ציון נכשל: "תעלומת" הטסטים בצפון

אם גם אתם נחשפתם בשנים האחרונות לפערי החינוך, יוקר המחיה, השירותים הממשלתיים, הבריאות ועוד לרעת יישובי הצפון, הדברים הבאים כנראה לא יפתיעו אתכם. מנתונים שנמצאים בידי וואלה!רכב עולה כי לאורך השנים ובאופן עקבי ישנם פערים משמעותיים בין שיעורי ההצלחה ומעבר מבחן הנהיגה המעשי בכל סוגי הרכב בין מחוז הצפון לשאר אזורי הארץ.

כך למשל בבית שאן, עיר נהדרת אבל רחוקה מלהוות אתגר נהיגה של ממש, בין השנים 2012 ל-2015 אחוזי מעבר המבחן המעשי בטסט ראשון ברכב פרטי עמדו על 15.4, 12.7, 14.4 ו-16.1 אחוזים בהתאמה, לעומת פתח תקווה שגם בסדר בתור עיר, אבל בתור אתגר ב"טסט" היא לא פשוטה בכלל, אבל באותן שנים ממש הציגה מספרים כמו 19.1, 24, 22.3 ו-22.9 אחוזים. הפער נותר בעינו גם בערים אחרות בצפון דוגמת כרמיאל, יקנעם, נצרת, טבריה ועוד.

גם בחתך של אחוזי כלל העוברים, לא רק בטסט ראשון, הפער בין מחוז הצפון לשאר המחוזות נותר בעינו. בשנת 2014 אחוז העוברים בבאר שבע והדרום עמד על 45 אחוזים, בתל אביב והמרכז על 48 אחוזים, בירושלים והדרום על 42 אחוזים ואילו חיפה והצפון עמדו על 31 אחוזים.

נתונים אלו הידועים זה מכבר מעלים שאלות מעניינות מאוד בנוגע לאופי התנהלות אגף הרישוי במשרד התחבורה. אלו פערי נתונים תמוהים לאור העובדה כי מבחינת המרכיבים במשוואה המרכיבה את הדרך לרישיון הנהיגה הנכסף, דרישות אגף הרישוי מהנבחנים בארץ זהות, סטטיסטית רמת התלמידים זהה, ככל הידוע לנו גם היבט השליטה הטכנית במכוניות זהה בכל חלקי הארץ, כך שהפערים ניתנים להסבר אך ורק על ידי שני הגורמים הנוספים במשוואה – מורי הנהיגה עצמם וכן בוחני אגף הרישוי ה"טסטרים".

אגב, גם מאפיינים גיאוגרפים או מבנה שונה בערים אינו מסביר את הפער, למעשה, דווקא בגוש דן הצפוף והמאתגר יותר לנהיגה הייתם מצפים למצוא אחוזי מעבר נמוכים יותר, אולם כאמור הנתונים מצביעים על תופעה שונה לחלוטין.

אולם מהלך של משרד התחבורה חושף את התמונה המעניינת יותר. על הנייר, עד לחודש אוגוסט של שנת 2016, חולקו אזורי לימודי הנהיגה ובכללם מבחני הנהיגה לארבעה מחוזות. באר שבע והנגב, ירושלים והדרום, תל אביב והמרכז וחיפה והצפון. כחלק ממהלך ארגוני, מחלק משרד התחבורה את אזורי לימוד הנהיגה לאזור צפון ואזור דרום. הערים חדרה ונתניה מוכפפות כתוצאה ממהלך זה למחוז הצפון. כמעט בן לילה מתרחשת שם תופעה מעניינת – צניחה חדה, מובהקת ומגובה בנתונים בשיעור עוברי מבחן הנהיגה המעשיים. אם נחזור שוב למשוואה ומרכיביה, חוקי התנועה, המיקום, המכוניות עצמן, התלמידים והמורים נותרו זהים, המשתנה היחיד בתמונה שאינו זהה לתקופה שקדמה לה – הוא זהות הבוחנים."זה פשוט מתסכל, יש לי בחור שמתגייס עכשיו לקרבי, הוא התחיל ללמוד נהיגה בכיתה י"ב ולא עובר טסט, עכשיו, תוך כדי השירות הצבאי אין לו סיכוי להוציא רישיון. זה החומר שאני עובד איתו".

כך מתאר לוואלה!רכב מורה נהיגה מחדרה היבט אחד של המצוקה עמה הם נאלצים להתמודד יותר מחצי שנה, מאז הועברו הערים חדרה ונתניה ממחוז מרכז של אגף הרישוי למחוז הצפון. טענות דומות נשמעות ממורי נהיגה נוספים מהאיזור שנואשו מהתנהלות אגף הרישוי במשרד התחבורה, התנהלות שאף גרמה לרוב המוחלט של לימודי הנהיגה ברכב כבד לנהגים מקצועיים לרכב ציבורי, משאיות, גוררים, אוטובוסים, מוניות וסמי טריילר להעתיק את לימודי הנהיגה שלהם מהעיר לאיזור המרכז רק בשל המצב העגום. שאר המורים וכמובן התלמידים נתונים בתסכול אדיר לאור המצב וללא תקווה לשינוי באופק.

מעבר על מספרי הנבחנים לעומת עוברי המבחן המעשי בחודשים הראשונים של שנת 2016 (להוציא חודשיים וחצי של שביתת הבוחנים) עד למעבר למחוז הצפון בחודש אוגוסט כאמור, והשוואה שלהם לאלו שאחריו מחדדים עוד יותר את הנקודה. כך למשל, בחודש ינואר אחוז העוברים בחדרה עמד על 36.8 אחוזים, בחודש מאי על 50 אחוזים ו-43 אחוזים בחודש יוני.

באוגוסט – חודש המעבר למחוז הצפון ועמו החלפת הבוחנים, נרשמת ירידה חדה במספר העוברים, הנתון עומד על 28 אחוזים, בספטמבר 23.2 אחוזים. מורי נהיגה מחדרה מספרים כי המגמה התרחבה בחודשים העוקבים.

למעשה, המגמה אף התחדדה, שכן בשל מחסור בבוחנים מהצפון, בוחנים מהמרכז הגיעו לתגבר את מערך המבחנים המעשיים וניתן לראות בבירור כיצד אחוזי המעבר של תלמידים משתנים תדיר עם הגעת תגבור בוחנים ממחוז המרכז לעומת אלו ממחוז צפון. ה-16 במרץ השנה למשל סימן נקודת שפל של ממש ויום שהרבה נבחנים יעדיפו לשכוח, שכן מתוך 98 נבחנים בחדרה תשעה בלבד עברו את המבחן המעשי.

הירידה באחוז העוברים את מבחן הנהיגה מצטרפת לבעיית הקצאת המבחנים המעשיים הגורמת לפרקי זמן של חודשיים ואף שלושה חודשים בין מבחן מעשי למשנהו, בעיה שעדיין עומדת בעינה והגיעה אף לדיונים בוועדה לביקורת המדינה בכנסת. נקודה נוספת שנידונה בוועדה נוגעת לטענה שהועלתה בפנינו גם כן ונוגעת להיעדר קריטריונים ואמות מידה קבועים למבחן, חוסר שקיפות וכן לרמה המקצועית של הבוחנים.

כך למשל, מתוארת סיטואציה בה תלמיד התבקש לבצע תמרון של נסיעה לאחור במהלך מבחן על רכב משא (נסיעה לאחור בזווית), בסמוך לבית ספר בשעת סיום לימודים ונכשל מכיוון שלטענת הבוחן לא הבחין בילדים סמוך למשאית. תלמידה שהתבקשה לבצע עקיפה בסמוך לצומת ונכשלה מכיוון שמיהרה לחזור לנתיב על מנת לפנות. בוחנים המעירים על מהירות נסיעה לא מתאימה בדרך מהירה מבלי להכיר את לשון החוק ודוגמאות נוספות שהועלו בפנינו, בהן חוזרים המורים על טענות לגבי היעדר שליטה של הבוחנים בחומר ובהבנה שלהם את מטרות המבחן ותפקידם.

לשאלה מדוע אינם עושים שימוש באפשרות הערעור הם משיבים כי האפשרות קיימת טכנית, אולם בפועל אינה מתפקדת. ערעורים הנשלחים מגיעים לרב הבוחנים הראשי של המחוז, המקיים בירור עם הבוחן הרלוונטי (על פי נהלי משרד התחבורה ביום נתון יכול בוחן לבחון 14 נבחנים. איך הוא אמור לזכור גם בדיוק מה קרה? גם אני מסופק) ומחזיר תשובה – לרוב שלילית. המורים נוקבים במספרים, מאז חודש אוגוסט להערכתם פחות מ-10 אחוזים מהערעורים שהוגשו נענו בחיוב – קרי אושר מבחן נוסף.

מענה אפשרי לטענות המורים לגבי הבוחנים והמתרחש בטסט יכל להיות פשוט במיוחד – התקנת מצלמות דרך ההולכות ונעשות נפוצות יותר ויותר כיום ומצלמות הן את הנעשה מחוץ לרכב והן בתוכו – פתרון פשוט לסיטואציה בה הדעות חלוקות בנוגע לנעשה במבחן הנהיגה. זו אגב גם ההמלצה של מבקר המדינה שהעיר למשרד התחבורה בדו"ח השנתי על היעדר יכולת ואמצעים אובייקטיבים לבחון את נכונות טענות התלמיד ואת תוצאות המבחן. המבקר גם משבח את השימוש שעושים מורים לנהיגה במצלמה כאמצעי בקרה, שיפור והפקת לקחים, לדברי הדו"ח: "שימוש במצלמה עשוי לשפר את הרמה המקצועית של הבוחנים, לצמצם את הסכנה שיקבלו החלטות שרירותיות או לא מבוססות, ולסייע במיקוד התלמיד בחסרונות הנהיגה שלו וכך להגדיל באופן ניכר את סיכוייו להצליח במבחן ואף חשוב מכך - לסייע בשיפור הנהיגה שלו".

ראוי לציין כי המלצה כזו כבר הועלתה על ידי מנהל בכיר באגף הרישוי עוד באפריל 2014, אולם זו נתקלה בהתנגדות מצד סגנית היועצת המשפטית במשרד התחבורה משיקולים של חוק הגנת הפרטיות. בנובמבר 2015 מונחת הצעת חוק שתחייב התקנת מצלמות דרך בכלי רכב המשמשים ללימוד נהיגה, מאחורי הצעת החוק עומדים חברי כנסת דוגמת נורית קורן, דוד ביטן, איתן כבל, דוב חנין ועוד.

בדיקה באתר הכנסת מלמדת שמאז הוגשה ההצעה היא עדיין מונחת על שולחן הכנסת לדיון מוקדם. בפועל, בוחני הנהיגה עצמם אינם מרשים להשתמש במצלמות ומנתקים אותן או מסיטים אותן מהכביש בעת המבחן המעשי. שוב, מצד אחד נמצאים המורים והתלמידים ובמקרה זה גם משרד מבקר המדינה ששב וממליץ על שימוש באמצעים לפיקוח ובקרה לכלי הרכב ומן העבר השני בוחני ואנשי אגף הרישוי.

אולם כפי שזה נראה כרגע, גם את הבוחנים וגם את סגנית היועצת המשפטית תחשק הרפורמה העתידית במבחני הנהיגה, שעל פי המכרז הרשמי שלה שנמצא בידנו עולה כי ישנו חיוב לתיעוד מצולם של מבחן הנהיגה המעשי.

פנינו למשרד התחבורה עם שורת שאלות שהתעוררו אצלנו בעקבות התחקיר. בשלב הראשון, ביקשנו להבין כיצד מסביר משרד התחבורה הפער בין אחוזי המעבר בין מחוז הצפון לשאר המחוזות? מדוע הוחלט לבצע את השינוי בחלוקת המחוזות? מדוע גם לאחר המעבר, שנעשה לכאורה לצמצום המחוזות, כיום עדיין פעילים ארבעה מחוזות? ומדוע אלו דווקא שתי ערים בעלות היקפי תלמידי הנהיגה הגדולים בישראל (כ-14 אלף תלמידים, יותר ממחוז הדרום כולו) הן אלו שהועברו למחוז הצפון?

מתוך 139 בוחנים באגף הרישוי 70 מתוכם שייכים לאיזור הצפון, עדות לכך שגם לפני המעבר העומס בו היה רב. האם בוצעה עבודת מטה מסודרת כדי לוודא שלמחוז יש יכולת להכיל את תוספת התלמידים הגדולה?

מה עמדת משרד התחבורה בנוגע להערות המבקר על אגף הרישוי ומבחני הנהיגה המעשיים ובפרט בנושא תיעוד מבחני הנהיגה באמצעות מצלמות? נכון למועד פרסום הכתבה, לא נתקבלה כל תגובה ממשרד התחבורה לשאלות הללו.

ככל מערכת היררכית, גם במשרד התחבורה על אגפיו ומנהליו בסופו של דבר ממונה שר. במקרה זה ישראל כץ. בשנות כהונתו במשרד התחבורה הוא התגלה כאחד הפעילים מבין שרי התחבורה שידעה מדינת ישראל, המשרד בראשו הוא עומד נמצא בתזזית פיתוח תשתיות תחבורתיות, רפורמות ושינויים באוויר, בים וביבשה שכנראה שנייה רק לזו שידעה המדינה בשנות ההקמה שלה. ההכרה ששר מעורב ופעיל כל כך לא מודע או שולט באגף מרכזי כל כך במשרדו מדאיגה במקרה הטוב. חומר למחשבה בשפה ברורה יותר? כאמור, רק במרחב חדרה-נתניה יש בכל רבעון כ-14 אלף לומדי נהיגה, אלו 56 אלף תלמידי נהיגה בשנה, שהם 56 אלף בעלי זכות בחירה שכאזרחים טובים עלולים לזכור טוב מאוד מי היה אחראי לחצוץ בינם לבין רישיון הנהיגה שלהם.