אורבן מוביליטי – השקת קו הקטנועים הקטנים של ימאהה

יש המון ערים עתיקות באירופה, מעטות מהן מקפלות היסטוריה ארוכה יותר מזו של רומא. יש המון ערים צפופות באירופה, מעטות מהן "חנוקות" בכביש טבעתי המגביל את התפשטותן כמו ברומא. יש המון ערים יפות ברומא, מעטות מהן מעוטרות בכל כך הרבה מזרקות, כנסיות, מבנים ופסלים מעורטלי חלציים שיעשו לכל גבר רגשי נחיתות. אבל בדבר אחד אי אפשר להתחרות בה – אמרת רומא – אמרת ווספה. הצרעה האיטלקית מתוצרת פיאג'ו שכבר עשרות שנים הפכה לשם גנרי לכלי תחבורה עירוני. בעיני, למרות ההסברים של אנשי המוצר והשיווק של ימאהה לגבי הסיבה מאחורי ההשקה דווקא ברומא – זה ברור. אין כמו מפגן עוצמה בערש לידתה של הווספה כהצהרת כוונות.

אז הגענו לרומא בהזמנת חברת ימאהה כדי לרכוב על שלושה מתוך ארבעה כלים עירוניים קטנים הצפויים להגיע בקרוב מאוד לישראל ולהתרשם מהם בתנאי הרכיבה הפיזיים הלא פשוטים בכלל של עיר הבירה האיטלקית.

העולם הדו גלגלי נמצא בהתאוששות, לא רק בישראל, גם באירופה, אסיה וארצות הברית רושמות יצרניות האופנועים והקטנועים התאוששות במכירות. אולם מעל למספרים האלו מרחפים שני סימני שאלה גדולים מאוד. הראשון הוא העתיד של תחבורה דו גלגלית בעולם מוטורי שמסמן את המכונית האוטונומית כעתיד שלנו וזה נושא לכתבה נפרדת לגמרי.

ההתמודדות השנייה היא עם דור אופנוענים הולך ומתבגר מחד ודור צעיר שלא ממש מגלה עניין בכלי תחבורה הזה מאידך. הרבה מזה קשור בשינוי תפיסתי כולל של האופן בו מעוצבים חיי החברה שלו. כאשר אני הייתי בן 16 עבורי ועבור חבריי רישיון ואופנוע היו חופש, כלי שאפשר אינטרקציה חברתית לא פחות מאשר היה כלי תחבורה. בני הנוער של היום, כך לפחות מספרים המחקרים מקיימים את הקשרים האלו מול מסכים נייחים או ניידים ובתור כלי תחבורה – בארץ לפחות – הבחירה היא לרוב אופניים חשמליים, נטולי דרישות רישוי, רישיון, ביטוח ובפועל גם ציות לחוקי תנועה כל שהם.

קטנועים קטנים ועירוניים אמורים להיות המענה לפחות בחלק מהחזיתות. במתוקנות שבמדינות הם נהנים מהקלות בדרישות הרישוי שלהם, תעדוף בכניסה לאיזורים צפופים, צריכת הדלק שלהם נמוכה, מנועים חדשים ומתוחכמים מצמצמים את זיהום האוויר ועומדים בתקני פליטה הולכים ומחמירים והם זולים לרכישה ולאחזקה. יותר ויותר דגמים מקבלים גם מערכות כמו ABS שהופכות אותם לידידותיים ובטוחים יותר לרוכבים הלא מנוסים, אלו וגם פשטות התפעול שלהם אמורים למשוך צעירים לעולם הדו גלגלי בתקווה שגם ימשיכו לרכוש אותם בעתיד.

הרכיבה הקצרה על שלושה מהקטנועים החדשים של ימאהה בנפחי 125 ו-155 סמ"ק, כולם מצוידים במנועים ממשפחת ה-BLUE CORE המחודשים בחלקם והמתוחכמים אפשרה לנו לקבל התרשמות ראשונית מהכיוון בו בוחרת ימאהה להתמודד עם האתגרים האלו.

בכל הקשור לקטגוריה של קטנועים ספורטיביים לימאהה יש נוכחות ארוכת שנים ומוניטין. את אלו מובילים כבר המון זמן ה-T MAX וגם ה-X MAX, אבל לאלו המעוניינים באופי או המראה הספורטיבי במחיר זול או בהתאמה לדרגת רישיון נמוכה יותר הם מציעים את ה-N MAX. קשה לטעות בכיוון שלו כבר ברגע שרואים אותו, במיוחד בצביעה של שחור-אפור מתכתי איתה הוא הגיע בהשקה. מגלגלי 13 האינץ' שלו, עבור בחזית המחודדת, הקורה המרכזית הבולטת (ובה פתח התדלוק) שעוטפת שלדה ספורטיבית ועד לדיסקים מאחור – המסר ברור.

מתחת למושב תא בינוני בגודלו, אבל נכנסת שם קסדה מלאה עם עוד קצת מקום לחפצים ויש גם שני תאים פתוחים קטנים מתחת לכידון.

בישיבה עליו הכיוון הספורטיבי שלו ניכר מיד. המושב קולט את הישבן עם מגרעת בחלק האחורי שנוטעת אותו במקומו. מדרס הרגליים גדול ובשל הקורה המרכזית ביניהן ניתן להוסיף נקודת אחיזה עם חביקה של הקרסוליים והחלק התחתון של השוק. לאלו המעדיפים לשלוח רגליים לפנים – גם האפשרות הזו קיימת ולמרות המימדים הקומפקטיים, גם רוכב ארוך רגליים בגזרת 180 הס"מ לא התלונן על צפיפות. לוח המחוונים דיגיטלי וקטן, אבל ספרות המהירות ברורות ויש גם מחוון של צריכת דלק רגעית. הגימור איכותי ומוקפד מאוד.

מנוע ה-125 סמ"'ק ממשפחת ה-BLUE CORE עם הזרקת דלק, מספק 12 סוסים ו-1.2 קג"מ וכבר בנגיעה במצערת משדר נמרצות. היציאה מהמקום החלטית, מהירה ונטולת היסוס. ההיגוי זריז מאוד, אפילו מהנה, וה-NMAX לא מהסס להיענות לפקודות היגוי מהירות ולנטות על הצד. למרות הכיוון והאופי הספורטיביים המתלים מצליחים לשכך טוב מאוד שיבושים קטנים וגדולים. לקטנוע גם גרסת 155 סמ"ק עליה רכבנו במסגרת ההשקה ואינה מגיעה בשלב זה לישראל והיא מרשימה אפילו יותר כאשר היא מגבה את היכולות הדינאמיות בעוד סוסים.

אלגנטי ועגלגל, עם חזות ידידותית וכולו אומר חמידות – לא קשה לנחש מי קהל היעד של הדילייט החדש. בימאהה רואים אותו כמכוון בעיקר לקהל הרוכבות העירוניות. המספרים מאשרים את זה כאשר 57 אחוזים מהמכירות של הדגם הן לנשים והידידותיות שלו כנראה באמת מוכיחה את עצמה כאשר 52 אחוזים מהלקוחות שלו הם רוכבים חדשים.

סעיף השימושיות מגלה תא גדול מאוד ומאורך בצורת "אמבטיה" מתחת למושב שיאכלס שתי קסדות 3/4, וכן משטח רגליים נדיב, שטוח ורחב אידיאלי לשתי שקיות H&M גדולות ויש גם וו תליה שיחזיק אותן במקום.

כבר עם העלייה עליו מגלים שהמושב רך מאוד, אבל המבנה שלו גרם לי "לגלוש" קדימה בעיקר במעבר מהמורות. סביבת הרוכב די בסיסית, מחוון מהירות וסביבו נורות חיווי ומסך מידע קטן בבסיסו.

לדילייט, כמו לכל הקטנועים הקטנים החדשים כאן יש את מנוע ה-BLUE CORE של ימאהה. מ-125 הסמ"ק שלו מקבלים 8.3 כ"ס וקג"מ בודד שמוציאים אותו מהמקום בצורה די משכנעת. כל עוד המהירות נמוכה והתמרונים איטיים הוא מצוין, אבל במהירויות ביניים כבר צריך לחשוב על שמירת מומנטום, כי עתודות כוח אין פה. מכל מקום המנוע עגול מאוד וחלק בפעולה שלו ורצועת הכוח טובה.

ברחובות רומא המרוצפים באבנים קטנות הבולמים הבסיסיים התקשו להרשים. הם הצליחו לשכך את המהמורות הגדולות בצורה סבירה אבל עם שיבושים קטנים היה להם קשה יותר להתמודד, לפחות המושב הרך שלו עזר לסנן חלק מהרעד בדרך לישבן.

השילוב של גלגלים קטנים עם כידון צר כאמור עובד היטב בתמרונים צפופים, אבל על העליה במהירות הדילייט הופך למעט עצבני ומשדר בבירור שדינאמיות זה לא הצד החזק שלו.

כבר לא מעט שנים שכלים בתצורה של שני גלגלים מלפנים וגלגל בודד מאחור מסתובבים על הכבישים. עבור קהלים גדולים מאוד של רוכבים הם מהווים פתרון מצוין עם רמת הביטחון והיציבות הגבוהה שהם מספקים לרוכב. בין אם מדובר במישהו שחדש בתחום הדו גלגלי או שמדובר ברוכבים שפשוט רוצים כלי יציב יותר.
הטריסיטי הוא הפתרון של ימאהה לנישה הזו וכאן נמצא הדור השני שלו שגרסת ה-155 סמ"ק שלו כבר משווקת מזה זמן מה בישראל.

חיצונית, הדמיון בין הדור החדש לקודם גדול מאוד, אלו הפרטים הקטנים שעוזרים להבדיל בין השניים, תאורת הלד בחזית היא אחד מהם. בסיס הגלגלים גדל ב-40 מ"מ, וזה מורגש בעיקר במרווח לרגלי הרוכב מלפנים, החישוקים גדלו ועכשיו הם במידה 14 אינץ' מלפנים ו-13 אינץ' מאחור (13 ו-12 אינץ' בדגם הקודם). מעבר לגדילה במימדים החיצוניים נוספו לטריסיטי אביזרי נוחות דוגמת שקע 12V, תאורת לד בתא המטען ועוד.

כבר בישיבה על הכלי ובמטרים הראשונים של התנועה, התחושה של היציבות הגבוהה בולטת מאוד. קל מאוד להבין למה הוא התחבב על המון רוכבים והפך להצלחה. התצורה הזו אמנם לא יכולה להתחרות בקלות ובזריזות ההיגוי של כלים דו גלגלים וגם התמרון פחות טוב, אבל בתמורה לוויתורים האלו הוא מעניק יציבות ללא תחרות. זה בלט בעיקר בפעמים בהן ממש דחפתי אותו לתוך פניות, על גבי רחובות מרוצפי אבנים קטנות, סלאלומים אלימים מעל פסי החשמליות, גם בשילוב מהמורה ובשאר מצבים אליהם לא הייתי מעיז להכניס כלי דו גלגלי, בטח שלא לצפות ממנו לצאת מהם באדישות של הטריסיטי. הדברים אמורים גם בכל הקשור לבלימה, בין אם בקו ישר או בהטיה, גם בלי קשר למערכת ה-ABS.

בהשקה הזדמן לי לרכוב על שני נפחי המנוע של הטריסיטי ה-125 וה-155. חיצונית קשה להבדיל בין השניים ואני הייתי צריך לחפש את ידית הנעילה של הבלמים בצד שמאל של הכידון והאגזוז המעט שונה כדי לדעת על מי אני עולה.
מנוע ה-125 עם 10.8 כ"ס וקג"מ בודד מספק ביצועים בינוניים, זה מספיק אם התנועה היא עירונית בלבד, שם התאוצות בלאו הכי מתונות והמהירות המירבית גם היא מתונה. אבל אחרי המעבר לגרסת ה-155 סמ"ק אפשר לומר בבירור – זו הגרסה הנכונה עבורו. עם 14.9 כ"ס שמגיעים ב-1,000 סל"ד נמוך יותר ו-1.4 קג"מ יש לו קצת יותר "בשר" כדי לדחוף את הקטנוע בדיוק במקומות בהם צריך עוד כוח, בין אם מדובר בתנועה מהירה יותר, או כדי להשלים עקיפה.

בשולי ההשקה יצא לי גם לרכוב על קטנוע רביעי, ה-X ENTER שאינו צפוי להגיע לישראל. בהיותו קטנוע עם גלגלים גדולים, נישה שאינה זוכה לביקוש בארץ, ה-X ENTER יישאר באירופה וחבל. יכולת הספיגה המשופרת של הגלגלים הגדולים, היציבות וההיגוי העדיפים הופכים אותו לכלי עירוני מצוין.

ימאהה הצליחה להתמודד טוב מאוד עם האתגרים שמעלה תנועה אורבנית בשנים האחרונות. בהיצע שלהם שלושה דגמים טובים ואיכותיים, בלי פשרות ברמת הגימור וההרכבה שמצליחים להיות זולים אבל לא לתת תחושה כזו לרוכש. כמעט כל קהל יעד או פילוח יכולים למצוא מענה באחד מהקטנועים האלו. הדילייט על העיצוב המסוגנן שלו לרוכבות, הטריסיטי על שני נפחי המנוע שלו למי שמחפשים את תחושת הביטחון והיציבות בדגש על ה-155 העדיף משמעותית, וה-NMAX שבאופן אישי היה הכלי שהרשים אותי יותר מהשלושה למי שמחפש קצת פלפל בקטגוריה שקשה לומר שהיא מעוררת חשק במיוחד.
כדי לקבל את ההתרשמות המלאה מהם, נמתין להגעה שלהם לישראל ולמבחן מקומי מעמיק יותר.

מסדר ציוד - עם מה רכבנו
קסדת SHARK HERITAGE :
באופן כללי אני נוטה שלא להמליץ על רכיבה עם קסדת 3/4 פתוחה המעניקה הגנה פחות טובה משל אחת סגורה. אבל לצורך תנועה עירונית איטית על קטנוע ובעיקר בקיץ, אחת איכותית היא פשרה נסבלת.
הקסדה של SHARK מקולקציית ההאריטג' התאימה לרכיבה בעיר שוחרת סטייל כמו רומא בדיוק. גימור המט והתפרים הבולטים איכותיים והמשקף המובנה שלה מעט כהה בחלקו העליון.
מחיר: 700 שקלים בארנב אנרגיה

כפפות Revit Cayenne:
כפפת עור מאווררת באורך בינוני שמתאימה בעיקר לקיץ ולעונות מעבר שכן היא מאווררת מדי למזג אוויר קר. היא עשוייה מעור עז, כך שהיא מאוד גמישה, בעיקר באיזור המפרקים עם רגישות טובה בקצות האצבעות. יש לה מיגון אלומיניום קשיח בקו מפרקי האצבעות, בנוסף למיגונים קשיחים נוספים באיזור שורש כף היד והאצבעות. אהבתי גם מנגנון ההידוק שמצמיד אותה למקום בצורה נהדרת, מכיוון שהוא מתחיל בחלק הפנימי של היד ועוטף אותה עד לסגירה של הסקוץ'.
מחיר: 809 שקלים ב-AD מוטורספורט