חוויה מסמרת שיער: ביקור במירוץ מוטו GP באסן

צמרמורת, התרגשות מטורפת. באותם רגעים זה לא נתפס, המוח מתקשה להבין בכלל את מה שעיני רואות. אני עומד על הגג של המבנה המרכזי, ממש מעל הפיטס, למטה במרחק מטרים בודדים ממני, הקבוצות מתכוננות, מכונאים מגלגלים את האופנועים החוצה מהמוסך, והמנועים מתעוררים ברעם אדיר. כמה שניות אחר כך הרוכבים מגיחים ועולים על המסלול. הנה, איאנונה – שרק אתמול דיברנו איתו - עולה, ורגע אחריו פטרוצ'י מגיח מהמוסך, צמד רוכבי רפסול-הונדה מארקז ופדרוסה מתכוננים גם הם לצאת למסלול. אני רואה את זרקו מתיישב על האופנוע, וכמובן האליל – ולנטינו רוסי, "הדוקטור", תשע אליפויות, הרוכב שנמצא הכי הרבה זמן (שני עשורים) בקרקס הכי מהיר בעולם – הגרנד פרי העולמי. תוך שניות רוב הרוכבים כבר מקיפים את מסלול אסן (שבהולנד), במהירות מסחררת. שנייה הם פה, שנייה אחרי כבר נעלמים. מערכות הפליטה של אופנועי המוטו GP, לא מצונזרות בעליל, עוצמת הצלילים שהם מפיקים, גם ממרחק, נשמעת היטב, מצטער באותם רגעים ששכחתי את אטמי האוזניים במלון. מאוחר יותר, פשוט ויתרתי על האטמים בכדי ליהנות מהמוזיקה שהמנועים מפיקים.

אבל עם כל הכבוד לאופנועים שיוצאים מרחבת הטיפולים, צריך לעמוד בפינה הימנית של הגג, לקראת סוף הישורת. משם רואים את האופנועים טסים במהירות בלתי נתפסת, נושקים ל- 300 קמ"ש (וזה רק כי הישורת של אסן יחסית קצרה, יש מסלולים שבהם נמדדה מהירות של כ-350 קמ"ש), ואז בולמים בנקודה שהמוח שלי צועק "אין מצב שהוא מצליח להיכנס לפנייה בזמן". כבדרך נס, האופנוע והרוכב נכנסים לפנייה, הכי נמוך שאפשר לדמיין, ואז הם נורים החוצה כל כך מהר שהם נעלמים כהרף עין. שכחתי לציין שכל זה קורה בזמן שגשם יורד ללא הפסקה והמסלול רטוב.
"וואו", "מדהים", "עצום", "לא יאמן" ועוד כל מיני מילים יוצאות לי מפה. מה שעובר לי בראש באותם רגעים – "אם יש אלוהים, הוא רוכב על אופנוע מוטו GP". מאוחר יותר, בזמן המקצים על מסלול יבש, המהירויות הפכו לגבוהות אפילו יותר, כשהרוכבים יורדים עוד יותר נמוך עד שהמפרק נוגע באספלט, ועדיין בכל פעם זה היה מחזה בלתי נתפס, גם אחרי שלושה ימים במקדש האלים הזה. האמת, גם שבוע אחרי ההתלהבות לא נרגעה.

קלישאות. יהיה קשה מאוד לתאר את מה שעברנו במשך שלושה ימים באסן שבהולנד, מבלי להיכנס לקלישאות. אתחיל מהסוף – אם אתם חובבי מירוצים בכלל ומירוצי אופנועים בפרט (האמת גם אם לא) – עשו לעצמכם טובה – תזמינו כרטיסים לאחד המירוצים בסבב ה-GP. לא תצטערו. מדובר בחוויה חושית מטריפה, הזיקוק של הספורט המוטורי והאופנוענות. קשה לתאר במילים את גודל החוויה שעברנו, לראות בני אנוש, רוכבים על שני גלגלים, בגשם שוטף ובמהירות שנושקת ל-300 קמ"ש, ואז בולמים בעוצמה שהייתה גורמת לעיניים לצאת מהחורים. נאבקים הקפה אחרי הקפה, לפעמים תוך כדי מגע קל בין האופנועים, ועד לסיום עם דגל השחמט.

אבל החגיגה לא מוגבלת רק למסלול, מסביב ובכל מקום מתרחש הפנינג מטורף – למעלה מ- 105,000 צופים, מזאטוטים ועד קשישים הגיעו לצפות במופע הזה. דוכני מזכרות (כאשר אלו שמוכרים חולצות וציוד של ולנטינו "הדוקטור" רוסי הכי עמוסים...), דוכני אוכל אין סופיים, ואטרקציות נוספות ללא הרף מחוץ למסלול ובמסלול – רכיבות מבחן, מופעי פעלולים, מטוסים שעושים אקרובטיקה באוויר, וגם אליפות הולנד לאופנועי 300 סמ"ק שסגרה כל יום את יום המירוצים. למרות שמזג האוויר היה גשום ברובו, לא נראה שזה הפריע לקהל הרב שהגיע – רק לראות את מתחם האוהלים שנמשך עד קו האופק – בלתי נתפס.

בתור אופנוען מזה 25 שנה, וחובב ספורט מוטורי, לא צריך תירוץ בכדי לטוס לראות מירוץ מוטו GP, זה מסוג הדברים שנמצאים ברשימה "דברים שאני רוצה לעשות". איך שהוא כבר כמה שנים שהעניין חומק ממני, כל פעם יש תירוץ אחר - פעם גירושין, פעם עבודה, פעם ילדים ופעם אלוהים יודע.
בינואר 2017 הצבתי לי יעד לטוס ולראות מירוץ GP, זה נכתב בעט כחול על גבי דף לבן. אפילו התחלתי להתארגן עם חברים והתוכנית הייתה להגיע למירוץ האחרון בעונה שנערך בוולנסיה, ספרד. לאחר לבטים, החלטתי לדחות את העניין לשנה הבאה. כנראה שלמילה הכתובה יש כוח רב; לפני כחודשים וחצי קיבלתי טלפון ובשורה מרגשת – "אתה טס לאסן, לסקר מירוץ GP". לא רק טס, יש גם אירוח מלא של קבוצת סוזוקי ותפגוש גם את צמד רוכבי הקבוצה – אנדראה איאנונה ואלכס רינס, וואו. הלם פעם ראשונה. סוגר את השיחה, מיד דופק צרחה של שמחה!

גם חודשיים אחרי, בלילה לפני הטיסה לא ישנתי, ההתרגשות אחזה בי כמו ילד ערב העלייה לכיתה א'.

השנה 1975 (כן במאה הקודמת), מסלול אסן הוותיק, סוזוקי מתייצבת עם ה- RG500 – אופנוע ארבעה צילינדרים, שתי פעימות, שהפיק באותם ימים כ-100 כ"ס, על האוכף היה בארי שין, רוכב שעתיד לדהור להיכל התהילה של הגרנד פרי העולמי – הבריטי האחרון שניצח אליפות בקטגורית הבכירה. באותו מירוץ בארי שין וסוזוקי חצו את קו הסיום במקום הראשון, כשצמוד אליהם רוכב ענק ואגדה מהלכת ג'יאקומו אגוסטיני (13 פעמים אלוף עולם). אותו ניצחון של סוזוקי ובארי שין היה ליריית הפתיחה עבור היצרן היפני, לעוד ניצחונות רבים. שנה אחר כך זה כבר תורגם גם לאליפות עולם ראשונה, הישג ששין וסוזוקי חזרו עליו גם בעונת 77'. מאז סוזוקי זכתה בכמה וכמה אליפויות עולם בגרנד פרי, במירוצי סופרבייק ובמירוצי הסיבולת. הקשר בין סוזוקי למירוצים הפך למוטיב מרכזי ברוח האמרה "תתחרה ביום ראשון, ותמכור ביום שני".

במהלך האירוע, צוין הניצחון של בארי שין וסוזוקי, ובנו של בארי שין ביצע הקפת ראווה על האופנוע של אביו. שין עצמו נפטר מסרטן לפני כמה שנים.

נחסוך ממכם את כל ההיסטוריה של סוזוקי ומירוצים ונקפוץ לימינו אנו. לפני כשלוש שנים, לאחר שפרשה מאליפות הגרנד פרי, חזרה סוזוקי עם אופנוע GP חדש שהוצג תחת השם GSX-RR. שנה אחר כך, סוזוקי הציגה לציבור הרחב את ה- GSX-R1000, אופנוע ביצור סדרתי המשמש בסיס לאופנוע הסופרבייק (אליפות העולם המבוססת על אופנועים סדרתיים, להבדיל מאליפות הגרנד פרי, שהיא לאופנועים שאינם סדרתיים). לטענת היצרנית עושה ה-GSX-R1000 שימוש בטכנולוגיות של אופנועי המוטו GP שלה.

שושלת ה- GSX-R, החלה את חייה בגרסת ה- 750 סמ"ק בשנת 84', ה-GSX-R750 (שזכה לכינוי "ג'יקסר") היה באותם ימים לסנסציה – אופנוע מירוץ עם פנסים ומראות חוקי לכביש. אופנוע שהפך לאגדה, אופנוע קאלט עם מועדוני מעריצים ברחבי העולם, וגם כאן בישראל. בתור יצרנית האופנועים הראשונה לשבור את החרם הערבי בשנות ה-80', יצא שגם רוכבי ישראל יכלו לשים את ידם על אחד מאופנועי הספורט הכי נחשקים באותן שנים.

עופר אבניר, יבואן סוזוקי לישראל, החליט לכבוד הגעת ה-GSX-R1000 בגרסת 2017 לארץ – שהמכירות שלו מתחילות החודש (יולי) - להגריל בין כל מי שירכוש השנה אחד מדגמי הספורט במשפחת ה-GSX-R, זוג כרטיסי VIP לאחד הסבבים בגרנד פרי הכולל אירוח במתחם סוזוקי בעונת 2018.

טיסת אל-על של יום שישי להולנד ממריאה בשעה שש וחצי בבוקר, אחרי ארבע שעות טיסה, ועוד כשלוש שעות נסיעה במכונית, הגענו סוף סוף לאסן. אוספים את אישורי הכניסה – מאוחר יותר נגלה שעם אישור ה"עיתונות" ניתן להגיע כמעט לכל מקום במסלול ומחוצה לו. מתחם האירוח של סוזוקי הולנד, כולל מסעדה ומרפסת שיושבת מול השיקיין שמוביל לישורת. שום דבר לא הכין אותי למה שקרה: רעם מנועים אדיר נשמע, הברכיים רעדו לי, המבט ננעל על המסלול ועל האופנועים שחלפו במהירות האור. כמה דקות אחרי, כבר מצאנו את מי שמארח אותנו בסוזוקי. עברנו תדרוך לקראת מה שצפוי, מה מותר ומה אסור והיכן אפשר להסתובב. מאוחר יותר, נפגשנו עם צמד רוכבי הקבוצה – אנדראה איאנונה ואלכס רינס.

איאנונה, כבר שועל קרבות ותיק בסדרה, בחור איטלקי חם מזג, זאת העונה הראשונה שלו עם סוזוקי, אחרי שהיה כמה עונות בדוקאטי. עונת מעבר לרוב היא עונה קשה – צריך להתרגל לאופנוע חדש, לקבוצה חדשה, מכונאים, צוות ועוד. יש המון לחץ, הן בהיבט הברור של הישגים במירוצים והן כי רוב הפיתוח של האופנוע על כתפיו, מאחר ובן קבוצתו היה פצוע. איאנונה לא מסתיר את העובדה שהוא לא מרוצה, הגלגל האחורי, הוא מסביר, מתקשה להוריד את הכוח לכביש תחת תאוצות. בשלב מסוים איאנונה הופך לחסר סבלנות לשאלות, מתעצבן והולך. ברור שעוברת תקופה לא קלה על האיש. את המירוץ אגב, הוא סיים במקום השישי והמכובד לאחר שזינק ממקום 16. מראה שהוא פייטר אמיתי, ולמרות הקשיים נתן את מאת האחוזים שלו.

אלכס רינס, הוא הצעיר של הקבוצה, עונה ראשונה שלו בקטגוריה הבכירה. לאסן הוא מתייצב לאחר פציעה ביד שמאל, למעשה יצא לו להשתתף רק בשני מירוצים – למעט אסן. אלכס, כל כך שונה מאיאנונה, הרבה יותר מחויך נראה שיש עליו פחות לחץ, וגם לאורך כל שלושת הימים אנו רואים אותו הרבה יותר מאשר את איאנונה. באחת הפעמים הוא התיישב על ידי על הספה באזור האירוח, החלפנו כמה מילים, ואפילו חתימה על הכובע.

יום שבת, שעת בוקר מוקדמת, גשם יורד ללא הפסקה, מעט מאוד אנשים נמצאים במסלול אסן, שבהולנד. השערים למסלול פתוחים, אז אנחנו לא מתאפקים ועוברים לצד השני, עולים על הישורת בדיוק בנקודה של קו הזינוק/סיום. מחר יעמדו כאן הרוכבים ויזנקו למירוץ השמיני בעונה. איזה התרגשות. מצטלמים, עושים פוזות לעמרי גוטמן הצלם שהצטרף אל המשלחת הישראלית. לקראת שמונה בבוקר מתחילים להגיע ראשי האנשים מהצוותים, פתאום מולי מגיחים פרצופים ואנשים שהכרתי רק מהטלוויזיה, זה נראה לא אמיתי.

ראשי הקבוצות, המנהלים הטכניים, אפילו העיתונאים שמסקרים שנים את האליפות דוגמת ג'וליין ריידר – שדר שמשדר כבר מעל שני עשורים. היום עובר במהירות, למרות הגשם, הסתובבתי רוב הזמן בחוץ מביט בתופעה הזאת שנקראת גרנד פרי לאופנועים.

מעל הכל מרחף משהו אחד בלתי נתפס, תופעה שלא קיימת בענפי מירוצים וספורט – הערצה חוצה גילאים וגבולות לאיש אחד – ולנטינו "הדוקטור" רוסי. האיש שכבר בן 38, ונמצא עשרים שנה בטופ – לא קיים עוד איש שהצליח להיות כל כך הרבה שנים באליפות ועוד תחרותי. כאמור הוא כבר עם תשע אליפויות עולם, והוא עדיין רעב לאליפות העשירית. מהבוקר ועד הערב, בכניסה למתחם של ימאהה, עשרות מעריצים עומדים ומחכים, רק בשביל לראות אותו לכמה שניות, אולי לקבל חתימה ותמונה. בפעמים הבודדות שהוא נראה, ולנטינו חלף על פני המעריצים כרוח סערה, לא מתעכב, ממוקד להתקדם ולהעלם בתוך המתחם הבא.

המירוץ עצמו, היה באופן טבעי השיא של החוויה מטריפת החושים. בחרתי לעמוד בקטע שנמצא בין סוף הישורת לפניות 1 עד 5, כשאת השאר השלמתי דרך מסכי הענק שפזורים על המסלול. מזג האוויר היה הפכפך, עם צפי לגשם. הרוכבים זינקו ביבש, רעם המנועים שנשמע ברגע ש-21 אופנועי המוטו GP זינקו, הזכיר לי המראה של טייסת קרב. דבוקה של עשרות אופנועים חלפה על פני בכניסה לפנייה הראשונה, איך הם הצליחו לעבור מבלי לפגוע אחד בשני? זו חידה כשרואים את זה בטלוויזיה זה הרבה יותר מזה כשרואים את זה מול העיניים.

הדבוקה הזאת נאבקה למשך כמה הקפות, עד שהתחילו להיווצר הפערים בין הרוכבים. את ההקפות הראשונות הוביל יוהאן זרקו מי שזינק מהעמדה הבכירה. רוסי, שפתח במקום הרביעי, לאט ובעקביות טיפס למעלה. כל פעם מתיישב על הזנב של הרוכב שלפניו, לומד את הקווים שלו ואז מבצע עקיפה. העקיפה של רוסי על זרקו אפשרה גם למארק מרקז לעקוף ולדלוק בעקבות האיטלקי. לאחר עוד כמה הקפות התחיל גשם מטפטף קלות, דגלי גשם הונפו – מה שאומר שמותר לרוכבים להיכנס לפיטס ולהחליף לאופנוע המצויד בצמיגי גשם. כמה רוכבים הימרו ונכנסו לפיטס וביצעו החלפה שהתגלתה כטעות. אחד מהם היה זרקו שגם מאוחר יותר קיבל עונש כי נסע מהר מדי באזור הפיטס.

בחוד, חברות המובילים המשיכה להיאבק, כשהם מתעלמים מהגשם המטפטף. בהקפה האחרונה כבר הייתי חסר נשימה, רוסי, פטרוצ'י, קראצ'לו ומרקז נאבקו על המקום הראשון, בעיקר רוסי ופטרוצ'י, זה האחרון גם עקף את רוסי, אך האיטלקי הוותיק לא נכנע, עקף חזרה וחצה ראשון את קו הסיום. הקהל השתולל משמחה, עשרות אנשים פרצו למסלול והריעו למלך של עולם הגרנד פרי. וואו, איזה סיום מרגש לסופ"ש של מירוצים.

מכאן הדרך החוצה די מהירה, למעלה ממאה אלף איש רוצים לצאת, הפקקים מטורפים – שירה אין סופיות של מכוניות ואופנועים. כל תחנת דלק בדרך עמוסה באופנועים, לאורך הציר הראשי, מאות אם לא אלפים של הולנדים עומדים ומריעים לקהל שיצא זה הרגע מהמסלול. מוזרים ההולנדים האלה. בחיי.