אדולף הוהליינן- דמות טראגית או קצין נאצי קר-רוח?

האם אפשר לכנות מישהו שהיה קצין-SS בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה כדמות טראגית? קצת קשה לי לעשות את זה ובכל זאת, זהו סיפורו של אדולף הוהליינן, קצין ה-SS שמונה על ידי אדולף היטלר לעמוד בראש פרויקט המרוצים הגרמני. הוהליינן היה למעשה האחראי מטעמו של הפיהרר לפקח שהכסף שהושקע בפרויקט לא נזרק סתם ובאמת מנוצל למטרות טובות – ניצחונות על מסלולי המרוצים שיתורגמו לתעמולה להעלאת והאדרת שמו של השלטון הפאשיסטי הגרמני.

נחזור מעט לאחור. אדולף היטלר היה חובב רכב מאז ומעולם ועוד בטרם עלה לשלטון בגרמניה הבין את כוחה של תעשיית הרכב בגישה אל ההמונים. לא בכדי הוא הבטיח לייצר מכונית עממית, זולה ופשוטה שתהיה זמינה לכל אדם, פולקסווגן חיפושית.

מיד כאשר עלה לשלטון, וכחלק מהשימוש שלו בתעמולה, הבין היטלר כי ספורט מוטורי בהחלט יכול לשמש אותו ככלי, נוסף, להגעה אל ההמונים מצד אחד, ומין הצד השני כלי אשר יוכיח את עליונות הנדסת הרכב הנאצית אל מול שאר העולם.
היטלר הקצה סכום כסף גדול מאד , כ-250 אלף רייכסמארק, להקמת שתי קבוצות מירוצים - זו של מרצדס וזו של אוטו-יוניון (שלימים תתמזג לחברת אודי של היום), והתכנית להשתלטות על עולם מירוצי המכוניות יצאה לדרך.

אדולף הוהליינן נולד בפרוסיה בשנת 1882 והספיק להילחם בשורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ואף זכה בעיטור צלב הברזל. כחייל מקצועי שבנה קריירה בצבא, הוא ממונה בשנת 1931 כאחראי הרשמי של מועדון המכוניות הנציונל סוציאליסטי (ה-NSKK). מינוי הכולל בתוכו את כל תחום הספורט המוטורי ולאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון קיבל את הפיקוח על הפרויקט החשוב מכל מבחינתו של השלטון הנאצי – בנייתה והשתתפותה של מכונית מרוץ גרמנית במרוצי הגראן-פרי באירופה.

כאמור, מיד בתחילת הדרך הפך הפרויקט היוקרתי הזה לפרויקט כפול – מרצדס ואוטו-יוניון לקחו בו חלק – והוהליינן היה זה שאמור היה לנהל הכול. בשנת 1934 עם הפיכת המועדון לחלק בלתי נפרד ממנגנון השלטון הנאצי, חויבו כל נהגי המרוצים המקצועיים בגרמניה להירשם כחברים במועדון המכוניות וכפועל יוצא מכך הפכו לחברי ה-SS בעלי דרגות קצונה.

הוהליינן, כקצין SS בפועל יכול היה בעצם להפעיל את כוחו וסמכותו ולפקד על כולם אולם ידע מראש כי אין לו סיכוי גדול אל מול האנשים הללו שכל מה שעניין אותם היה דבר אחד – ללחוץ על דוושת הגז ולסובב את ההגה. הוא ידע כי זהו קרב אבוד מראש ונראה לעתים מסתובב כאדם שאיבד משהו, במדי ה-SS שלו, בין כל אותם נהגים ומכונאים עם סרבלים מלוכלכים בשמן.

למרות שלא זכה להערכה מצד חברי הקבוצות נהנה הוהליינן מכל רגע שבו שהה על מסלול המרוצים או בקרבתו כמו גם באחד ממפעלי הקבוצות. הוהליינן היה חובב ספורט מוטורי מטבעו וכאחד כזה, התפקיד שקיבל יותר מאשר שימח אותו, בייחוד מכיוון שלאחר שנים של שירות בחזית, כחייל מקצועי, יכול היה עכשיו לנוח מעט.

לא היה לו ידע מכאני, בטח שלא בתחום הספורט המוטורי אבל הוא הופיע בכל אירוע רשמי וכמובן שגם בכל מרוצי המכוניות שנערכו בין השנים 1934-1939. הוא נהג לעלות על המסלול, מסתובב גאה בין המכוניות והנהגים במדיו המצוחצחים והמהודרים בסמלים נאציים, לוחץ ידיים לנהגים שמצדם השתדלו להימנע ממנו ככל האפשר, מנסים לא לערב פוליטיקה וספורט. לאחר מכן, ממש לפני הזינוק למרוץ היה תופס הוהליינן את מקומו על בימת הכבוד וצופה במרוצים עד תומם ומיד לאחר שדגל השחמט היה יורד, בדרך כלל לעבר אחד מ"חיצי הכסף" - כך כונו המכוניות הגרמניות בשל צבען הבוהק - היה הוהליינן זה שמגיש לנהג המנצח זר פרחים גדול עטוף בדגל וצלב הקרס ומעניק לו את גביע הניצחון של המרוץ, דואג לתמונות שינציחו את הרגע ההיסטורי ומיד רץ לכתוב את המברק הקבוע בו דיווח לפיהרר "שלו" על עוד ניצחון מפואר של תעשיית הרכב הגרמנית המתעלה על יריבותיה.

בפעמים שהניצחון היה נופל בחיקו של נהג לא-גרמני דוגמת טאציו נובולארי האיטלקי בגראן-פרי הגרמני של 1935 או ריצ'ארד סימאן הבריטי שלמרות שניצח במדי מרצדס, היה הקצין הגרמני דואג להצניע את הניצחון ומדווח כמה קשה היה לנהגים המקומיים במכוניות הגרמניות להגיע להישג של מקום שני או שלישי ומבטיח שבעתיד הם ינצחו כמובן.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה, מועדון המכוניות הגרמני חולק לשלושה חלקים, מאבד למעשה את תפקידו הרשמי כמאגד את הנהגים בגרמניה ומפנה אותם לטובת תפקידים צבאיים כאלו ואחרים, בין השאר לאימון והדרכת הנהגים של דוויזיות השריון של הצבא הנאצי וכן גיוס אנשי מקצוע משורותיו לתפקידי נהיגה מיוחדים, או שימוש במומחיות הטכנית שלהם לצרכים צבאיים. הוהליינן איבד מכוחו מבלי לגלות יכולת להתנגד למהלך זה כמובן. הספורט המוטורי שהיה בן-טיפוחיו חדל מלהתקיים והמאמץ הגרמני הופנה לטובת הלחימה. הוהליינן עצמו חלה בסרטן וככל שהמלחמה נמשכה מחלתו התחזקה עד שהכריעה אותו ב-1942.

נהגים רבים, לאחר המלחמה, חששו לכתוב או לדבר על הוהליינן או על הקשר שבין הספורט המוטורי הגרמני והמשטר הנאצי ולו רק בכדי שלו יזוהו בטעות כאוהדי הממשל. למרות זאת נהג המרוצים הגרמני רודולף קרצ'יולה כתב עליו כי הוא היה "..אדם בעל מזג-טוב שהאמין בכל ליבו באידיאולוגיה הנאציונל-סוציאליסטית ואשר למרות תפקידו הבכיר לא ניצל לעולם את מעמדו..".

אז מי באמת היה אדולף הוהליינן?
חובב מירוצים שנסחף מאפשרות שניתנה לו "לשחק במכוניות מירוץ" לכאורה ללא מעורבות באידיאולוגיה? או שראה בעצמו כלי שרת בשורת המפלגה וחלק מהמאמץ המלחמתי והתעמולתי?

האם הוא דמות טרגית? או אדם שלא בחל בחברות במפלגת השלטון הרצחני רק כדי להגשים מאוויים אישיים.

בסופו של דבר הוהליינן היה קצין ממושמע מדור מלחמת העולם הראשונה שראה עצמו גרמני גאה וכעוד חולייה במכונת התעמולה והמלחמה הנאצית. הוא ניצל את המצב לחיים נוחים באופן יחסי, הרחק מהחזית ונהנה מהמעמד שהתפקיד סיפק לו.

הספורט המוטורי נתן לו את ההזדמנות להיות מקורב לצמרת השלטון מצד אחד ומהצד השני ליהנות מאור הזרקורים לצד הגיבורים על המסלול.

אז האם היה גיבור טרגי? מבחינתי בוודאי שלא, היה בסך הכל עוד חייל בתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה של האנושות.

דובי מילר הוא חובב ספורט מוטורי מגיל צעיר ומתחרה כנווט במירוצי ראלי וראלי-רייד בארץ ובחו"ל. היסטוריון של הספורט המוטורי בתקופה הנאצית ושל הספורט היהודי בתקופת השואה. אולטרה-מרתוניסט ובעלים ומאמן קבוצת הריצה - רצים עם דובי