פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מקסימום מיני, מינימום דלק: קאנטרימן היברידי במבחן

      אם חושבים על זה, מיני קאנטרימן קופר הייבריד פלאג אין צ'ילי, ממש כמו השם שלה, היא הדבר הכי רחוק מ"מיני". אז מה בעצם יודעת לעשות הגרסה הכי ירוקה של המיני, למי היא מתאימה וכמובן שאלת רבע מיליון השקלים, שווה?

      מיני קאנטרימן פלאג אין הייבריד במבחן (ניר בן טובים , קינן כהן)
      (צילום: קינן כהן)

      אני יושב במצפה דובי וערן שמיר שעל רכס הגלבוע. הנוף ממרפסת התצפית הזו הוא אחד האהובים עלי בישראל. עמק המעיינות למרגלות הגלבוע הוא לא רק מראה מרהיב, אלא גם זכרונות מהתקופה שלי בקיבוץ. זה גם אחד המקומות היחידים בארץ בהם אפשר להגדיר עמידה מחוץ למזגן באוגוסט כ"נעים" בזכות הרוח.

      רק ההמייה הבלתי פוסקת שמגיעה מאחורי מפריעה את השלווה שיש ברגע הזה, היא מגיעה מ-14 עמודי טורבינה ענקיים שהוצבו פה להפקת חשמל, מזדקרים כנגד השמיים על רקע רכס ההרים. אז כן, אסטתיקה של ממש קשה למצוא בהם, אבל הם כן רותמים את כוח הרוח הוותיק על מנת לייצר אנרגיה ירוקה ולשמור על האוויר שלנו נקי יותר. ממש כמו מיני קאנטרימן הייבריד פלאג אין. שכבר איבדה לחלוטין את הקשר עם האוריגינל, ואני לא מדבר על זו של המאה הקודמת, אני מדבר אפילו על החדשה – אבל בגרסה ההיברידית לפחות עושה את זה עם אג'נדה ירוקה. זה מה שהולך היום.

      מיני קאנטרימן פלאג אין הייבריד במבחן (ניר בן טובים , קינן כהן)

      מיני?!

      גם בלי לערב ענייני טעם אישי, קשה לכנות את העיצוב של הקאנטרימן ככזה שנאמן למקור, או אפילו קרוב אליו. מתוך הגלגולים השונים שעברה המיני, זה ללא ספק הפחות נאה מאותם עיצובים ואני ממש עדין. הפרופורציות הדחוסות שנותנות למיני הרגילה את ההופעה הצעירה והמדליקה שלה, הופכים כאן לבולבוסיות מוגזמת. משהו שנע בין תגובה אלרגית מוגזמת, או אולי טיפול בוטוקס שיצא מכלל שליטה.

      תא הנוסעים במיני החדשה הוא מסוג המקומות שברגע הראשון העין לא שבעה מלהתרוצץ בין כל האלמנטים שיש בו, עד שהיא מתעייפת. אם כן יש לכם יכולת ממש גבוהה להתעלם מכל רעשי הרקע הוויזואליים שלו, על האורות המרצדים, על המתגים, על התפריטים המורכבים, עודף המלל על המסך המרכזי – אתם תיהנו מתא נוסעים מדליק, בשאר הזמן זה מעיק. עוד נקודת הנדסת אנוש בעייתית היא פתח מיזוג האוויר שנמצא בדיוק מול הידיים של הנהג.

      ברמת הגימור "צ'ילי" של מכונית המבחן שהיא הגבוהה מבין רמות הגימור ותחתיה נמצאת "פפר" (215 אלף שקלים) אפשר למצוא מצד אחד הגה JCW מדליק ונעים, מושבים חשמליים, גג שמש כפול, ריפוד משולב עור ובד, בקרת אקלים מפוצלת עם יציאות מיזוג למושב האחורי וסיוע חשמלי לפתיחת דלת תא המטען. מאידך היא נעדרת מסך מגע (שקיים רק בהזמנה מיוחדת) או מצלמת רוורס.

      אגף הבטיחות מאכלס התראת אי שמירת מרחק ובלימה אוטומטית במהירות עירונית, זיהוי הולכי רגל, בקרת שיוט אדפטיבית (פעילה עד 140 קמ"ש), שליטה אוטומטית על עוצמת התאורה. 267 הס"מ של בסיס הגלגלים מייצרים מרווח טוב ליושבים מאחור, שמקבלים גם יציאות מיזוג נפרדות. תא המטען בנפח 405 ליטרים רחב ידיים, נוח להעמסה, עם ווי תליה ותאים קטנים בצדדיו וכן שקע טעינה.
      ראש פרק:

      מיני קאנטרימן פלאג אין הייבריד במבחן (ניר בן טובים , קינן כהן)

      מחשמלת?

      לב המיני והעניין שלשמו התכנסנו ביום קיץ הביל בבקעת הירדן הוא יחידת ההנעה. שילוב בין מנוע בנזין, 3 צילינדרים בנפח 1.5 ליטר מוגדש טורבו שמופיע בגרסאות מיני האחרות ובב.מ.וו שהספקו כאן 136 סוסים ומנוע חשמלי בהספק 88 סוסים. הם חוברים להספק משותף של 224 כ"ס ו-39.2 קג"מ. ההנעה היא לכל הגלגלים כאשר אלו הקדמיים מוזנים ממנוע הבנזין והאחוריים מהמנוע החשמלי. תיבת ההילוכים אוטומטית פלנטרית עם שישה הילוכים. טעינה שלה מתאפשרת מעמדה ייעודית ואורכת כשעתיים וחצי.

      על הנייר, בכוח משותף הם מספקים לה ביצועים של תאוצה ל-100 קמ"ש ב-6.8 שניות, התחושות על הכביש הן אכן של מכונית זריזה מאוד. הכניסה המיידית של הכוח מהמנוע החשמלי ומנוע הבנזין עובדים טוב מאוד ומסדרים לה תגובות עצבניות כמו שמצופה ממיני.

      במיני קאנטרימן פלאג אין ניתן לבחור בין מספר מצבי נסיעה. מצב חשמלי בלבד בו היא תתעדף שימוש בחשמל בהתאם לזמינות שלו בסוללה. מצב היברידי רגיל, בו המערכת מנהלת את השימוש והשילוב בין מנוע הבנזין ומנוע החשמל וכן את הטעינה של הסוללות. המצב השלישי עושה שימוש רק במנוע הבנזין וטוען את הסוללה. לצורך העניין, בנסיעה בין עירונית בה המנוע מתאמץ פחות וניתן להפנות אותו לטעינה של הסוללה, עם הכניסה לעיר ניתן להעביר את המכונית לשימוש בסוללה החשמלית הטעונה במלאה. בנוסף שלושת אלו יש גם שלושה מצבי נסיעה, "חסכוני", "רגיל" ו"ספורט" שמשנים את תגובת המנוע וההגה החשמלי.

      נוחות הנסיעה בעיר ומחוצה לה נפגמת משמעותית מכיול המתלים הקשיח בבסיסה של כל מיני, עליה נוספה עוד הקשחה כדי לתמוך במשקל הגבוה יותר של גרסת הפלאג אין. בידוד הרעשים לא מיטבי וזה בולט עוד יותר בנסיעה בין עירונית במצב החשמלי (בו היא מסוגל לנוע במהירות של עד 125 קמ"ש). אבל עם הפניית ההגה הראשונה, מגלים שהכיול הנוקשה הזה משלם דיווידנדים בריבית דריבית.

      המיני תופרת כבישים מפותלים בקצב מפתיע, וגם ברמת הנאה לא מבוטלת. זה מתחיל בהגה חשמלי מצוין, מהטובים ביותר בנמצא, זו אחת מנקודות החוזקה של מיני מזה שנים. המשקל שלו טוב, יש היזון חוזר ודיוק. גם בתוך הפנייה, ברגע שהמכונית "יושבת" על הפנייה היא נותרת אוחזת מאוד וצריך פעולה מאוד דרסטית כדי לערער את זה.

      גם בהעברות משקל ימין שמאל בכל מהירות התמיכה בגוף מצוינת. כל עוד יש מיץ חשמל בסוללה המנוע החשמלי שמניע את הגלגלים האחוריים מסדר לה גם יכולת משיכה מצוינת החוצה מפניות. מערכת ניהול הכוח מעבירה את הכוח במנות גדושות עם כל נגיעה בדוושה, שממש מאתגרת לנהוג אותה בדייקנות. כיף אמיתי מהסוג שמיני יודעת לייצר. הבעיה שלה מתחילה כאשר הסוללה נגמרת, בנהיגה דינאמית בה קצב הנהיגה לא תואם את קצב הטעינה של הסוללה מהר מאוד נשארים עם סוללה ריקה שהיא בעצם משקולת אותה צריך מנוע הבנזין הצנום לסחוב.

      מה שמוביל אותנו גם לנושא צריכת הדלק. אין איך להגיד את זה אחרת – במבחנים למכוניות עם מערכות הנעה מסוג זה שנטענות בחשמל קשה מאוד לייצר נתון צריכת דלק רלוונטי. זאת מכיוון שברגע שהן ננהגות שלא באופן בו הן יועדו לשימוש, קרי, טעינה על בסיס יומי או בגמר נסיעה - הן תמיד תהיינה בעלות צריכת דלק שלכאורה מייתרת את כל הטרחה. במבחן שלנו היא מצד אחד צלחה כ-30 ק"מ בכוח הסוללות מרמת טעינה של 90 אחוזים, אבל מצד שני, סיימה עם צריכה ממוצעת של 13 ק"מ לליטר.

      איפה הן הבחורות ההן?

      מיני קאנטרימן פלאג אין הייבריד במבחן (ניר בן טובים , קינן כהן)

      בשנות ה-60 היא הייתה אייקון אופנתי, כוכבת מפורסמת שחיזרו אחריה, כל המי ומי רצו להיראות בחברתה, היא הסתובבה במקומות הכי נכונים וגררה אחריה עדות מעריצים. היום היא גברת מבוגרת מדי, מאופרת מדי, השנים והקילוגרמים שהיא העמיסה טשטשו את הגוף שהריץ אנשים אחריה ברחוב, היא יושבת כמו גברת לוין מהשיר באותו הקפה – אבל זה כבר לא זה.

      נכון שמיני היא כבר מזמן לא מיני, אני אוהב מאוד את הגלגול הנוכחי שלה, אבל בדגם הקאנטרימן היא כבר טשטוש מוחלט של הרעיון העומד אפילו מאחוריו. עדיין מהנה לנהיגה, עדיין אייקון – אבל העוצמות פחותות בהרבה.

      קהל הלקוחות שלה הוא כל כך נישתי וכל כך מצומצם, ובנוסף היא נעדרת כל תחרות ישירה ואפילו עקיפה, שקשה לייצר פה איזו משוואה של תמורה למחיר. בין אם כן היא נרכשת בשל היותה המיני קאנטרימן הכי מאובזרת או בעלת הביצועים הטובים ביותר, או בין אם הלקוחות מחפשים רכב ייחודי בניחוח פרימיום לשימוש עירוני קצר טווח בעל אג'נדה ירוקה – כך או כך המספרים לא גדולים וההצדקה לקנות אותה נמצאת בעיקר בתחום האמוציות.

      על הצד הטכני

      מנוע, הנעה – בנזין טורבו, חשמלי, כפולה
      נפח – 1,499 סמ"ק
      הספק/סל"ד – 4,400/136
      מומנט/סל"ד – 1,250/22.4
      הספק משולב – 224 כ"ס
      מומנט משולב – 39.2 קג"מ
      תיבת הילוכים – אוטומטית, 6 הילוכים
      ביצועים
      תאוצה 0-100 (שניות) – 6.8
      מהירות מירבית (קמ"ש) - 198
      מידות
      אורך (ס"מ) – 430
      רוחב (ס"מ) – 182
      גובה (ס"מ) – 156
      בסיס גלגלים (ס"מ) – 267
      תא מטען (ליטרים) – 405
      משקל (ק"ג) – 1,735
      מתלים, בלמים, צמיגים
      מתלים קד'/אח' – מק'פרסון/ רב חיבורי
      בלמים קד'/אח' – דיסק מאוורר/דיסק
      צמיגים – 225/50 R18
      מחיר: 215,000 (בסיס), 249,000 (רכב מבחן)