רפורמה? רוכבי הדו גלגלי במלחמת השרדות

רבים מרוכבי הדו גלגלי בישראל חשים כי המדינה יוצאת ידי חובה בפעולות שהיא עושה להבטחת שלומם על הכביש ובהפחתת העלות השערורייתית של אחזקת דו גלגלי בישראל.

לפני מספר ימים דווח בתקשורת בקול תרועה על בשורה לציבור הרוכבים: ביטוחי החובה לכלי רכב דו–גלגליים יוזלו בקרוב בכ–15 אחוז, "חיסכון של מאות שקלים בשנה". במשטרה מדווחים שבעלי דו?גלגלי רבים נוסעים ללא כל ביטוח בגלל מחירו הגבוה ומשרד האוצר נרתם למאבק בתופעה באמצעות ההוזלה. שר האוצר משה כחלון העיר כי "אנו מאמינים שהוזלת המחירים תביא לצמצום התופעה המצערת כיום של רוכבים שכלל לא מבטחים את עצמם".

יש מקום לברך על היוזמה וכל הפחתה בפרמיות היא חשובה, אולם הציון שחילקו הרוכבים לרפורמה הוא "מספיק בקושי". השיח ברשתות החברתיות על המהלך של כחלון מלמד כי שיעור ניכר מציבור הרוכבים סבור כי מדובר על בשורה שלא תקטין, אם בכלל, את מספר הרוכבים שנעים על כבישי הארץ ללא ביטוח חובה. על פי נתוני קרנית, בשנת 2014 עמד שיעור הבלתי מבוטחים על 49%. משמעות הדבר כי אף אם שיעורם יקטן ב 10% או 20%, עדיין מדובר על מספרים מחרידים שאת התוצאות שלהם אנו רואים מידי יום.

כמובן שסוגיית ביטוח החובה אינה הבעיה היחידה של רוכבי הדו"ג, אלא גם מדיניות המיסוי השערורייתית אשר מביאה לכדי מצב בו פער המחיר בין ישראל ומדינות רבות בעולם מגיע לעשרות אחוזים ובמקרים מסוימים גם ליותר. לצד זאת, ישנן לא מעט בעיות נוספות שאינן מקבלות את הבמה הראויה. כך למשל, החלמאות של מקבלי ההחלטות, שלא לומר פארסה, סביב טיפולם בסוגיית קסדת החצי.

ב-29 בדצמבר 2016, מלאו שש שנים לפטירתו של אבי כהן ז"ל, שנהרג בתאונת אופנוע, ברמת גן. אבי כהן נהרג לאחר שתשעה ימים לפני כן, נפגע בראשו לאחר שרכב על האופנוע שלו חבוש בקסדת חצי. ב-28 במרץ 2011, הודיע שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ, כי יגביר את בטיחות הרוכבים ויאסור על שימוש בקסדות החצי. השר כץ טען כי: "הגיש לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת תקנה חדשה האוסרת על רוכבי אופנועים וקטנועים להשתמש בקסדת חצי בעת הרכיבה על אופנוע. השר כץ החליט לאסור את השימוש בקסדות החצי במטרה להגביר את בטיחותם של רוכבי האופנוע". ב-16 בנובמבר 2014, אישרה וועדת שרים לענייני חקיקה את הצעת החוק של ח"כ בועז טופורובסקי, שמטרתה לאסור שימוש בקסדות חצי בקרב רוכבי האופנועים והקטנועים. מספר חודשים לאחר אישור ההצעה התפרקה הממשלה ואיתה גם האישור של הוועדה. שש שנים חלפו והחוק עדיין לא אושר.

באוגוסט 2016 הועלתה שוב הצעת חוק שהוביל חבר הכנסת חאמד עמאר לפיה יש להוציא את השימוש ב"קסדות החצי" מחוץ לחוק. אולם באופן תמוה, הוועדה לענייני חקיקה לא אישרה את הצעת החוק. האם מדובר על אינטרסים מסחריים שדחקו לצד את הצורך להגן על הרוכבים שאינם מבינים את ההשלכות הפוטנציאליות הרות האסון של חבישת קסדת חצי? חיליק מויאל, אחראי יחידת האופנועים הארצי במד"א שעובד גם כפארמדיק מדגיש את ההכרח לקדם באופן נמרץ והחלטי את הטיפול בחוק:"במשך שש השנים שחלפו ראיתי אין ספור רוכבים שנפצעו באופן חמור מאוד בשל שימוש בקסדה כזו, פציעות שהיו יכולות להמנע או להסתיים באופן קל הרבה יותר".

עו"ד אסף ורשה , מומחה לדיני ביטוח ונזיקין: "יש להניח שהנתונים הבאים נמצאים על שולחן מקבלי ההחלטות, דבר שמטריד אף יותר ומחייב החשה מיידית של הליך החקיקה בנושא. מבדיקה של העמותה הבריטית למען הבטיחות בדרכים (ROSPA), נמצא כי רוכבים שחבשו קסדת חצי היו בסיכון כפול לפגיעות ראש בהשוואה לרוכבים שחבשו קסדות מלאות או אף קסדות פתוחות. על פי הבדיקה קסדה זו נחשבת למסוכנת ביותר במקרים של פגיעות באזורים הצדדיים והאחוריים של הראש. קסדת חצי גם נטולת ריפוד ולכן היא מסוגלת לספוג הרבה פחות אנרגיה במקרים של פגיעה בראש ובנוסף, היא גם נוטה ליפול מראש הרוכב".

לדברי עו"ד ורשה, מהבדיקה עולה כי 15%-16% מכלל הנזקים לקסדות היו במגן הסנטר, מה שמראה את חשיבותו, בחלק מהקסדה המלאה. חוקרים הראו שהפגיעות בפנים ובלסת הן שכיחות בתאונות דרכים ובנוסף. מגן הסנטר הוא גם סופג אנרגיה ומגן על הפנים בעת פגיעה. לכן, חבישת קסדה עם פחות כיסוי נעדרת הגנה זאת, כך שככל שהקסדה מכסה חלק קטן יותר כך היא פחות מגנה על ראשו של הרוכב. חוקרים אחרים גם הדגישו שמגן הסנטר מונע מהחלק הנמוך של המצח להיפגע כשהקסדה זזה.

ואם במחדלים עסקינן, כבר בשנת 2010 החליט משרד התחבורה לחייב בצביעה עם חומר בעל מקדם חיכוך גבוה, את האחראים לסימון כבישי הערים, תוך שנכתב כי "נושא ההתנגדות של סימני דרך חשוב בנוגע לכלל כלי הרכב, אולם חיוני במיוחד בהקשר לרוכבי כלי רכב דו-גלגליים. תנועה תוך בלימה, או תנועה בסיבוב של כלי רכב דו-גלגליים על-פני סימני הדרך עלולה לגרום לאיבוד שליטה ולהתהפכות". על רקע זה, הוסכם כי משרד התחבורה יחייב את הרשויות המקומיות להשתמש בצבעים בעלי מקדם חיכוך גבוה, כפי שאושרו על-ידי ועדה בינמשרדית להתקני תנועה ובטיחות.

כמו כן, נכתב דאז כי "במידה ומשרד התחבורה יגלה כי רשות כלשהי החליטה על דעת עצמה להמשיך ולצבוע את הרחובות בצבע המחליק, לא יוחזרו לה כספים על הוצאות עבור צביעה, המוגשים למשרד לצורך החזרים". אולם בשנת 2013 במסגרת ישיבה שהתקיימה עם איגוד יבואני הרכב הדו גלגלי נכתב כי "ההנחייה לא מיושמת במלואה כוי הנחיית שר התחבורה לעניין פגיעה בתקצוב רשויות שלא ישתמשו במצבע בטיחותי, נבחנה על ידי יועמ"ש משרד התחבורה ואינה ישימה במסגרת החקיקה הקיימת". ומה קורה מאז? לא הרבה. ארז קיטה: "מעברי חציה רבים צבועים בצבע שגורם לרוכבים להחליק כשהכביש רטוב. המשרד לבטיחות בדרכים מודע לנושא כבר שנים רבות אך עדיין לא ברור מדוע הם לא מצליחים לאכוף ולוודא שכל מעברי החציה בארץ צבועים בצבע שישמור על בטיחות הרוכבים ולא יסכן אותם. הדבר היחיד שצריך להנחות בעניין צבע הסימון הוא בטיחות הרוכבים ולא שיקול הכלכלי".