פורים על טורים – המכוניות שהתחפשו - חלק א'

רחובות הערים שוקקים היום רבבות ילדים וילדות מחופשים. הנה ספיידרמן, אלזה ומואנה, משהו שנראה כמו זומבי דוד ביטן, גרושה בת 40 שלבושה כמו נערה בת 16 ונערה בת 16 שלבושה כמו גרושה בת 40 ואפילו יצחק רבין סקסית.

אבל מילא ילדים, נערות ומבוגרים שמרשים לעצמם פעם בשנה להוציא את עצמם במראה, איך נאמר, לא שגרתי לרחוב. מה תגידו על יצרניות רכב רציניות שהחליטו לעשות בערך את אותו הדבר למכוניות שלהן.

לרגל חג הפורים, אספנו כאן כמה מהמכוניות המחופשות המוכרות יותר, וגם המוכרות פחות שידעה תעשיית הרכב בעשרות השנים האחרונות.

במסגרת שלל הקשרים בין איטליה הסוציאליסטית לבין הגוש המזרחי, "נהנו" הצדדים מנפלאות המדינות הללו, כך למשל האיטלקים זכו לפלדה סובייטית בעלת קצב החלדה שהדהים את העולם לאלפא סוד ואילו הסובייטים קיבלו גישה לשלל פלטפורמות של תעשיית הרכב האיטלקית. אחת מהן היא זו של פיאט 124 המהוללת, שבאותן השנים, קצת כמו דיסקו, ג'ינס וסגנונות תסרוקות הגיעה לגוש המזרחי באיחור אופנתי של 5 שנים... מיום הפסקת הייצור שלה.

שם, היא יוצרה במספר גרסאות על ידי AvtoVAZ הרוסית שכיום ידועה בתור לאדה. אותן גרסאות שווקו גם במספר מדינות מערביות תחת שלל גרסאות ושמות כמו 2104, 2105 ו-2107 שקצת כמו פופ מזרחי הלכו ונהיו נוראיות יותר ככל שהתרחקו מהאוריגינל.

בזכות עשרות שנות ייצור שלה (חלק מהגרסאות יוצרו עד 2012) היא זיכתה את פיאט 124 במקום השלישי ברשימת פלטפורמות הרכב הנמכרות ביותר אחרי החיפושית והמודל T.

בשנות החמישים המוקדמות, פולקסווגן כבר נהנתה מהיקף מכירות טוב מאוד של החיפושית. אבל קברניטי החברה ראו צורך במוצר משלים לחיפושית. מעין מכונית הילה שתפזר קצת קסם סביב המותג שזוהה בעיקר עם היעילות. ההתקשרות עם חברת המרכבים קרמן הגרמנית ובית העיצוב גיהה האיטלקי ומעצב הרכב לואיג'י סרג' הביא להצגת הקרמן גיהה, בתחילה כתרגיל עיצוב בשנת 1953 וב-1955 כדגם בייצור.

אבל ש"מכסה המנוע" הארוך לא יבלבל אתכם כי הוא בעצם נמצא מאחור, כמו בכל חיפושית. הקרמן גיהה למעשה נבנתה על רצפת החיפושית כולל שימוש במכלולים המכאניים ובהם המנוע, תיבת ההילוכים וכו'. למרות המראה הסקסי, הקרמן גיהה מעולם לא שווקה כמכונית ספורט אלא כקופה 2+2 שימושית ובצדק, עם מנוע שהציע בשיאו 60 כ"ס בגרסת ה-1,600 סמ"ק הביצועים היו פושרים יותר מהאודישנים של דה וויס. גרסת הטייפ 14 האייקונית יוצרה בטכניקה שונה מאוד מהחיפושית, בעבודת יד ובהרכבה פרטנית לעומת פס הייצור התעשייתי הענק של המקור. לאורך חייה היא שרדה עם שינויים עיצוב קלים מאוד ומאותה שנה עד סיום הייצור ב-1974 אחרי כחצי מיליון יחידות שיוצרו בגרמניה וברזיל.

כיום כאשר האופנה השלטת בתעשיית הרכב היא גרסאות קשוחות למראה של מכוניות כביש הזוכות להילת "ג'יפונים" והצלחה אדירה, קשה להאמין אבל חברת מטרה הצרפתית עלתה על הטריק הזה עוד מזמן. כמה מזמן? ב-1977. כך בעוד ביקה פיק עם "אהבה בסוף הקיץ" (הם היו האוהבים הצעיריההההיים....) חורך את מצעדי הפזמונים, מציגה מאטרה הצרפתית בשיתוף חברת סימקה את הרנצ'רו – גרסת כמו שטח שתפסה טרמפ על מראה הריינג' רובר עם טוויסט מדליק.

הבסיס היה גרסת הטנדר של הסימקה 1100, אבל עם מנוע 1.4 ליטר 80 כ"ס. המרכב הוארך וממנו נותר רק החלק הקדמי בעוד החלק האחורי נבנה מפיברגלס ופוליאסטר עם חלל ישיבה די מרווח בעל חלונות צד גדולים וגג מוגבה. למרות שלא היה מצויד בהנעה כפולה, הציע הרנצ'רו מרווח גחון מוגבה מעט ובמספר גרסאות אבזור גם התהדר בצמיגי שטח ואפילו כננת.

הרנצ'רו זכה להצלחה יחסית למכונית כל כך שונה ועד שירד מהייצור ב-1984, נבנו ממנו 57,792 יחידות. אגב, את היסודות שהניחה מטרה ברנצ'רו מבחינת תכנון תא נוסעים וטכניקות בנייה היא יישמה לימים במיניוואן האירופי הראשון, האספאס אותו בנתה בתחילה עבור רנו.

זוכרים את הקטע של הסובייטים עם פיאט? אז גם לרומנים היה משהו כזה, אבל עם רנו. זה לא שרכישת פסי ייצור מיושנים קומפלט והמשך בנייה היו דבר נדיר מאוד, אבל השאלה הייתה איך עושים את זה, ובדאצ'יה עשו את זה גרוע עם הדלתא.

הכל מתחיל עם רנו 12 שיוצרה במקור הצרפתי שלה משנת 1969 עד 1980 ובגרסתה הרומנית גם כן מ-1969 אבל המשיכה להתגלגל מפסי הייצור הרבה אחרי המקור, למעשה עד שנת 2004. רבים זוכרים את הדאצ'יה דלתא "בזכות" לא פחות מארבעה ניסיונות השיווק שלה בישראל. הראשון ב-78 נמשך כשנה בטרם תחקיר כלבוטק הראה לה את הדרך החוצה, ניסיון שני ב-82', שלא הקיף יותר מכמה מכוניות והזכור מכולם זה האגרסיבי של 1987 "גם אתה יכול 88'" קרא הסלוגן שהיה אמור להריץ רבבות ישראלים להתחדש במכונית, אבל גם אז לא עברה שנה עד שהעסק נתקע תרתי משמע. הניסיון האחרון היה ב-1989 אז שווקו תצורות הטנדרון והטנדר תחת השם שיפטר.
אבל מספיק עם זה, אנחנו בחג וצריך לשמוח.

הימים הם אמצע העשור הקודם, ג'נרל מוטורס מחזיקה שלל מותגים שמאז נגוזו לעולם שכולו גריטה, אחד מהם הוא סאאב. אבל לפני שהג'נרל נפטר ממנה הוא מנסה למקסם רווחים מהיצרנית השוודית בעלת המסורת המפוארת באמצעות אחד הטריקים הזולים (תרתי משמע) בספר – שינוי קוסמטי קל ומכירת דגם מסוים תחת שם אחר. כך הגיעה לעולם ה"סאאברו" – גרסה לסובארו אימפרזה תחת סמלי סאאב. מה קשורה סובארו? בזמנו לג'נרל מוטורס היו 20 אחוזים ממניות סובארו.

למרות שהמכונית יוצרה ביפן והייתה זהה לאימפרזה מהבחינה המכאנית, היא עברה עיצוב חדש לחזית כדי להתאים למראה המוכר של דגמי סאאב, וכן מספר שינויים קטנים כמו מושבים שונים, דיפון שונה לתא הנוסעים מתלה אחורי קל יותר ויחס העברה שונה להגה. היא עשתה שימוש בשני מנועי סובארו 2.5 ליטר אטמוספרי עם 173 כ"ס ו-2.0 ליטר טורבו 230 כ"ס. עם כעשרת אלפים יחידות בלבד בשנתיים בהן היא נמכרה, 2005-2006 קשה להכריז עליה כהצלחה גדולה.

מאז ה"איחוד" של פיאט עם קרייזלר, מה שיצר את קונצרן FCA התרחב משמעותית השימוש של פיאט בשלל דגמים בסימון חדש כ"פיאט". דוגמאות חלקיות: הטנדר פיאט פולבק הוא למעשה מיצובישי טרייטון שגם מיוצר עבור פיאט על ידי מיצובישי בתאילנד, פיאט 124 או אבארט 124 בישראל היא למעשה לא אחרת ממאזדה מיאטה שגם היא מיוצרת עבורה על ידי מאזדה.

אבל FCA משתפת פעולה גם בתוך הבית וכך תוכלו למצוא את המיניוואן דודג' ג'רני גם כפיאט פירמונט. בעבר היו אלו מכוניות של קרייזלר ששווקו תחת מותג לנצ'יה כמו ה-200 שהפכה ללנצ'יה פולביה, ה-300 שהפכה לתמא והמיניוואן קרייזלר וויאג'ר שהפך ללנצ'יה וויאג'ר.