ביום ראשון הקרוב עתידים לצאת תומר שמש, נמרוד חמו, דרור כהן, בר נוב, צוק סלע, רון קדשאי, יואב שפירא ועומר עפרוני למרוץ ה- SIX DAYS בצרפת. קבוצה גדולה ומכובדת זו של רוכבים מישראל, תייצג את המדינה במרוץ שהוא המקבילה הדו גלגלית נוטפת הבוץ של המשחקים האולימפיים. השנה זו תהיה הפעם ה-92 שהתחרות נערכת והפעם החמישית שהצרפתים נטלו על עצמם את ארגון התחרות. המרוץ יתקיים בסביבת העיירה BRIVE LA GAILLARDE שבדרום צרפת.
קצת על המרוץ
תחרות ששת הימים, או בשמה הלועזי SIX DAYS, היא למעשה אליפות העולם באנדורו למדינות ולקבוצות. חשוב לזכור שהאירוע מעבר לחשיבותו הספורטיבית הוא גם מעין פסטיבל עולמי לספורט האנדורו ומשמש כפלטפורמה מרוכזת שאליה מתנקזים הרוכבים הטובים ביותר בתחום האנדורו והשטח. גם רוב יצרני האופנועים, הצמיגים והאביזרים בוחרים להציג את מרכולתם באירוע בעשרות ביתנים צבעוניים.
דגש מיוחד ניתן לכך שהקהל יוכל להגיע לכל מקום "מעניין" לאורך המסלול ובמיוחד לקטעי הדרוג המיוחדים ה-special test וברוב המקומות הללו קריין מקצועי דואג לעדכן את הצופים ולשתפם במתרחש.
המטרה בתחרות היא לעבור סדרה של קטעי דרך בזמנים שנקבעו מראש ותוך כדי כך לעבור בקטעי הדרוג המיוחדים הנמדדים כל אחד בנפרד, אך זמנם מתווסף לזמן המוקצב לאותו הקטע שבו נמצא קטע הדרוג המיוחד.
במידה ומקדימים או מאחרים לאחת מכל נקודות בקרת הזמנים, ההפרש, בערכו המוחלט, בין הזמן שנקבע מראש לזמן שהרוכב הגיע בפועל מתווסף לזמן קטעי הדרוג המיוחדים.
המנצח הוא זה שצבר את מינימום הזמן במשך כל התחרות. קטעי הדרוג המיוחדים יכולים להיות מסלול עקלתון טכני ומהיר המכונה פטוצ'יאטו, מסלול אנדורו קשה או מסלול מוטוקרוס. מינימום הזמן של כל קטע דירוג מיוחד הוא שבע דקות. שאר המסלול נועד בעיקר לבחון את יכולתו של הרוכב להתמיד ברכיבה לאורך שעות רבות בתנאים הקשים של עליות וירידות בבוץ טובעני ואלמנטים רבים נוספים. לכולם מטרה אחת - לגרום לרוכב להגיע עייף לקטעי הדרוג המיוחדים.
לרוב, במשך יום תחרות עוברים הרוכבים 300 קילומטרים בסך הכול המחולקים לקטעים ובמהלכם כששה קטעי דרוג מיוחדים. בדרך כלל המסלול הוא באורך של 150 קילומטרים ומכאן נובע שהרוכבים חולפים באותו המסלול פעמיים באותו היום, וכאן בדיוק מתחילה אחת הבעיות המרכזיות עבור הרוכבים - הבמפים והקולסים בבוץ. תארו לכם מה קורה לאדמה רטובה לאחר מעבר של 750 רוכבים פעמיים. הדרך הופכת להיות רצף של מהמורות וחריצים המאיימים להשליך אותך מהאופנוע בכל רגע של חוסר ריכוז או של הרפיה רגעית של האחיזה בכידון, כל אלו מצופים בשכבת בוץ חלקלקה או טובענית או שתיהן יחד...
ברוב נקודות בקרת הזמנים ניתן לתדלק, לשתות ולאכול, אך כל זאת על חשבון הזמן המוקצב לקטע שהוא לרוב מתוכנן עבור רוכבים ברמה ממוצעת בקנה מידה עולמי. קושי נוסף בתחרות נובע מהעובדה שרק הרוכב עצמו רשאי לגעת באופנוע שלו במשך עשר דקות בבוקר ועשר דקות בערב, זמן זה כולל את כל התחזוקה השוטפת והחלפת הצמיגים (!).
אורך המסלול השנה הוא כ-1,300 קילומטרים של מסלולי שטח קשים למעבר, המחולקים לאורך חמישה ימי רכיבה של שמונה שעות בכל יום ובנוסף מרוץ מוטוקרוס ביום השישי. מספר המשתתפים השנה עומד על 750 המגיעים מ-30 מדינות.
הרוכבים מישראל מחולקים לשלושה צוותים של שלושה רוכבים ובכדי להשלים את הרוכב התשיעי, בכל צוות שלושה רוכבים, מצטרף אליהם רוכב צרפתי נוסף. כל אחד מרוכבים מישראל הוא בעל עבר עשיר מאוד במרוצי אופנועי שטח בכלל ובמרוץ הסיקס דייז בפרט, למרות שחלקם עדיין קטינים. מספר קטן יחסית של ספונסרים מסייעים לרוכבים, כאשר העיקריים שבהם הם: "ד.ל.ב מוטוספורט" יבואני K.T.M התומכים במספר הגדול ביותר של רוכבים ו"מאיר" יבואני HONDA. לפי דעתי זו הקבוצה החזקה ביותר שיצאה למרוץ זה מישראל, מאז הפעם הראשונה שקבוצה מישראל השתתפה בשנת 2000 וללא ספק שהתוצאות יהיו בהתאם.
אנחנו בוואלה!רכב נספק ליווי וסיקור בלעדי ונעדכן לגבי המרוץ, וכמובן מאחלים הרבה הצלחה וסיפוק לכל המתחרים.
הסיקס דייז הראשון שלי
בשנת 2001 נמכרו פחות מ-100 אופנועי שטח בישראל, מספר הסינגלים ביערות היה בערך דומה והכרתי את כל רוכבי השטח בישראל כולל סוג הצמיגים שעליהם כל אחר רוכב. האינטרנט עדיין היה בחיתוליו ואני אמנם כבר לא בחיתולי, אבל צעיר ונמרץ וחובב מושבע של מרוצי שטח.
אחרי שבשנת 2000 חברי דני קוגלביץ', יאקי אבימור, נדב לוגסי ורז היימן נסעו כישראלים להשתתף בפעם הראשונה במרוץ הסיקס דייז בספרד ובגלל אילוצי תקציב לא הצטרפתי אליהם. החלטתי שלא משנה מה יהיה, אני יוצא לסיקס דייז בשנה שאחרי. כך הגעתי לעיירה BRIVE LA GAILLARDE, שאירחה את מרוץ הסיקס דייז בשנת 2001. בלי להבין בדיוק את הכללים, בלי הכנה גופנית ומקצועית מיוחדת, אבל עם המון מוטיבציה ונחישות הגעתי לקו הזינוק בצרפת יחד עם חברי ערן סטאריק.
גשם שירד ברציפות כמה ימים לפני המרוץ הפך את כל האזור לאקסטרים הארד אנדורו ובזכות הרבה מזל, תושייה וכוח רצון הצלחתי לסיים את המרוץ במסגרת זמן הגג ולזכות במדליית הארד שאז מבחינתי הייתה שווה הרבה יותר מהזהב. לאורך המרוץ המפרך למדתי על עצמי דברים שלא הכרתי והבנתי כמה לקחים חשובים לחיים, שללא אותו מרוץ בטוח הייתי מפספס. עוצמת החוויה באותם רגעים שבהם אתה מביא את עצמך אל הקצה ומצליח להמשיך לתפקד יום אחרי יום למרות הכאבים, הקשיים והמחשבות היא הפרס הגדול של מרוצים שכאלו. ממליץ לכל אחד...