פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הצעיר נשרף למוות ברכב - חברת הביטוח טענה כי התאבד

      המבטחת ביססה טענותיה על סמך דיווח טלפוני שהתקבל במשטרה לפיו נצפה אדם ששפך דלק על המושב האחורי. מכך הסיקה, שביקש לשים קץ לחייו

      מכונית עולה באש (ShutterStock)
      (אילוסטרציה: Shutterstock)

      המקרה המצער אירע בשנת 2008, במהלכו בחור צעיר שנסע לחופשה באילת, נכווה קשות ומת מפצעיו לאחר שברכבו פרצה שריפה.

      כפי שעולה מסרט מצלמות האבטחה של בית עסק הסמוך לזירת האירוע, נהג המנוח ברכב בסמוך למסעדת "ד"ר פיתה" ומועדון "הפפרצ'י" באילת; רכבו נסע נגד כיוון התנועה, פגע במכולת אשפה בצד הכביש במקום חשוך ועצר. למקום, הגיעה מונית, שככל הנראה ניסתה לצוד קליינטים והבחינה באדם שיצא מהרכב. היא ביצעה סיבוב פרסה ועזבה את המקום; כעבור זמן מה הגיחה למקום מונית נוספת, האטה מבלי לעצור והמשיכה בנסיעה; בהמשך, הגיעה מונית בפעם השלישית למקום ועצרה. לפי עדות נהג המונית, האיש נעמד בחלקו האחורי-שמאלי של הרכב ולפתע התלקחה אש. האש אחזה בבגדיו, הוא נכווה באורח קשה והובהל לבית-החולים, שם הוא נפטר מפצעיו.

      הצדדים חלוקים בדעתם באשר לגורם התלקחות השריפה. נוכח נסיבות המקרה, טענו התובעים (צד המנוח) כי למעשה מדובר על תאונת דרכים, שכן מילוי הדלק ברכב עונה להגדרה של "תיקון דרך".

      למה לשלם פיצוי?

      כפי שקורה לעיתים קרובות, חברת הביטוח נעמדה על רגליה האחוריות וסירבה לשלם פיצוי. מדוע? כי לשיטתה, אומנם הוא מצא את מותו כתוצאה מהשריפה, אך היא לא קרתה באופן מקרי, אלא מדובר על התאבדות. טענתה התבססה על דיווח טלפוני שהתקבל במוקד המשטרה, בו נמסר על בחור ששופך דלק על המושב האחורי של הרכב ומנסה להתאבד. המציאות מלמדת כי מרבית המתאבדים מבצעים זאת באמצעים שגורמים למותם באחת ולא להישרף למוות בעודם חיים, אולם מבחינת חברת הביטוח, הבחור ביקש לסיים את חייו, כל שכן לאור דו"ח חוקר דליקות שהסיק על סמך נתונים שונים שמדובר היה בהצתה.

      כב' השופטת לימור רייך מבית משפט השלום בהרצליה, שדנה בתיק מצאה לנכון לקבל את טענותיהם של התובעים, שכן בנוסף לעדות נהג המונית התובעים אף צרפו לראיות התביעה גם צילום ממצלמת האבטחה. השופטת פסקה, כי עד הראייה שדיווח למשטרה נכח במקום ההתרחשות אך באופן שלא אפשר לו לשפוך אור באופן מדויק על הנעשה - אלא דיווח מתוך האופן בו הוא פירש את המתרחש.

      באורח פלא, דו"ח חוקר השריפות שהוגש כראייה מטעם הנתבעים לא כלל את עדות נהג המונית, ולא נתן התייחסות לסתירה שמתעוררת אל מול סרט האבטחה. למעשה, מדובר על תשתית עובדתית חסרה. בנוסף, מבחינת פרופיל נפשי של המנוח, מדובר על בחור צעיר ללא כל עבר פסיכיאטרי, תוך שלא נמצא כל מניע שיגרום לו להתאבד. זה התמיד בעבודתו ולא ניכר כל סימן שמרמז על כוונתו ליטול את חייו. בסופו של יום, נקבע כי הנתבעת תשלם לעיזבון המנוח פיצוי בסך כולל של 999,735 שקלים, לרבות אגרה והוצאות משפט.

      לדברי עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין: "מלאכת הפסיקה לא מתבססת על אינטואיציה אלא על קביעה שנסמכת על מסכת של ראיות. במקרים בהם קיימים שני תרחישים אפשריים, כל צד נדרש לשכנע את בית המשפט כי התשתית הראייתית והתרחיש שהוא מציג הוא המתקבל ביותר על הדעת. במקרה הזה, הכף הוטתה לעבר התובעים בשל החורים הגדולים שנפערו בטענות הנתבעת".