מסע במוטורהום: כיצד הפכתי להיות מפגע מוטורי, ב"כביש הנהיגה הטוב ביותר באירופה"?

אני בטוח שנהג המקלארן 650s לא יישכח אותי עד יומו האחרון; הוא הגיע מנוישאטל למעבר ההרים Stelvio כדי להזניק את 641 הסוסים שלו במעלה הכביש, שהפך לאייקון מוטורי. במקום זאת הוא נתקע מאחורי המוטורהום המעופש שלי, במהירות 30-50 קמ"ש... האם בעבור זה השקיע 420,000 יורו במכונית-העל הכתומה?

האמת היא שניסיתי לתת לשוויצרי לעקוף אותי אבל הוא לא מיהר לנצל את ההזדמנויות שהענקתי לו, כפי שעשו נהגים אחרים, שלא לדבר על רוכבי אופנועים שחלפו על פניי כאילו הייתי זבוב מת. בעוד האופנוענים מחפשים את קו הפנייה המושלם למהירויות תלת ספרתיות, אני התמקדתי בניסיון שלא להידרדר מהילוך שלישי לשני, ואפילו לראשון – כפי שקורה עם מוטורהום השוקל 3500 קילוגרם, עם דיזל אטמוספרי המפיק ביום טוב 73 כ"ס. היום היה 'יום טוב' אבל בגבהים מעל שני קילומטרים, השתנק המנוע מחוסר חמצן.

יש האומרים כי סוחרים רומאים צעדו בנתיבו של כביש S38 לפני מאות ואלפי שנים, מעבירים סחורות ובשמים מוונציה לצפון אירופה. כך ההיסטוריה אבל כביש 38 המקשר ביןDavos ל-Bormio זכה לתהילת עולם מוטורית, כאשר שלושת המופלאים של Top Gear סימנו אותו: "כביש הנהיגה הטוב ביותר באירופה. "אלו 25 קילומטרים של מו?שלמו?ת נטושה, אספלט ספגטי במיטבו המסתלסל" התייפח ג'רמי קלארקסון התיאטרלי.

טוב, קלארקסון, האמונד ו-מיי לא הגיעו לכאן עם מוטרוהום שכמעט נפח את נשמתו. הם הגיעו ל-סטלוויו עם למבורגיני גייארדו, פורשה 911 GT3, וגרסת המרוצים של אסטון מרטין וואנטג' N24. לכל אחת פי 8-9 יותר סוסים מאשר למוטורהום, ומחצית המשקל לסחוב. הם באו משוויץ ונעלמו בעמקים האיטלקיים, ובעקבותיהם הגיעו אלפי חובבי הגה שרצו לגעת בתהילה.

אבל תרשו לי להרגיע אתכם – כביש 38 מרהיב עין ומאתגר מאוד, זהו הישג הנדסי מדהים אבל לא לכאן הייתי מביא מכוניות-על אדירות. בכביש יש חלקים מהירים ומענגים אבל הוא צר מאוד, התנועה צפופה, הראות מוגבלת וקשה לתת את הנשמה. הסרפנטינות הפוטוגניות מתאימות למכוניות קטנות יותר, רצוי עם הנעה אחורית. הייתי מתענג שם עם ב.מ.וו M2 או אבארט ספיידר, ביום גשם הייתי אולי מתחמש עם אודי RSQ3.

בשנים קדומות תפרתי את מעברי ההרים השוויצריים עם מכוניות ספורטיביות נשכניות, אבל הפעם הייתי רק עם המוטורהום שלי – שהוא יותר Home ופחות Motor... על פסגת המעבר גיליתי פסטיבל מוטורי ססגוני – מאות אופנוענים לבושים במיטב צו האופנה, אופנועי כביש, תיור ואפילו אנדורו, מכוניות ספורטיביות אבל גם פיאט 500 מהשכרה. כולם צילמו סלפי, צבאו על דוכני ה-Bradwurst, ונהנו מהשמש שפינקה אותנו באותו יום.

אני משער שכוכבי טופ-גיר הגיעו ל-סטלוויו עם עשרות אנשי הפקה וצילום, מסוק (לא היו אז רחפנים), ונערות מים שלא עיצבנו את קלארקסון. כך כוכבי התוכנית, אבל גם אתם יכולים להתענג על המעבר. סטלוויו נמצא 220 קילומטרים צפון-מזרחית ממילאנו, כשלוש וחצי שעות נהיגה. אפשר להתפרע ולחוות את החוויה ביום אחד אבל אני מציע לכם ליהנות גם מהסביבה התיירותית, יפהפייה וגסטרונומית להפליא.

קחו לכם רכב נחמד עם כמה שיותר כוח – גם דיזל משפחתית תענג אתכם, אבל נסו לשכור משהו מלהיב יותר; אלפא מושחזת או רודסטר מענג, יעשו את העבודה. אם תשכרו מכונית במינכן, אולי תגיעו עם ב.מ.וו או פורשה? בדרככם תוכלו להתעכב באחד האגמים המקסימים, ואת חניית הלילה אציע לכם לעשות בעיירת הסקי האיטלקית Bormio, כ-1250 מטרים מעל פני הים. המפונקים יתאשפזו במלון Grand Hotel Bagni Nuovi היכול לשמש כנקודת זינוק מצוינת ומציע גם מרחצאות חמים מעולים, להרגעת הגוף והנפש לאחר המבצע ההרואי.

לאחר שהגעתם לפסגה תוכלו לסוב לאחור, אבל אני ממליץ להמשיך לצד השוויצרי, לכיוון Davos. הקטע השוויצרי מקסים לא פחות, אולי אף יותר. את מסעכם האירופאי תוכלו לסיים בכל נקודה בה תחפצו, או שתזגזגו בין מעברי הרים אחרים, חלקם יותר מהיר ומאתגר לנהיגה: סן גוטרד, פורקה, גרימזל או סוסטיין.

הסתייגות אחת יש לי עבורכם – אם אתם מגיעים לסטלוויו עם מוטרוהום, ח?שבו היטב אם זה מה שאתם רוצים לעשות; נהג מיומן יוכל להגיע לפסגה עם מוטרוהום השכרה חדיש, אבל זה ממש לא עסק לנהגים שאינם רגילים לנהוג במשאית שבעה מטרים. כך לגבי סטלוויו, ולגבי כביש 29SP המתואר בהמשך – ממש לא, אל תיכנסו לשם עם מוטורוהום. גם אני לא אעשה זאת שנית, זה כביש המתאים למכוניות קטנות וזריזות. כמו כן: אל תחשבו אפילו על נהיגה מהירה ביולי-אוגוסט, וזכרו שהמעבר סגור בחודשי החורף.

זה הזמן לומר לקרלארקסון, ש"Stelvio זה לחלשים"... מהעיירהBormio מסתלסל דרום-מזרחה כביש 29SP המתרומם לגובה 2560 מטרים, אבל הוא צר פי כמה מ-סטלוויו המתוחזק בקפידה, נטול גדרות הגנה, והאספלט על הפנים. בקיצור, 29SP הוא הגרסה האיטלקית לדרך המוות מבוליביה, תאמינו לי.

גם 29SP הומה אופנוענים, אבל להם דווקא לא הפרעתי – הם עקפו אותי בלי ה?נ?ד אגזוז, ואפשרו לי להתמודד עם שיפועים של 14 ו-16%, את חלקם נאלצתי לזחול בהילוך ראשון. חלק מהסרפנטינות חייבו תמרון קדימה-אחורה על פי תהום, אבל המאמץ היה כדאי. 29SP פראי ויפה פי כמה מ-סטלוויו, הוא נראה כמו כביש בנורבגיה או אלסקה, עם שדמות שלג ענקיות בצידי הכביש. קירות הקרח מתרוממים לגובה רב, ובפסגתו אפשר לגלוש, גם בעיצומו של הקיץ.

קשה הייתה העלייה לפיג'ו הקשיש, והירידה מלחיצה פי כמה – ככל שתיעזר בבלימת מנוע, אתה עדיין נזקק לשימוש אינטנסיבי בבלמים. את גמולנו מצאנו כמה קילומטרים אחרי הפסגה – שם נפתחה רחבה גדולה בצידי הדרך, מאות מטרים מעל עם נחל סמוי הגועש למטה. חנינו עם המוטורהום על שפת המצוק, אל מול נוף קדומים מדהים וחגיגי. היה זה רגע של התעלות, אלו החוויות בעבורן אנו מחזיקים את המוטורהום.

הוצאתי מהמקרר מבחר גבינות ונקניקים, עם בקבוק קיאנטי – הייתה זו Happy hour נינוחה, ולאחריה נכנסנו לשנ"צ בירכתי המוטורהום. תפסנו סיאסטת שחקים מעולה, ולאחריה הרתחנו קפה חזק. הדילמה הייתה גורלית; האם להישאר לישון שם בלילה, או להמשיך למטה? זו חוויה גדולה, אותה כבר עשינו בכמה מקומות – אבל לא בגובה 2400 מטרים מעל פני הים, עם חשרות עננים שנסחפו אל הפסגות. ליל סערה, או חוף מבטחים? ירדנו לעמק, שמחים ומאושרים. את 29SP אחזור לעשות עם מכונית ספורטיבית וממזרה, לא עוד עם הפיג'ו הקשיש...