משתלמת? קיה ריו החדשה במבחן דרכים

הדור החדש של קיה ריו מגיע אלינו בפתח הרבעון האחרון של שנת 2017, בשנה הבאה תציין היבואנית טלקאר 10 שנים מאז קיבלה את זיכיון היבוא של קיה לישראל. 10 שנים בהן הפך המותג הזה משם נרדף למכוניות נחותות בכמעט כל היבט אפשרי ביחס לתוצרת מיפן או אירופה למשהו אחר לגמרי. לא מדובר רק בעבר הרחוק עם מכוניות כמו הפרייד, השומה והמנטור, אלא גם בהמשך, עם מכוניות שנקנו בעיקר בזכות תג המחיר הזול שלהן ולא בהכרח בשל הצטיינות זו או אחרת. נכון, לא כולן היו גרועות, היו בהן מכוניות שהציעו תמורה ראויה למחירן הנמוך ביחס למתחרות כמו הקרניבל או הסורנטו והפכו להצלחות מקומיות. אבל אם היה משהו שסימל את העידן ההוא היה אולי יותר מכל העיוות המקומי של שם היצרן מקיה ל"קאיה".

חשבתי על השינוי הזה לא מעט בזמן נסיעת המבחן בריו החדשה. ניסיתי להביט במכונית הזו מבעד למשקפיים של המהפך שעברה החברה הזו. מהעיצוב החיצוני לתא הנוסעים, מאיכות החומרים ועד המנוע, מההתנהגות לביצועים.

חיצונית, קיה ריו החדשה עובדת מצוין מצד אחד, אבל זה לא כל כך טוב מצד שני. מבולבלים? אני אסביר. שפת העיצוב החדשה, הזוויתית ובעיקר הגריל החדש של קיה מייצרת זהות מיידית בין הדגמים השונים של היצרנית, החל בפיקנטו וצפונה. מצד שני מרוב ניסיון ליישר קו עם המראה האחיד, הזוויתי והמוצלח של החזית, שאר המכונית נראית שגרתית לחלוטין. קשה היה לומר שהיא עוררה עניין מיוחד בקרב האנשים סביבה, פשוט הפוך לחלוטין לבאזז שעוררו שתי המכוניות החדשות האחרונות של קיה (ספורטאג' ופיקנטו) בנהיגה הראשונה שלי בהן.

תא הנוסעים מתחיל טוב עם מראה נקי ומודרני, שילובי צבעים יוצאי דופן אין פה וגם לא איזו שמחת חיים מיוחדת. אבל הוא נאה, בעל הנדסת אנוש טובה מאוד הייתי אפילו מחמיא לה כ"גרמנית". הביקורת היחידה היא לגבי פתחי המיזוג בקונסולה המרכזית שמסך המולטימדיה הגדול דחק אותם למיקום שמקרין קור ישירות על הידיים שאוחזות בהגה.

אם כבר נגענו במסך המולטימדיה, הוא אמנם גדול ונאה מאוד, אבל בלי אפשרות לעשות בו שימוש שמצדיק את הגודל הזה (כמו מערכת ניווט למשל) למעט מצלמת הרוורס, הוא בעיקר נשאר גדול מאוד. שאר האבזור טוב, כולל מחשב דרך, דיבורית בלוטות' ובקרת שיוט.

איכות החומרים לא מתעלה למקומות של פלסטיקה רכה או נעימה למגע וזו נהיית דקה ככל שיורדים למטה בתא הנוסעים. יש מרווח טוב במושבים הקדמיים וכמות נאה שת תאי אחסון בגדלים שונים.

מרווח הרגליים במושב האחורי טוב וכך גם מרווח הראש. ידיות אחיזה, תאורה נפרדת לשורת המושבים האחורית ושקע 12V עומדים לרשות היושבים שם. אלו יהיו שני מבוגרים או שלושה ילדים לא מאוד מפונקים. תא המטען מכיל 300 ליטרים על הנייר, אבל הוא רחב ופתח ההטענה שלו נוח, אם כי מעט גבוה אם בתפריט שלכם הנפה של עגלת ספורט או מזוודה על בסיס קבוע.

בחזית הריו החדשה, מנוע לא חדש. זהו אותו 1.4 ליטר שממשיך איתנו גם בדור הזה, הפעם עם 100 סוסים, פעם היו לו 109, אבל תשעה הלכו לעזור ליערות הגשם. במילים אחרות, תקני זיהום אוויר. נתון המומנט עומד על 13.6 קג"מ ב-4,000 סל"ד. כל זה עובר דרך תיבת הילוכים ידנית לגלגלים הקדמיים כמובן, אבל לא לפני מעבר הכרחי דרך שלל מערכות בקרות יציבות, אחת מהן היא ה-VSM העושה שימוש בחלוקת הכוח לגלגלים הקדמיים לשיפור הורדת הכוח ואליה נחזור בהמשך.

בנסיעה עירונית המנוע נינוח ואספקת הכוח חלקה, כל עוד השימוש במצערת מתון עד גבה-גלי אין בעיה. שיכוך המהמורות טוב על שיבושים קטנים עד בינוניים, אבל שברים גדולים או סתם "מדרגות" בקטעים בהם צוותי הסלילה החליפו משמרות עוברים יפה יפה דרך המרכב. עם העלייה במהירות משתפרת גם ספיגת המהמורות וגם כבישים גליים לא מוציאים את הריו משלוותה.

אפרופו מהירויות גבוהות, גם ב-120,130 ו-140 קמ"ש, על כבישים טובים וטובים מעט פחות, הצלחתי לנהל שיחה שקטה ונינוחה עם הבנות במושב האחורי. המכונית הזו שקטה לא רק ביחס לדור הקודם, אלא גם ביחס לקבוצה שלה וגם ביחס למשפחתיות.

במהירויות האלו וגם מהירויות בין עירוניות בגזרת ה-90-110 קמ"ש, ניכר הפער בין המנוע האטמוספרי לבין אלו מוגדשי הטורבו. גם אלו בעלי שלושת הצילינדרים מציגים גמישות טובה משלו בכל הקשור לתאוצות ביניים. וכל דרישה לתוספת כוח מלווה בתיזוז הילוכים וזינוק של מחט הסל"ד לתחום הגבוה וברוך הדציבלים.

בכל הקשור להתנהגות במכוניות סופר מיני מן השורה, קצת כמו השוכרים של הדירה שלך – אתה רוצה בעיקר שקט ושהעסק יעבוד חלק ככל האפשר ובלי הפתעות, טובות או רעות. קיה ריו עושה את זה בדיוק. ההגה (הנעים מאוד לאחיזה לכשעצמו) לא מאוד מהיר או עצבני, התגובות נינוחות, היא פונה הנה והנה בלי דרמות או יותר מדי עניינים, משמחים או מדאיגים. מה שכן, מערכת חלוקת המומנט עושה עבודה טובה מאוד בלשמור את האף בתוך הפנייה, גם אם אבן או קרש לרוחב הנתיב מפתיע את הנהג וגורם לו להדק את הפניית ההגה ובאופן כללי לשמור על הנהג מהטעויות של עצמו.

כאמור, השנים בהן יכלו היצרניות האחרות להביט על קיה מלמעלה חלפו, חלפו מזמן. היום לקיה יש בקו הדגמים שלה כמה מכוניות מצוינות וגם מתקדמות טכנולוגית כמו הנירו למשל, שהפכו לרבות מכר היסטריות בשוק המקומי בזכות ולא בחסד. מכוניות שהביאו את המותג הזה לככב בראשות הטבלאות הן כמותג והן בחלוקה לקטגוריות עצמן. אבל להצטיינות הזו, שצריך לומר את האמת, תלויה ב"החלפת הדיסקט" שעשה היצרן באותן השנים לא פחות מאשר החלפת זיכיון היבוא.

בין נקודות הזכות הגדולות האלו אפשר למנות את המחויבות של קיה לבטיחות מתקדמת והדחיפה שלה לשווק את המכוניות שלה מצוידות ברמת הבטיחות הטובה ביותר. זה לא קורה פה בריו. מערכות בטיחות מתקדמות מקוריות דוגמת סטייה מנתיב ותיקון, בקרת שיוט אדפטיבית, שליטה באלומת האור או בלימה אוטונומית כל שהיא ואחרות אינן בנמצא בשלב זה של ייצורה.

בלי היתרון היחסי של בטיחות מתקדמת נשארת קיה ריו עם הישגים סבירים בלבד כמכונית. העיצוב בסדר, תא הנוסעים בסדר, המנוע חלש ותיבת שישה הילוכים עושה את המיטב, אבל מתקשה להתגבר על המחסור בכוח או מומנט, נוחות הנסיעה בסדר ועם צריכת דלק ממוצעת של 13 ק"מ לליטר קשה לומר שנפלנו מהכיסא.

בשורה התחתונה, קיה ריו היא שיפור גדול ביחס לדור היוצא, אבל כזה שפשוט מתקשה לייצר פער של ממש על הטובות שבקבוצה שלה או לאתגר אותן באמת. ב-96 אלף שקלים יש אמירה בתמחור שלה כסופר מיני במרכז השדה של מחירי הסופר מיני, אבל לפחות כרגע, עיקר המשיכה שלה הוא סביב חבילת האחריות חסרת התחרות של 3 שנים מלאות ועוד 4 למנוע ותיבת ההילוכים.

על הצד הטכני: קיה ריו 1.4 ליטר האצ'בק

מנוע, הנעה – בנזין, 4 צילינדרים, קדמית
נפח – 1,368 סמ"ק
הספק/סל"ד – 6,000/100
מומנט/סל"ד – 4,000/13.6
תיבת הילוכים – 6 הילוכים

ביצועים
תאוצה 0-100 (שניות) – 13.4
מהירות מירבית (קמ"ש) - 173

מידות
אורך (ס"מ) – 407
רוחב (ס"מ) – 173
גובה (ס"מ) – 146
בסיס גלגלים (ס"מ) – 258
תא מטען (ליטרים) – 300
משקל (ק"ג) – 1,167

מתלים, בלמים, צמיגים
מתלים קד'/אח' – מקפ'רסון/קורת פיתול
בלמים קד'/אח' – דיסק מאוורר/דיסק
צמיגים – 185/65 R15

מחיר – 96,000 שקלים