השוואתי: יונדאי איוניק מול סקודה אוקטביה

בחודש יולי האחרון שוק הרכב הישראלי רשם עוד נקודה היסטורית: לראשונה המכונית הנמכרת ביותר בחודש נתון הייתה היברידית. יונדאי איוניק מכרה 1,175 יחידות אשר הספיקו לה לעקוף את קיה פיקנטו (1,131 יחידות) שמדורגת אחריה.

איונק היא גם המכונית ההיברידית הנמכרת ביותר מתחילת השנה, עם כמעט 5,000 מסירות בשבעת החודשים הראשונים של 2017, כך שגם מבחינה זו איוניק עושה היסטוריה. ברור לכל שהמסירות הנקודתיות הגבוהות בחודש יולי, הן רק שחרור רגעי של מלאי שהצטבר ולמובילות טבלת המסירות אין ממש ממה לחשוש (קיה פיקנטו עם 8,353 מכירות מצטברות ב-7 החודשים הראשונים של השנה, וספורטאז' מדורגת שניה עם 8,280 מסירות מצטברות), ובכל זאת איוניק משדרת מגמה. מגמה שהקפיצה את נתח השוק של מכוניות היברידיות בכמעט 400% לעומת 2016 ולאחיזה של 9% מהשוק.

מנגד לא צריך להספיד את המנוע הקונבנציונלי נטול העזרה החשמלית. גם המנועים האלה הופכים קטנים ויעילים יותר מתמיד, ובהעדר סוללות כבדות, לרוב המכוניות קלות יותר ומכאן שחסכוניות בדלק, גם אם במידה פחותה.

אז מה עדיף? מכונית היברידית או מכונית בנזין "רגילה" עם מנוע קטן? לצורך קבלת תשובה לקחנו את יונדאי איוניק וסקודה אוקטביה עם מנוע 1.0 ליטר למבחן והתוצאות לפניכם.

בעבר מכוניות היברידיות ניסו להחצין את היותן בעלות טכנולוגיה מתקדמת, עם עיצוב מחודד ושונה. איוניק כמעט והצליחה לדלג מעל מלכודת העיצוב הזו למעט שיהוק אחד - חלון אחורי חצוי עם סוג של ספויילר. אז נכון שהעיצוב דמוי הטיפה הוא היעיל ביותר אווירודינמית, אבל בנושא החלון המפוצל, איכשהו הרעיון הזה התקבע עבור מכוניות היברידיות, וכן הוא מעט מפריע למבט האחורי, אבל לא יותר מידי. מה שמפתיע הוא שאין מגב אחורי, כך שבימי גשם הראות עלולה להיות מוגבלת. בשורה התחתונה המראה לא עתידני, אלא שיגרתי למדי, מאוד מזוהה עם המותג ונאה לכשעצמו.

אוקטביה אולי מציגה מראה מעט חסר מעוף, אבל היא אחת המשפחתיות האלגנטיות שבנמצא גם אחרי מתיחת הפנים שבעיקר התמקדה בפיצול פנסי חזית. לטעמי פיצול הפנסים פחות מסתדר עם הקו הכללי של המכונית שעדיין שומרת על מראה כללי קלאסי של משפחתית סדאן למרות הדלת החמישית.

גם בנוגע לתא הנוסעים יונדאי בחרה במראה שגרתי. התוצאה מעורבת: מצד אחד מראה מוכר, גוונים אפרוריים, דיפון פשוט ופתחי אוורור ללא סגירה עצמאית. מצד שני אין במכונית גימיקים צעקניים והנגיעות הכחלחלות מאוד מוסיפות, כך שסה"כ המראה נעים וזורם.
תא הנוסעים של אוקטביה מציג מראה נקי, עם קווים רוחביים שמשדרים אלגנטיות ותחושה מאוד מזמינה במיוחד כשדיפון הפנים הוא דו-גוני.

שתי המכוניות התייצבו למבחן ברמות הגימור הגבוהות ביותר כשהרגשת העושר נוטפת משתיהן, ועדיין איוניק מציעה יותר, דברים כמו משטח טעינה אלחוטי לסלולר, לוח מחוונים מתחלף בהתאם למצב הנהיגה, מושב נהג מתכוונן חשמלית ועוד פינוקים. מערך המולטימדיה של יונדאי שבעבר היה מעט בסיסי, שופר מאוד וכעת שופע אפליקציות שימושיות, כמו ניווט וחניה, אבל גם בידור ומוזיקה. ממשק התפעול שודרג, גם אם עדיין לא מושלם.

שתי המכוניות מוצעות כבר מרמות הבסיס עם מערכי בטיחות מתקדמים שכוללים בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב והתרעה על עייפות הנהג. וגם במקרה זה איוניק מציעה יותר ומוסיפה כבר בגרסת הבסיס בקרת שיוט אדפטיבית. ברמות הגימור הגבוהות ביותר (רכבי המבחן), באוקטביה מתווספת התראת רכב ב"שטח מת" כשבאיוניק מתווספת אותה מערכת התראה וגם התראה על רכב חוצה מאחור.

ממדי השתיים דומים ומהגדולים בקבוצה, כשאוקטביה מציעה מעט יותר. מלפנים לא מורגש הבדל מהותי, אבל מאחור לאיוניק מרווח ראש מעט מוגבל לגבוהים והיא תרגיש צרה יותר לשלישיה. בתפוסה מלאה גם אוקטביה לא להיט, בין היתר בגלל גיבנת גבוהה מאוד לאורך רצפת התא כשבנוסף תא האחסון שבין המושבים הקדמיים גוזל מרחב רגליים יקר מהנוסע החמישי. שתיהן אגב מהמשפחתיות הבודדות שמציעות פתחי מיזוג למושב האחורי. תוספת כמעט הכרחית בישראל.

לשתיהן דלת חמישית שימושית מאוד עבור תא המטען, אבל את המבחן הזה אוקטביה מנצחת בקלות עם יד קשורה מאחורי הבגאז'. תא המטען שלה גדול משמעותית והגדול בקבוצה עם 568 ליטר שיכולים לצמוח עד 1,558 ליטר כשהמושבים האחוריים שכובים. באיוניק נמצא 443 ליטר סבירים למשפחתית, אבל השימושיות שלו מעט נפגמת בגלל כיסוי שממוקם נמוך ושאינו נפתח יחד עם פתיחת הדלת, סף הטענה מעט גבוה יותר, וחוסר באבזור נוסף כמו שקע 12V ושאר ווים ועוגנים, אותם יש בשפע באוקטביה.

על הנייר, לאיוניק יתרון כוח ברור - גם יותר הספק וגם יותר מומנט שרובו מושג מידית היות ומדובר במנוע חשמלי. אלא שבפועל הנתונים משתווים בין היתר גם בגלל יתרון משקל של 173 ק"ג שיש לאוקטביה אשר מטה את הכף ב-1,247 ק"ג. בכל מבחן תאוצה שביצענו, מהמקום או תוך כדי גלגול, השניים כמעט ועמדו בקו ישר כשסה"כ הם מספקים ביצועים סבירים להתנהלות יום-יומית כמו גם לעקיפה בטוחה.

לאיוניק מנוע בנזין אטמוספרי שמספק 105 כ"ס, ומנוע חשמלי עם 43.5 כ"ס. ביחד הם מייצרים 141 כ"ס, מומנט של 24 קג"מ (27 בהילוך ראשון בלבד) ומשולבים לתיבה אוטומטית רובוטית בעלת מצמד כפול ו-6 הילוכים. באוקטביה נמצא מנוע טורבו-בנזין, תלת צילינדרי בנפח 1.0 ליטר שמפיק 115 כ"ס ו-20.3 קג"מ בין 2,000-3,500 סל"ד ושמשודך לתיבה אוטומטית רובוטית בעלת מצמד כפול ו-7 הילוכים.

לחיצה מתונה על דוושת התאוצה באיוניק תפעיל רק את המנוע החשמלי שיוציא חרישית את המכונית מהמקום. בהמשך מצטרף מנוע הבנזין באופן בלתי מורגש. לחיצה פחות רגישה תעיר גם את מנוע הבנזין ואז יתגלה שהמעבר בין מצבי הנסיעה - בנזין וחשמל - פחות מלוטש. במצבי קיצון כאשר אוזל החשמל בסוללה - למשל בתנאי נהיגה של עליות ממושכות, בהרכב משפחתי ביום חם - איוניק נותרת ללא עזרת המנוע החשמלי ועם מנוע בנזין חלש יחסית שצריך להתמודד עם משקל כבד יותר. אבל כמעט ואין סיכוי "שהסוללה תיגמר" בגלל תצורת מעבר הכוח והמילוי המתמיד שמגיע ממנוע הבנזין. בסקודה הצליחו לנטרל כמעט לגמרי את הרעד שמאפיין מנועי 3 צילינדרים בהילוך סרק, ויצרו מנוע שמרגיש חי ותוסס עם כל לחיצה על הגז. אפילו הצליל נעים גם כשהסל"ד מטפס.

בשתיהן נמצא תיבות הילוכים יעילות שעובדות מצוין, ובכל זאת מספר הערות קטנוניות. באוקטביה נראה שהתיבה כוילה אחרת מבעבר עבור מנוע ה-1.0 ליטר החדש וממהרת מידי להעלות הילוכים, דבר שגורר צליל מנוע שבשיוט שמרגיש כאילו הוא משתנק למרות שהוא לא. בנוסף בעת יציאה מהמקום, התיבה מאוד משתהה אם הדוושה נלחצת מעט יותר מהליטוף הרגיל. זו תופעה שהייתה גם בעבר אבל כעת היא בולטת יותר ובאופן גס ולא נעים. ומעל הכל התיבה הפכה מעט סרבנית בהורדת הילוכים - בכל מהירות עירונית או בינעירונית - למעט במצב של קיק-דאון. גם באיוניק התיבה אינה ששה להוריד הילוכים כשמנגד המנוע החשמלי מצליח לכפר על מגרעות ההשתהות בעת יציאה מהמקום.

שתיהן מציעות מצב 'ספורט' בתיבה. באיוניק במצב 'ספורט' יישמר הילוך נמוך יותר, לוח המחוונים יתחלף ובמקום מד מהירות כחול יתקבל מד סל"ד אדום, אבל בפועל אין שינוי בצבירת הקמ"שים. מצב 'ספורט' בתיבת האוקטביה עובד טוב יותר ביחס לאיוניק וביחס לעבר. המצב מונע את הריצה במעלה ההילוכים, המנוע לא עושה קולות של "נחנק", המכונית עדיין עפה באותה קלילות ונינוחות וצריכת הדלק נפגעת ממש בקטנה (אם בכלל).

בכל קטע מבחן איוניק הייתה חסכונית יותר. ביום המבחן שלנו איוניק השיגה 15.9 ק"מ לליטר, נתון טוב לכשעצמו, אבל פחות ממה שציפינו. בנסיעה מתונה יותר ניתן לצפות לצריכת דלק אמיתית של כ-17 ק"מ לליטר בעיר ושל כ-21 מחוץ לעיר. אוקטביה השיגה במבחן 13.5 ק"מ לליטר, כשבתנאי יום-יום בעיר סביר שהיא תשיג כ-13 ק"מ לליטר ובשיוט מעל 20 ק"מ לליטר. אם כן עבור הנהג הסביר שנוסע כ-17,000 ק"מ בשנה בתוואי מעורב, ההפרש בין צריכות הדלק יעמוד על בין 10%-20% שמשמעותן הכספית היא בין 1,000-1,500 שקלים בשנה (בהינתן שמחיר הבנזין לא ישתנה).

נוחות הנסיעה בשתיהן טובה ברובה אבל לא מתעלה. עד סביבות 30 קמש איוניק מצליחה לבודד טוב יותר את השיבושים, ואוקטביה מעט נוקשה יותר. מעל מהירות זו אוקטביה מצליחה לבלוע טוב יותר את השיבושים ובמיוחד שיבושים גדולים. כשהמהירות עולה, מתווספים רעשים. באיוניק מורגשת המולה במיוחד מאחור גם כשכיסוי המטען סגור. באותה מהירות אוקטביה שקטה יותר כשבהמשך מתווספים רעשי כביש ורוח.

העובדה שהסוללות מרוכזות מאחור עוזרת להתנהגות הכביש של איוניק. היא מגיבה טוב להפניית ההגה, מציעה אחיזה גבוהה ומתנהגות באופן שעשוי אף ליהנות. רק הבלמים הראו סימני עייפות לאחר קטע טכני ארוך.

אוקטביה תמיד הייתה מנותקת ולא ממש דינאמית, אבל ברמת גימור זו שנועלת צמיגי 225/45/17 (מידה זהה לאיוניק) במקום צמיגים קטנים ודקים יותר ברמות הגימור הבסיסיות, אוקטביה הציגה אחיזה ורמת ביטחון גבוהה יותר. זה בלט במיוחד בירידות ארוכות על כבישים משובשים.

בסופו של דבר קיבלנו מבחן צמוד, ללא הכרעה חד משמעית לגבי למי יש יחידת כוח טובה יותר. שתיהן מציגות ביצועים דומים כשאיוניק רושמת חיסכון של 10%-20% בדלק, ואוקטביה מציגה יחידה עגולה ושלמה יותר. אף מכונית לא נכשלת בשום פרמטר וכל אחת מתבלטת לטובה בכמה תחומים שונים. איוניק מביאה יותר אבזור מותרות ויותר אבזור בטיחות, היא חסכונית יותר, בעלת מוניטין אמינות טוב יותר שבנוסף גם מגובה ב-5 שנות אחריות או 100,000 ק"מ, כאשר למערכת ההיברידית אחריות ל-7 שנים או 150,000 ק"מ.

שתיהן מעניקות תמורה גבוהה ומחירן זהה: 140,000שקלים. למי שמעביר את עיקר ימיו ושעותיו מאחורי ההגה בפקקים יש סיבות לבחור באיוניק, אבל הבחירה שלנו היא באוקטביה כיוון שהיא רוב הזמן נעימה יותר לנסיעה ושהייה. היא מעט מרווחת יותר, נוחה יותר, שקטה יותר, בעלת תא מטען שימושי יותר, ומציגה ביצועים זהים למרות נחיתות על הנייר.