מבחן על הוברבורד: כלי רכיבה מגניב, או סכנת נפשות?

בתוך מבול הכלים החשמליים שמזגזגים מסביבנו בכבישים, במדרכות, בנתיבי האופניים, בקניונים ואפילו לעיתים בכבישים הבינעירוניים, הגיע לארץ לפני יותר משנה ההוברבורד; למעשה ה-"הוברבורד" המקורי הוא סקייטבורד ללא גלגלים, שמרחף מעל הקרקע והוצג לראשונה בסרט 'בחזרה לעתיד 2' של שפילברג בשנת 1989. אז נכון שההוברבורד שנמכר כיום בכמויות עצומות נע על גלגלים ומוגבל לתנועה דו ממדית, אבל העיקרון של כלי שנע לכל הכיוונים, בהתאם לנטיית הגוף כמעט בחופשיות מוחלטת, מזכיר בהחלט את ההוברבורד של מרטי מקפליי, ומכאן שמו.

בסיום רכיבת אופניים עם הבן שלי בשטח, עברנו דרך חנות היבואן של חברת סטרום, יבואני אופני קונינג ו-BH, בכדי להחזיר לו את אופני המבחן שהיו אצלי. הבן שלי ראה שהם מוכרים הוברבורד של חברת KONING ולפי הבעת הפנים שלו, הבנתי שלא יעזור לי כלום והוא בסופו של דבר ירכב על אחר כזה, בין אם שלו או של חברים. מכיוון שהעדפתי שירכב על דגם יחסית בטיחותי, עם גלגלים גדולים ותחת השגחתי, נכנעתי מהר וההוברבורד הועמס על האוטו.

בגלל החוויה האישית שלי עם ההוברבורד והתובנות החשובות ממנה, החלטתי הפעם להתחיל לספר על ההוברבורד בצורה שונה מהמקובל. אני לא הולך להתמקד רק בביצועים וביכולות הדינמיות של הכלי, אני רוצה גם לעסוק בנושא הבטיחות של הכלים הללו ובמיוחד בצורך בהכוונה ובהדרכה מקצועית לציבור הרוכבים, בחקיקה נכונה ובאכיפה מצד הרשויות.

כדי לעשות הכרות ראשונית עם ההוברבורד יצאתי עם הבן שלי לפארק השכונתי הקרוב עם הקורקינט החשמלי שעליו הוא כבר רוכב מעל שנה, עם ההוברבורד וכמובן עם קסדות וכפפות. בדרך לפארק, לא הצלחתי להרגיש מספיק בטוח בשליטה שלי על ההוברבורד בהשוואה לבן שלי ולכן הוא רכב עליו ואני הסתפקתי בקורקינט המוכר והבטוח. התחושה שלי על ההוברבורד הייתה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי מעולם הדו גלגלי וחייבה אותי לשיני משמעותי בהרגלי הרכיבה ובעיקר בשימוש בתנועות הגוף בכדי לשלוט בכלי.

בכדי להצליח לשלוט בו ברמה סבירה, שכוללת עצירה במקום, ביצוע פניות חדות והתגברות על אבנים והפרשי גובה בין אבני הריצוף הבנתי שצריך להשקיע הרבה מאוד שעות של תרגול. תחושת חוסר הביטחון שלי לעומת הקלילות שבה הבן שלי התנייד עם ההוברבורד ללא בעיות מיוחדות גרמה לי לשאול את עצמי מספר שאלות: האם שיווי המשקל של הבן שלי טוב משלי? האם אני מפחד ממשהו שהבן שלי בכלל לא חושב שעלול לקרות? האם הוא הרבה יותר מנוסה ממני על הכלי?

לאחר בדיקה הבנתי שהסיבה העיקרית להבדל בינינו טמון בכך, שמרבית הילדים בכלל והבן שלי בפרט, לא מספיק מודעים לסכנות שאליהן הם נחשפים ולא מבינים מה הכוונה במושג "שליטה בכלי". בנוסף לכך, החשיבה שלהם היא הרבה יותר קצרת טווח מאתנו המבוגרים - ובמרבית המקרים ההנאה הרגעית והנוחות קודמים לכל.

כנראה שזה גם נובע מכך, שאני לצערי "ביליתי" כבר שעות רבות בקרב חדרי מיון בעקבות תאונות וזה חוזר אלי במצבים של תחושת חוסר בטחון בזמן רכיבה. המסקנה מכך היא, שאנחנו חייבים לדאוג שהילדים ואותם רוכבים לא מנוסים ברכיבה, יכירו היטב את מגבלות הכלים עליהם הם רוכבים, ידעו לתפעל אותם נכון ויבינו את מידת הסכנה הטמונה ברכיבה עליהם. בנוסף לכך צריך לגרום להם להבין, עד כמה חשוב השימוש בקסדה, כפפות ונעליים סגורות בזמן רכיבה ועד כמה הם מקטינים את הסיכוי לפציעה חמורה במקרה של נפילה, או תאונה.

ההוברבורד למעשה בנוי משני חצאים סימטריים המחוברים ביניהם על ידי ציר, כאשר בכל חלק יש משטח דריכה, מנוע חשמלי, ג'יירוסקופ, מערכת חיישני נטייה וגלגל וכמובן סוללה. תפעול המנועים מתבצע על מערכת חיישני הנטייה שמרגישה את השינויים בזווית כף הרגל של הרוכב ומתרגמת אותם לכמות ההספק המועבר אל הגלגל, ולכיוון שבו המנוע יסתובב. חשוב לזכור שכל גלגל הוא עצמאי ולכן ניתן לסובב גלגל אחד לפנים ואת השני לאחור ובזכות כך לבצע סיבובים מבלי להתקדם.

הבעיה העיקרית הנובעת ממערכת שליטה זו היא שכאשר אחד הגלגלים נתקל במכשול הוא מאט ולכן הרוכב מכוח ההתמדה נוטה לפנים, אך מערכת החיישנים מתרגמת את זה לתוספת כוח לגלגל זה. המצב שנוצר גורם לכך שמיד לאחר שהגלגל הצליח לעבור מעל המכשול, ההוברבורד מבצע פניה בגלל הכוח הנוסף שהגיע לגלגל זה. כמובן שרוכב מיומן יכול להשתלט על כך ללא בעיה, אבל זה מחייב תרגול ותשומת לב רבה.

בעיה נוספת הקשורה לכך היא הירידה והעליה על ההוברבורד שמצריכה מהרוכב כמה שפחות שינוי במצב הנטייה של משטחי הדריכה, אחרת ההוברבורד ינוע לפני שהרוכב הצליח להעלות את שתי הרגליים על המשטחים וכתוצאה מכך יאבד את השליטה עליו. המלצתי היא לעלות ולרדת רק מאחור ולהימנע בכל מחיר ממצב שבו רק אחת מהרגליים מונחת על המשטחים.

ההוברבורד שעליו רכבנו הוא שייך לקטגוריה הבכירה בזכות הגלגלים הגדולים יחסית בקוטר 10 אינץ' וברוחב 2.15 ובנוסף לכך הגלגלים הם בתצורה רגילה עם פנימיות ולכן הם מעניקים יכולת סבירה של ספיגת מהמורות . בזכות הגלגלים הגדולים, הרבה יותר קל להתגבר על מכשולים ולהימנע מהתופעה שתיארתי קודם לכן. כל גלגל מחובר למנוע בהספק של 400 וואט וזה בהחלט נתון מרשים מאוד. בזכות עוצמת המנועים ניתן להתגבר על שיפועים של עד 20 מעלות ולהאיץ בצורה מרשימה מאוד עד למהירות המרבית המוגבלת אלקטרונית ל-13 קמ''ש. בכדי לאפשר רכיבה בטוחה גם בלילה, ההוברבורד מצויד בפני לד זעירים בחלקו הקדמי והאחורי כמתבקש מהתקן.

בנוסף לכך קיימת בהוברבורד מערכת בלוטות שמאפשרת חיבור בין הטלפון הנייד להוברבורד ויחד עם רמקול עוצמתי מובנה בתוך הכלי, ניתן להשמיע מוסיקה לכל הסביבה תוך כדי הרכיבה ולקבל התראות על מצב הסוללה ועוד. משך הטעינה ממצב של סוללה ריקה הוא שעתיים ואז ניתן לרכוב עד כ-10 קילומטרים.

גימיק נוסף חשוב בהוברבורד של חברת KONING הוא ללא ספק העיצוב המיוחד והצביעה המיוחדת, שמקנים לו מראה ייחודי וצעיר במיוחד. בשוק קיימים גם הרבה כלים עם גלגלים במידות 8 ואפילו 6.5 אינץ' שללא ספק יותר קשים לשליטה ומתאימים בעיקר לאנשים במשקל נמוך, אך מנגד קטנים וזולים יותר. משקל ההוברבורד הוא 13 ק''ג ולמרות שהוא מגיע עם תיק נשיאה, קשה לשאת אותו במיוחד אם מדובר בילדים.

מחירו של ההוברבורד הוא 1,390 שקלים, ולמרות שקיימים בשוק כלים במחירים נמוכים מכך עם גלגלים קטנים, אני חושב שבמיוחד במקרה של ההוברבורד עם כל הקושי בתפעולו כדאי להשקיע בכלי שיהיה כמה שיותר יציב וקל לשליטה. אני שמחתי מאוד, שלאחר כשבוע הבן שלי הודיע לי שהוא מעדיף בהרבה את הקורקינט החשמלי שלו על פני ההוברבורד ומהר מאוד החזרתי אותו ליבואן. המסקנה האישית שלי היא שההוברבורד לא יכול לשמש ככלי תחבורה ועיקר שימושו הוא ככלי למשחקים ופעלולים במגרשי החלקה סגורים. אני מציע, לפני שנותנים לילדים לרכוב על כלים אלו, לזכור מספר כללים הנוגעים לשימוש בכלים אלו:

-ילד מתחת לגיל 16 לא רוכב על כלי ממונע, גם אם הוא חשמלי!

-מעדיפים עד כמה שניתן רכיבה בשבילי אופניים ולא בכביש, אסור לרכב על המדרכה!

-אסור לבצע שינויים מבניים בכלי ולא לשנות את הספק המנוע ואת מערכת השליטה בו.

-חובשים קסדה בכל רכיבה.

-לפני הרכישה מלמדים את הילדים את חוקי התנועה והתמרורים ומתרגלים אותם יחד עם הילדים באופן מעשי וממושך.

- במהלך הרכיבה, נשמעים לחוקי התנועה ומתחשבים בהולכי רגל.

-ברכיבה בשעות החשכה מדליקים פנס ולובשים אפוד זוהר.

-קונים רק כלים שעומדים בדרישות התקן.

- בכל מקרה של תאונה האחריות היא על הרוכב, או על האפוטרופוס שלו.