מדובר על תאונה שארעה בשנת 2009, בה חייל ביחידת דובדבן נפגע מרכב במהלך עבודתו כשליח, אותה ביצע לצורך השלמת הכנסה. בעקבות התאונה נגרמה לו פציעה חמורה ברגלו הימנית: הוא סבל משברים רבים ובשל כך לא נמצא עוד טעם להמשיך ולהשאירו בשירות צבאי. לאחר שנה מיום התאונה, הוגשה תביעה כנגד הפול חברת הביטוח שבטחה את הרכב שפגע בו.
במהלך המשפט טען התובע כי על אף כל ניסיונות השיקום והטיפולים שעבר, נותרה בו צלקת נפשית משמעותית כמו גם ליקוי אורטופדי שמונע ממנו לתפקד באופן ראוי ולהשתלב בשוק התעסוקה בישראל. לדבריו מאז התאונה הוא סובל מכאבי ראש תמידיים המלווים טנטון, הוא מתקשה לסבול רעש והמולה של אנשים ונעשה חסר סבלנות ועצבני, זכרונו נפגע ויכולת הריכוז שלו נפגעה. התובע מתקשה להירדם ומתעורר עקב "חלומות חוזרים על התאונה". בכתב התביעה נכתב כי הוא אינו מצליח להתגבר על הפחד ועושה הכול על מנת להימנע ממעבר בצומת הרחובות בו חווה את התאונה.
נוכח פגיעה חמורה זו, ביקש התובע כי הפול תשלם לו סכום שמשקף את מכלול הפסדיו בגין התאונה ובכלל זה הפסדי השכר והוצאותיו שנגרמו בשל צורכו להסתייע בזולת. כמו כן, זה ביקש כי יפצו אותו עבור סבלו הרב שנגרם לו בשל האירוע הטראומטי.
חברת הביטוח טענה כי התנהלות התובע לוקה בחוסר תום לב וסכום תביעתו מופרז. לטענתה, היות ומדובר על תאונה שהתרחשה במהלך השירות הצבאי, עמדה לרשותו האפשרות לבחור את הגורם אותו יתבע: או מכוח חוק הפלת"ד או מכוח חוק הנכים. אולם לטענתה, לא ברור מדוע החליט לתבוע קודם דווקא אותה. עוד טענה כי אילו היתה מוגשת על ידו תביעה לביטוח לאומי לקבלת תגמולי ביטוח, היה מתאפשר לה להפחית סכום זה מסכום שישולם לו.
השופט שי משה מזרחי דחה את טענות הפול וקבע כי אין מקום לנכות מהסכום שישולם לו את הפיצוי שהיה יכול לקבל לו תבע את ביטוח לאומי. לפיכך בסופו של יום נקבע כי התובע יפוצה בסכום של 1,3 מיליון שקל.
לדברי עו"ד וד"ר אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין: "בסופו של יום, רק התובע הוא שמחליט ממי לקבל את הפיצוי : האם מחברת הביטוח או ממשרד הביטחון. אומנם, השופט תהה מדוע הוגשה התביעה לקצין התגמולים רק לקראת סף מועד ההתיישנות, אולם במקרה הזה, נקבע כי מדובר על התנהלות סבירה".