פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לעצור את הזמן, במוזיאון סיטרואן ב- Castellane

      בעיירה נידחת בדרום צרפת גר אדם שכבר שלושים שנה אוסף ומשמר סיטרואנים, במצבן המקורי; לא מחודשות, לא משופצות, אבל שמורות להפליא. סיפור של אהבה מוטורית

      סיטרואן קלאסיות (אתר רשמי , Citröen Museum, Castellane)
      שדרת ה-2CV מקסימה וחייכנית, גם לאחר שישים שנה(רמי גלבוע, Photos: Citröen Museum, Castellane)

      תרגיש את החיספוס של ידית ההילוכים, ראה את השריטות הקלות במפתן הדלת; לא החלפתי ולא שיפצתי כלום, ככה האוטו נראה ומריח אחרי חמישים שנה" מתלהב Henri Fradet, היזם והבעלים של Museum Citröen בדרום צרפת. הנרי הוא "סיטרוא?ניסט" מזן נדיר. הוא מקושש סיטרואן משומשות על ידי חיטוט באתרי אינטרנט, ביקור בסוכנויות נידחות, ודיבוב בעלי מוסכים שתקניים. למרות שיש לו כמה מכוניות חדשות לחלוטין (כמו למשל, CX טורבו שמעולם לא עלתה על הכביש), הוא מעדיף אותן משומשות במצב טוב, עם קילומטראז' מינימאלי.

      Authenticitee et patine מנופף הנרי באצבעו, מנסה להעביר לי את המסר הקריטי; "אותי לא מעניין לעשות שיפוץ 'אמריקני' עם חלפים מחודשים ומו?כר?מים; אני חייב לשמר את רוחה האותנטית ונ?שמ?ת אפה של המכונית". לכן רוכש הנרי רק מכוניות במצבן המקורי ובקילומטראז' נמוך מאוד, שבילו את שנותיהן תחת קורת גג. מכונית הדורשת תיקון צבע מסיבי או שיפוץ ריפוד, לא תיכנס למוזיאון. כל מכונית עוברת ניקוי והחזרה לכשרות באמצעות מברשות שיניים, קיסמי אוזניים ומגל"ר; ניקוי בנפט או זרנוקי לחץ? ישמור אלוהים, הוא לא מכניס אמצעים ברבריים כאלה למוזיאון. "ה-ק?רש?ר מקלף מדבקות ופוגע בגומי, והכי חשוב – הוא שוחק את הפ?אט?ינ?ה הטבעית". הכירו בבקשה את המונח החשוב ביותר אצל Henri Fradet: La Patine. פאטינה היא מעין קרום, ציפוי דקיק המתפתח על חלקי מתכת ופלסטיקה, חימצון עמום המעניק למכונית את הניחוח והנשמה, החשובים כל כך להנרי.

      לפני הניקוי הסופי עוברת כל מכונית שיפוץ מכאני והידראולי; הנרי מתקן ומחליף כל חלק פגום או מיושן, מחזיר את המנועים והמערכות ההידראוליות למצבן המקורי. כל המכוניות במוזיאון במצב נסיעה ומדי פעם הוא מוציא אותן לסיבוב יום ראשון, כמו שלוקחים כלב נאמן לטיול בוקר. לעתים קרובות הוא נאלץ לפרק חלקי חילוף לא-מקוריים או לבטל אלתור של מכונאי חצוף, שחשב שהוא יודע טוב יותר ממהנדסי סיטרואן.

      כאשר אני שואל אותו איך הוא משיג חלפים מקוריים למכוניות בנות 60-70 שנה, הוא מתכופף ולוחש לעברי, בדיסקרטיות של חקלאי המגונן על מקבץ פטריות כמהין: "אתה רואה את הרצפה עליה אתה עומד? מתחתיה יש לי 1000 מטרים רבועים של חלקי חילוף מקריים"... את אוצר החלפים הוא רוכש ממפעלי סיטרואן המנקים את המדפים עשר שנים לאחר הפסקת ייצור של דגם מסוים, ממוסכים הסוגרים את שעריהם ומ'סיטרואניסטים' אחרים, היודעים שהוא ישמח תמיד לרכוש ארגז חלפים. במוזיאון מוצגות 108 מכוניות, ועוד ארבעים נמצאות בתהליכי שיפוץ.

      סיטרואן קלאסיות (אתר רשמי , Citröen Museum, Castellane)
      הנרי שיחזר על פרטיו את הדוכן בתערוכת פריס 1955, בו הוצגה ה-DS. במרכז הדוכן, מספר 00032 ההיסטורית

      מלכת המוזיאון

      מקום כבוד תופסת סיטרואן DS שיוצרה בתאריך 6 לאוקטובר 1955; זוהי ה-DS הישנה ביותר בעולם שעדיין נוסעת, מספר 00032 שנמכרה ביום הראשון של תערוכת פריס. ה-DS הייתה סנסציה עולמית כבר מיומה הראשון, בו נמכרו 12,000 מכוניות! עד תום היריד נמכרו 80,000 מכוניות, והשאר הוא כבר היסטוריה. למספר 00032 יש קילומטראז' גבוה יחסית, 69,000 קילומטרים. למרות זאת, עקב ייחוסה ההיסטורי היה הנרי מאושר לרכוש אותה, ולהעלים עיין מתיקוני צבע שבוצעו בה טרם הגיעה לידיו.

      פחות מיוחסות אבל לא פחות ציוריות הן DS כחולה שבילתה 40 שנה בסלון ביתו של הבעלים, שהודיע לאשתו ש"זה יהיה הריהוט בסלון שלנו"; עוד משוגע לדבר! יש גם DS סטיישן (Commerciale בסיטרואנית), או גרסאות פתוחות מקסימות של מעצב הבית הנרי ש?פ?רו?ן, משוכללות להפליא. הנרי לא מכניס למוזיאון גרסאות שנבנו או שופרו בסדנאות פרטיות, רק מכוניות שיוצרו ונמכרו על ידי סיטרואן.

      לא פחות מרשימות ומהפכניות הן ה-Traction השחורות, מכוניות ההנעה הקדמית הראשונות בהיסטוריה (היו לפניה מכוניות אחרות בעלת הנעה קדמית, אבל הטרקסיון הייתה הראשונה בייצור המוני). הנרי מכיר בעל פה את ההיסטוריה של כל אחת מהן; למשל, מודל 11B שנרכש ב-1953 על ידי מר מ. קוט, שנסע 15,508 קילומטרים עד שנת 1963. מאז הושבתה המכונית, והיום היא נהנית מטיולים קצרים בכבישים ההרריים המקסימים סביב העיירה Castellane בדרום צרפת. המכונית מקורית לחלוטין, כולל צמיגים בני 60 שנה... מסמכי הרכישה, לוחית הזיהוי ואישור החלפת שמנים מ-1963 מונחים בתא הכפפות, כאילו נהגו בה אתמול. מדהים ואף מרגש לראות את הגברות הקשישות האלה, משומרות על קוצו של יוד ומוכנות לנסיעה.

      סיטרואן קלאסיות (אתר רשמי , Citröen Museum, Castellane)
      טנדר 2CV מודל 1955, עם מנוע 375 סמ"ק 9.5 כוח סוס, 9400 קילומטרים. עם המנוע הקטן היה לו כושר העמסה של 340 קילוגרם, על משקל עצמי של 510 ק"ג

      נקמת הפ?חנו?ע?

      אגף שלם במוזיאון מוקדש לאחד האייקונים האהובים ביותר בעולם, ה- Deux Chevaux ההיפר בסיסית. ה-2CV נולדה ב-1948 כתחליף לעגלה-עם-סוסה, עבור חקלאים צרפתיים. האגדה אומרת שמתליה הרכרוכיים נועדו לאפשר הובלת ביצים בדרכי עפר, בלי לסדוק אף קליפה... המכונית שקלה 560 קילוגרם וצוידה במנועי בנזין דו-צילינדריים בנפח 375 עד 602 סמ"ק, 9-29 כוח סוס. הכיסאות נבנו ממסגרת ברזל עליה מתוח בד, והיא הייתה יעילה ועמידה להפליא. המכונית תוכננה לפני מלחמת העולם השנייה, נסעה 35 קילומטרים לליטר, ונשארה בייצור עד 1990. בשלב מסוים הפכה אפילו לרכב השירות של קציני צה"ל, בדרגת סרן ורב-סרן. בישראל זכתה לכינוי המזלזל "פ?חנו?ע?" אבל היא עדיין, אחת המכוניות המקסימות בתבל.

      משך השנים נוצרו עשרות גרסאות של ה-2CV, פתוחות, סגורות, סטיישן, טנדר... הגרסה הנחשקת ביותר היא כמובן ה"סהרה", גרסת 4X4 שיוצרה כדי להתמודד בשבילי המדבר באלג'יר, באפריקה. מהנדסי סיטרואן הוסיפו מנוע 425 סמ"ק אחורי, וכל מנוע הניע זוג גלגלים. התיאום בין שני המנועים, שתי תיבות ההילוכים ושני המצמדים היה מורכב, ובוצע כולו באמצעים מכאניים פשוטים. הסהרה של Henri Fradet עוד לא עברה שיפוץ מכאני, אבל היא מקורית ומסודרת לחלוטין. לידה ניצבת משאבת דלק מ-1906, בשיפוצה השקיע הנרי חודשיים תמימים.

      בעזרת שני מנועי 12 כ"ס הגיעה הסהרה למהירות מרבית של 105 קמ"ש, 65 בלבד עם המנוע הקדמי. בסך הכול יוצרו 694 'סהרות', רק קומץ עדיין נוסע בכוחות עצמו. היורשת הייתה 2CV "מ?ה?אר?י", המעוצבת כרכב שטח. למאהרי הראשונות היה מנוע קדמי והנעת 4X4, אבל לרובן יש רק הנעה קדמית; בדיוק כמו קרוסאוברים אופנתיים המציפים את כבישינו...

      סיטרואן קלאסיות (אתר רשמי , Citröen Museum, Castellane)
      CX נחשבת לסיטרואן האמיתית האחרונה, לפני השתלטות פיג'ו ב-1974. מנועי 102 עד 173 כ"ס, טורפת אוטוסטרדות מדהימה (לתקופתה) עליה הספקתי לנהוג לא מעט

      CX, XM, Ami וכל השאר

      DS, Deux Cheveaux ו-Traction מבטאות באופן מושלם את ימיה הגדולים של סיטרואן, אבל הנרי מציג גם דגמים פחות אייקוניים. אהובה עלי מכולן היא ה-CX המפוארת והמפנקת; בשנות השמונים תפרתי עם גרסת הטורבו 173 כ"ס את הציר בריסל-שמוני, בתדירות גבוהה מאוד. הייתה זו פריגטת אוטוסטרדות מדהימה, שלא פחדה גם מכבישים הרריים. לידה ניצבות שלוש סיטרואן XM, שיתוף פעולה נדיר וקצר-שנים בין סיטרואן שייצרה את המרכב והמערכות ההידראוליות, לבין מזראטי שסיפקה את מנועי ה-V6. אני לא מבזבז מבט על שדרת ה-BX, GS ו-AMI, אבל מקדיש דקת דומייה לשלושת דגמי "וו?נק?ל" הבלתי מוכרים לקהל הרחב.

      Citroën M35 הייתה מכונית קופה מכוערת שהתבססה על 8 Ami והונעה במנוע וונקל, כמו זה שהסתחרר בחרטומה של NSU Ro80. כישלון המנוע הרוטורי היה אחד המרכיבים הראשיים בקריסתה הכלכלית של סיטרואן, בעקבותיה נרכשה על ידי פיג'ו והפכה לחלק מקונצרן PSA. סוגרים את הרשימה שני וואנים מסדרת HY, אחד משנת הייצור הראשונה 1947, השני מחודש הייצור האחרון, 1981.

      כך או כך, הביקור במוזיאון סיטרואן של Henri Fradet יכול להיות תחנה מעניינת מאוד, במסלולו של חובב רכב המטייל בדרום-מזרח צרפת. המוזיאון נמצא בעיירת המחמד Castellane, בקצהו המזרחי של קניון Verdon, 85 ק"מ צפונית-מזרחית מ-קאן. אם אתם בסביבה, שווה לבקר במוזיאון ולראות איך הזמן יכול לקפוא על שמריו.

      סיטרואן קלאסיות (אתר רשמי , Citröen Museum, Castellane)
      הסיטרואנים הקדומים שילבו אוואנגרדיות יצירתית, גאונות מוטורית ופשטות פונקציונאלית, המודגמת בתא הנהג של ה-DS