרות במירוץ ג'ימקאנה חוקי למהדרין. מנצח כל מקצה עולה שלב וכך הלאה, עד לגמר שנערך כאמור בשישי האחרון.
קרוב ל-2,400 מתחרים, רובם מעולם לא התחרו באיזושהי מסגרת, וגם בטח לא חשבו כי יצא להם לעשות כן, השתתפו באתגר הנהיגה. מתוכם הגיעו למקצה הגמר עשרים ושבעה מאושרים, טוב אולי למעט שניים שלא הבינו כי יש להם סיכוי של 1 ל-27 לזכות במכונית, ופשוט לא הגיעו פיזית ליום התחרות. מה שהשאיר אותנו עם 25 מועמדים. אמרנו כי רובם לא התחרו, זה ככל הנראה נכון, אך כמו שזה נראה לצופה מהצד, כולם נראו מקצוענים מהשורה הראשונה. כבר בהליכת המסלול בתחילת היום, נראו אנשים מדסקסים על קווים נכונים, נקודות בלימה, ועוד כהנה וכהנה. כך גם הייתה האווירה הכללית במתחם, כולם דיברו על הדקויות שבנהיגה נכונה ומהירה, ממה להיזהר ואיך ניתן לקצץ עוד איזה עשירית. אירופה זה כאן.
בחלק הראשון של היום הוגרלו הנהגים לשלוש קבוצות לא אחידות, והתחילו עם הקפות מדודות. יש לציין כי לא רק זמן ההקפה נחשב בציון הכולל, ונהגים גם מקבלים עונש ניקוד על נגיעה בקונוס, בנוסף לקו עצירה מדויק בו הם חייבים לעצור. זכרו הסבר זה, הוא יקבל משמעות מיוחדת בהמשך. תוואי הג'ימקאנה שונה לקראת השלב הבא, בו קיבלו 12 העולים למקצה האחרון שתי הקפות מדודות, הזמן הממוצע ששל השתיים הכריע האם הם ממשיכים במסע אל המכונית הנחשקת. אמנם הלחץ שיחק תפקיד חשוב אצל המתחרים הלא מקצועיים, אבל רמת הפרגון והעזרה ההדדית בין כל המשתתפים ראויה לציון.
בשלב האחרון כאשר נותרו שישה נהגים, הפך העניין לאכזרי במיוחד. כל נהג קיבל הקפה אחת, וכל פעם אחד מהחברים נושר. רק כדי לסבר את האוזן על רמת הנהיגה הגבוהה שהוצגה, דמויות מוכרות בסצנת המירוצים המקומית כגון סיימון אלישקוב או אדר מלמד, נפסלו בשלבים שבדרך. אחד הפיינליסטים, מתן גמליאל, הוא בכלל חייל בשירות חובה שהמארגנים מספרים כי התגלגל לאתגר כחלק משיתוף פעולה של פרודרייב עם צה"ל, בו הגיעו קבוצות חיילים מאורגנות, ללא עלות, להתחרות באתגר. מתן היה הראשון לצאת מהתחרות ולא בגלל חוסר מהירות, אלא משום שהוא נגע בקונוס בודד. לפחות הוא ידע לקחת את זה נכון וסיפר שזו הייתה חוויה, ועצם ההישג זה ההגעה לגמר, וקינח באומרו, לא נורא יש קונוסים בחיים. שמישהו יעשה מזה סטיקר מהר. גם המשתתף השני שיצא מהתחרות, אורי אייזנשטיין, עשה זאת בשל נגיעה בקונוס, ושלומי בקיש שסיים רביעי, לא דייק בעצירה בקו העצירה המסומן.
מה שהשאיר אותנו עם שלושת המתמודדים האחרונים. איציק כדורי שסיים שלישי קיבל הזמנה ל-12 מחבריו לאתגר הנהיגה של השנה הבאה, וטל אלנשטיין שכבר יכול היה להריח את הניילונים, יסתפק באימון נהיגה עם אחד מבעלי חברת פרודרייב. מיכאל (מייק) בר בן ה-31, הוא המנצח הגדול של אתגר הנהיגה, והוא הלך הביתה עם אחת ממכוניות הרנו קליאו 1200 טורבו שהשתתפו באתגר. זאת אם לא יחליט להמיר את הזכייה במכונית, בהשתתפות במירוצים בחו"ל בהדרכתם של בעלי החברה ראם סמואל וגידי קרונין.
מנכ"לית רנו בישראל, ענת מילוסלבסקי כחלון, אמרה במעמד הזכייה כי רנו בעולם זה שם נרדף לספורט מוטורי, יש כאן ניסיון של היבואן בארץ לעשות משהו שנוגע קצת בזה, והאתגר הזה בהחלט השיג זאת. לאחר מכן היא אמרה כי אמנם לוקח זמן לבנות מערכים שנוגעים לתדמית של מותג, אך חשוב להם לפנות לקהל שייקשר את הכיף והחוויה הספורטיבית עם רנו. היא הוסיפה כי זהו פרוייקט ראשון שרנו עושים בתחום זה בארץ, היה להם חשוב שהרבה אנשים יעברו את החוויה, ואתגר הנהיגה אכן עמד בציפיות שלהם.
כמה האתגר היה מוצלח? ברנו ובפרודרייב כבר עובדים במרץ על העונה הבאה. אז פעם הבאה במקום להתמרמר על מה שאין, בואו תצטרפו לדברים שיש, וגם אם הם לא גדולים כמו מעבר לים, גם עליהם אפשר להתענג.