פודרה, לא מה שחשבתם: רוכבות בשטח בפרויקט צילומים מיוחד

למרות התדמית שלו והדומיננטיות של מספר הגברים העוסקים בו, ספורט מוטורי הינו אחד מענפי הספורט הבודדים בו לא קיימת הפרדה בין נשים לגברים. מתחת לחליפה ולקסדה, במקום בו טכניקה, שיקול דעת, נחישות ומיומנות הם אלו שקובעים את זהות המנצח ולא שרירים או הבדלים ביולוגיים – אין שום הבדל בין נשים לגברים.

בהיסטוריה של הספורט המוטורי ישנם שמות של נהגות מירוצים ידועות כמו כמו מישל מוטון, נהגת הראלי שסיימה את אליפות העולם של 1982 במקום השני. יוטה קליינשמידט שניצחה את מירוץ הראלי פאריז-דקאר. סבין שמידט – מלכת הנורבורגרינג הבלתי מעורערת וגם נהגת האינדיקאר האמריקנית דניקה פטריק (אם כי במקרה של האחרונה, הישגי המסלול מתערבבים במראה החיצוני שגם אותו היא ידעה למנף היטב).

סצנת הספורט המוטורי הישראלית, גם אם אינה מפותחת, התברכה במספר רוכבות מוכשרות ונחושות שמראות שבסוף הספורט הזה הוא לכולם בלי הבדל גיל ומין. התאחדות הספורט המוטורי וצלם הספורט (ורוכב האנדורו בעצמו) ניר עמוס יצאו בפרויקט צילומים מיוחד לכבוד ארבע מהן.

התחלתי לרכוב בזכות אבא שלי, כל החיים גדלתי בסביבה של אופנועי שטח וכביש וזה מה שהוביל אותי לעלות על אופנוע בפעם הראשונה בגיל 13 ומאז לא רציתי לרדת. חודשיים לאחר הפעם הראשונה שרכבתי, קיבלתי את האופנוע הראשון שלי בהפתעה.

נועה רוכבת בעיקר בסגנון מוטוקרוס על אופנוע מסוג ימאהה YZ125 ומתאמנת הרבה במסלולים חוליים, בערך שלוש פעמים בשבוע. התחרתה בשנה שעברה ועכשיו מתאמנת לקראת התחרויות הבאות.


"הרכיבה על אופנוע היא לא סתם תחביב עבורי, זה ממש כמו ילד או חבר; אני מנקה אותו, מטפלת בו ואם אני רוצה חליפת רכיבה חדשה או משהו דומה, אז אני עובדת בשביל להשיג את מה שאני צריכה בשבילו."

"האופנוע מעניק לי הרבה דברים שאני לא יכולה לקבל ממקומות אחרים: הוא מניע אותי ללמוד, עוזר לי לפרוק עצבים, מכניס אותי לכושר, מאפשר לי להכיר חברים חדשים ובעיקר מספק הנאה ואנרגיות מטורפות."

"המסלול והרכיבה עצמה הם מקום שבו אפשר לברוח מהכל ובאותו הרגע שאני על האופנוע זה כל מה שמעניין אותי - אני מתרכזת רק בזה ולא חושבת על שום דבר אחר."

גדלתי בארצות הברית עד גיל 13 ולאחר מכן עליתי עם משפחתי לישראל, לעמק יזרעאל. אצלי האהבה לאופנועים היא ממש מחלה גנטית, סבא שלי שעשה כמה מסעות מדהימים בעולם – ברוסיה, באפריקה, לאורך שביל המשי וטייל מחוף לחוף בארה"ב.

בתור ילדה קטנה תמיד רציתי אופנוע והחלום היה לטייל סביב העולם – ארבע שנים על שני גלגלים. במהלך השירות הצבאי הוצאתי רישיון נהיגה לאופנוע וחודש אחרי שקיבלתי את הרישיון טסתי כבר לארה"ב לטיול אופנוע ראשון. שם רכבתי לבד במשך חודש מסן פרנסיסקו לניו אורלינס. כשחזרתי לארץ קניתי את האופנוע הראשון שלי – KTM 125 שתי פעימות והתאהבתי ברכיבת שטח.

לאחר השחרור טסתי לדרום אפריקה ויצאתי למסע חוצה אפריקה, לבד על אופנוע. במשך חצי שנה רכבתי 25 אלף קילומטר דרך 11 מדינות, בנתיב שנחשב לאתגרי גם בעיני גברים מבוגרים ומנוסים ממני בהרבה – מדרום אפריקה דרך המדבריות של נמיביה, משטחי המלח של בוטסואנה, מפלי ויקטוריה והקילימנג'ארו בטנזניה, עד למסאיי מארא בקניה וחזרה דרומה דרך זימבבואה עד לדרום אפריקה.

היום אני רוכבת על אופנוע סוזוקי DRZ-400, אופנוע דו-שימושי אגדי. הוא משמש אותי ככלי תחבורה ביום-יום בכבישי מרכז הארץ ובשביל להגיע לבית ההורים בעמק יזרעאל. בסופי שבוע אני יוצאת לרכיבות שבילים מדבריות של טיולים ארוכים במסגרת רכיבת אדוונצ'ר וגם רוכבת רכיבת שטח טכנית (אנדורו).

עבורי הרכיבה על האופנועים היא פעולה מיסטית, שמכריחה אותי לדחוף את עצמי ולמתוח את הגבולות של מה שחשבתי שאני מסוגלת לעשות, יש ברכיבה על אופנוע אלמנטים שמאוד חשובים גם לחיים האמיתיים – תסתכלי לאן שאת רוצה להגיע, תשחררי ותני לתנועה להוביל אותך למקום הנכון, דווקא כשקשה הדבר הכי חשוב זה לשמור על המומנט ולתת עוד גז.

רכיבה גם מאתגרת את כל מה שאנחנו רגילים אליו, צריך לבנות סט חדש של אינסטינקטים. במקום לדפוק ברקס מול מכשול מאיים, הדרך היחידה לעבור אותו היא דווקא לתת עוד גז. כשאתה עולה עלייה ומחליק אחורה אתה צריך לדחוף את הגוף קדימה נגד כוח הכבידה. לפעמים צריך להתרגל לחוסר שליטה. האופנוע שלי הוא לא רק כלי תחבורה, הוא גם חבר ומורה עבורי.

אני בת למשפחה בה רכיבת אופנועי שטח ורכיבה תחרותית על סוסים זו שגרה, ולכן כבר בגיל מאוד צעיר רכבתי על כלי ממונע שיש לו את מספר הגלגלים הנכון, ההתמכרות לאדרנלין הייתה מיידית והחיידק של דו גלגלי לא עזב אותי עד היום.

בגילאי העשרה, במקביל ללימוד בבית הספר והרכיבה על סוסים כתחביב, התאמנתי והשתתפתי בתחרויות אנדורו, שבמילים פשוטות זה אומר רכיבת שטח בתנאים משתנים, מסמנים מסלול בין הגבעות או היערות ועל המתחרים לעבור את כל מה שיש בדרך, עליות, ירידות, סלעים, גזעים וכל מה שמסביב. המסגרת כללה לפחות שלוש רכיבות אינטנסיביות בשבוע על ההוסקווארנה 300 שתי פעימות שלי ומשלבת אימוני רכיבה בשטח בתוואים משתנים כל שבוע ואימוני כושר.

עם גיוסי לצבא ליחידת הכלבנים, "עוקץ", עזבתי את התחרויות וכיום אני רוכבת בעיקר אנדורו ולפעמים קצת מוטוקרוס בסופי שבוע, עם חברים לכיף. אחת לשנה אני יוצאת עם משפחתי למסע רכיבה בהמשכים בדרום אמריקה, כשכל קטע רכיבה אורך שבועיים.

גיליתי את עולם האופנועים בגיל מאוחר יחסית, 33, ללא רקע קודם על דו גלגלי, אפילו לא על אופניים.

לפני כן גלשתי קייטסרף ווויקבורד, סקי, השתתפתי בתחרויות ג'יפים ועבדתי זמן קצר בסדנת שיפורים בתור מכונאית/מתקינה והתעסקתי בעוד תחביבים מתחומי האקסטרים, כך שזה רק היה רק עניין של זמן עד שאגיע לאופנועים.

דרך עזרה לחבר טוב התגלגלתי להיות חלק ממערכת של מגזין דו-גלגלי, ובעקבות המלצה מאביב קדשאי ומחברים בתחום רכשתי אופנוע שטח.

הפעם הראשונה הייתה מצחיקה, ללא ניסיון, כשהגובה שלי 1.60, עליתי על האופנוע שקניתי, לא הגעתי לרצפה וישר נפלתי. ברכיבות הראשונות האופנוע נפל הרבה ושוגר למעלה לא מעט פעמים, אבל התעקשתי והייתי נחושה ויחד עם טיפים מחברים טובים והרבה עבודה השתלטתי על התחום.

אני רוכבת בעיקר אנדורו ומדי פעם גם רוכבת במסלולי מוטוקרוס (מסלול שהוסיפו לו אלמנטים ברמות קושי שונות כמו קפיצות, באמפים וסיבובים/פניות). בשנת 2015 זכיתי במקום השלישי באליפות המוטוקרוס, בדרך כלל אני האישה היחידה בתחרויות ואני מתחרה מול גברים בקטגוריות שלהם. כיום אני רוכבת על גאס גאס 200 סמ"ק שתי פעימות.

בזמני הפנוי אני מדריכה ילדים על אופנועי שטח. טווח הגילאים נע מגיל 8 שבו ניתן להוציא רשיון ספורט מוטורי עד גיל 18 בחוגים, קייטנות ומחנות אימונים לרכיבה וגם מדריכה ועוזרת למתחילים בתחום.

אני מרגישה שאני מקבלת המון קרדיט ותמיכה, בעיקר כי אני לא מבקשת הקלות, הרוכבים האחרים תמיד מזמינים אותי לרכיבות ומעודדים אפילו תוך כדי התחרות . גם הכרוז והקהל תמיד צועקים מילות עידוד, כך שמרגישה הרבה אהבה ותמיכה מסביב.

ניר עמוס - צלם ספורט מקצועי ורוכב אנדורו מושבע:
"תמיד תהיתי למה בכל פעם שאני יוצא לרכוב לא יוצא לי לראות נשים שרוכבות בשטח. לכן החלטתי לעשות פרוייקט צילום נשי, שכל מטרתו להראות לקהל הישראלי שיש מקום והרבה, למין הנשי החזק והיפה לעולם אופנועי השטח".

עומר שושני: מנכ"ל התאחדות הספורט המוטורי:
"את הפרויקט שהגה ניר לקחנו מיד בשתי ידיים. לתפיסתנו, אחת מהמשימות החשובות של התאחדות ספורט מוטורי היא קידום פעילות הרוכבות בכל ענפי הספורט עליהם אנו ממונים. פרויקט צילום חושף את הרוכבות, גם בשטח ומציג באופן ברור שכל מי שתרצה להשקיע להתאמץ יכולה להפוך לרוכבת שטח וליהנות מעולם מופלא של חוויה ואתגר. אנו מזמינים נשים לבוא להתנסות בחווית השטח".